ספירת העומר והציפיה לשידוך

מאין אנחנו יודעים שבני ישראל רצו והשתוקקו לקבל את התורה? התשובה פשוטה. הם ספרו את העומר. כל יום שבו המשיכו לספור קרב אותם למטרה הנעלה הזו של קבלת התורה. באיזו דרך הם חישבו את הימים שעברו? בספירה לאחור. במקום לספור כמה ימים נותרו, הם ספרו כמה ימים נוצלו להכנות ליום הגדול.

כשבן אדם סופר את הימים עד לקבלת התורה, הוא מראה שיש לו מוטיבציה גבוהה לקבל אותה. אם אינו מעוניין במתנה, הוא גם לא יפתח ציפיה אליה. ואם הוא סופר לאחור, כלומר עושה חשבון מה הוא הספיק לעשות עד קבלת המתנה? הוא גם מראה שאיננו שוקט על שמריו בבזבוז זמן, והוא מתפתח ובונה את עצמו כדי להיות כלי ערכי ומוכן להחלת המתנה הזאת.

המסקנה:

כלל ראשון - אם אתה רוצה להגיע לשידוך, שתהיה לך מוטיבציה. שבאמת תרצה. אם לא תרצה, למה שאחרים ירצו בשבילך את החיים שלך?

כלל שני - לבנות את החיים שלך ואת השידוך שלך בצורה בונה אמון. אם אתה כל הזמן חשדן, אתה יורה לשידוכים שלך ברגל. התוצאה: הם יורדים ואתה נשאר באותו מקום (בלי שידוך).

שאלה:

מי צריך לרצות את השידוך של הבת? בת ה-30 עצמה, או אמא שלה?

יושבת אצלי אמא אובדת עצות. היא הופכת את העולם בשביל שבתה המוכשרת תגיע לשידוך. היא מחפשת הצעות, מבררת עליהן, מדברת ודוחפת את הבת "נו כבר, את לא שמה לב שהזמן עובר?", והבת? מה היא אומרת? אמא אני רוצה בלי זקן והוא יש לו זקן... או אני מחפשת משפחה טובה והבחור הזה מרקע לא מושך... אינני מוכנה שיהיה פער גדול בין הגילים שלנו... ובכלל אם הוא לא מצא עד עכשיו, אז כנראה יש לו בעיה... כל מה שאמא תגיד לה, לא ישביע את רצונה. כל הצעה, לדעתה, יש בה איזשהו דופי.

גם אם הבת תגיד בהחלטיות שהיא מעוניינת להתחתן, יתכן שזה נכון, אך בפועל בשטח, היא פועלת נגד המטרה הזו. האם יש לה מוטיבציה? או שהיא רק מדברת על מוטיבציה? האם יתכן שהלחץ והדחיפה של אמא, פועלים להפך? במקום שהבת תדאג בעצמה ותרגיש מתוסכלת, אמא כבר דואגת ומתוסכלת בשבילה? אולי הלחץ של אמא, פוטר את הבת מלהרגיש לחוצה? אולי אמא צריכה קצת לשכוח ממנה, ולהעסיק את עצמה בנושאים אחרים, כדי שהבת תגיע למסקנה ש"אם אני לא אדאג לעצמי, אף אחד לא ידאג לי" ואז תתעורר בה המוטיבציה להשתדך?

שימו לב, יש קשר ברור בין ההחלטיות והפעילות של האמא, להענות של הבת. לא סתם אומרת אמא "בעלי אומר לי כל הזמן, הניחי לילדה, כשהיא תרצה היא תמצא בעצמה את הדרך". תבחני את עצמך אמא. מה יקרה, אם פתאום הבת תשתדך? תהיה לכם שמחה בבית? בוודאי. תעסיקי את עצמך בחתונה של הבת? איזו שאלה? ואחר כך?

תשובת האם: אחר כך אצטרך להעסיק את עצמי במשהו אחר בחיים. אז זה הדבר? זוהי תעסוקת החיים שלך? זה הזמן, להתחיל מעכשיו להעסיק את עצמך במשהו אחר מעורר עניין, ולא להינעל כל הזמן בנושא שידוכי הבת. המטרה? כדי לאפשר לבת לרצות ולהתעורר לפעול בלי שאת תפעלי בשבילה.

הניה גולדברג פסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים, בנות הורים זוגות, אישי, קבוצתי והרצאות 026424049 hgoldberg10@gmail.com

]]>