חנויות הפרחים לכבוד טו באב מלאות בקונים. אפשר למצוא חנויות שהתור בהן משתרך והולך עד המדרכה שממול. הקונים, העומדים שעות בתור לפעמים תחת השמש השורפת לא יחזרו הביתה ללא פרחים בידם, שהלא זהו יום האהבה!
כמה קל לקנות פרחים, אפילו את ההתאמה לבת הזוג יעשה המוכר בחפץ לב, אם יגלה שהבעל לא כל כך בקיא. האם הגשת פרחים לאישה מראה במשהו על מה שמתחולל בתוך הלב? האם משהו באמת מתבשל בתוך ליבו של הנותן, שנותן כי כולם נותנים ופשוט לא נעים...
בפגישותיי עם אנשים, לצורך ייעוץ זוגי, אני שומעת את המשפטים נאמרים: "אני קניתי פרחים, כי היה חסר לי שלא..."
"אני לא לוקח סיכון שליאת, החברה הכי טובה שלה תקבל מבעלה והיא לא..". לא שמעתי בין השורות של אלו שום דבר האומר: "מרוב אהבה אני מרגיש שאני לא יכול לחזור הביתה בידיים ריקות". או: "אני מרגיש חובה להביע את אהבתי באיזה אופן".
גם בתוך חנות הפרחים מסתובבים דיבורים בין הקונים: "איזה צבע אתה לוקח?" "לא יודע, נראה לי שהיא אוהבת אדום, אבל אני לא בטוח, דווקא הראתה לי אתמול תיק שקנתה אם אני לא טועה הוא היה צהוב". או "אני מקווה שלא יתברר שטעיתי כשבחרתי צרור פרחים צבעוני, נדמה לי שהיא אמרה לי אחרי הלידה, כשקיבלה את הפרחים מהעבודה, שהיא ממש לא אוהבת פרחים, אבל זה מה שנותנים".
מי קונה פרחים ויודע מה הוא קונה ומה השני אוהב? לא הרבה מרוכשי הפרחים, נכון? אולי לכבוד טו באב, נלמד את עצמנו לאהוב באמת.
לשדר אכפתיות לאחר, לכבד אותו, וזה יכול להיות הבעל את האישה או האישה את הבעל. להכיר אותו יותר לעומק, לשאול שאלות אם איננו יודעים את התשובות, ופשוט, במקום להגיש גבעולים צבעוניים, אם אין בהם ממש, ואם אין בהם קורטוב של המשהו האישי, לומר לשני, לאחר שנתאמן במילים הרגילות הללו, ונתחבר אליהן באמת, את המילים הנדושות,
שכנראה, אין מה לעשות, החצי השני שלנו יתחבר אליהן יותר: "אני אוהב אותך" או:"אני מעריך אותך!" ו:"תודה"!
]]>