סיור לווייני על ביתי הקט בחופש הגדול יגלה מתחם ציבורי ורב משתתפים:
בחדר הילדים מופעל גן לצד בית ספר. הקטנים מוציאים כל עשר דקות משחק חדש. מנצלים את ההזדמנות שאמא בעבודה (בחדר הסמוך) והיא לא דורשת לאסוף את המשחק בטרם יצא משחק חדש. בכך משמש החדר אף כמשחקייה מהוללת.
הגדולים שוכבים על הרצפה כאשר הרצפות משמשות בו זמנית שולחן כתיבה, כיסא ומקום להשעין את המרפק שאוחז את הפלפון. מכשירי כתיבה פזורים סביב סביב מתערבבים עם המשחקים.
החדר משמש אף כזירת קרב לטובים לטיס. כאשר כל אחד מן הנלחמים מנסה לכבוש את המשטח הרב והטוב למשימותיו החשובות.
בחדר ההורים האבא פתח כולל. כאשר הוא משמש כראש ישיבה, אברך (ושמרטף). הכרית משמשת כסטנדר, והמיטה ככיסא.
במטבח נפתח מסעדה עם בר פתוח חופשי. כל הרוצה יבוא וייטול. (ויטפטף וילכלך). אך למטבח יש שימוש נוסף. הוא משמש אף כמשרד למנהלת חשבונות. שולחן המטבח משמש בו זמנית כבר וכשולחן עבודה. בינות לאוכל המתועש מסתתרים דפים, עטים, מחשב נייד, וכל מה שצריך למשרד מכובד.
שכחתי לציין כי בביתי מופעל מנהל קהילתי קטן הכולל: תיאטרון, חוגים, יצירות אומנות, משחקיה, ספרייה, וכו'.
ואיך אפשר לפספס את הגמ"ח הלוואות: כל מספר דקות הדלת נעה על צירה, שכן אחד מילדי השכנים המשועממים רוצה תעסוקה.
כמובן שבערב אני מחכה למנקה שתבוא לטפח את המתחם הציבורי. אך מכיוון שהיא לא מגיעה הבית נראה בהתאם למתחם ציבורי מוזנח. מהסוג שמזמין את הרווחה. רק זה חסר לי- לשכת רווחה. כל בר דעת מבין שביתי הקט לא ישרוד עם לשכה נוספת.
אז מי אמר שאי אפשר להקדיש בית קטן למתחם ציבורי? כנראה שאם יש מקום בלב יש מקום להכל!