"חג ייחודי" | הגאון רבי אליעזר שמחה וייס בוורט לשמחת תורה 

שמחת תורה הוא חלק מחג שמיני עצרת. ישנם מנהגים ונושאים ייחודיים לחג הזה שאין להם קשר ישיר לשמיני עצרת.

ההשפעה של הימי נוראים על שמחת תורה נראית במקומות רבים, במנגינה של ימי נוראים לקריאת התורה וגם בתפילת ערבית ביום השמיני עצרת. בהקפות לפי מנהג הגר"א ווולוז'ין היה נהוג לכרוע בעת "ואנחנו כורעים" בשמחת תורה אף שיום הכיפורים עבר כשבועיים לפני שמחת תורה, מנהגים אלו מציינים שבשמחת תורה חייבים "וגילו ברעדה"..

שני רמות של שמחה

בדרך כלל, כשיש לנו מצוה של שמחה, היא שמחה מאהבה. בדר"כ שמחה נובעת מסיבות חיצוניות כמו אכילת אוכל טוב, שתיית יין וכדומה, אך ישנה רמה גבוהה של שמחה, שמחה מיראה הסוג הזה נוצר כאשר השמחה מגיעה מתוך שאדם מבין שהוא עומד לפני ה' והוא בתחושת עילאית. כאשר דוד המלך רקד לפני הארון, נראה למיכל בת שאול כאילו הוא עושה דבר לא ראוי למעמד של מלך, אך דוד המלך הגיב בצורה שאמר: "וּנְקַלְּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שְׁפַל בְּעֵינָי" - הוא ראה את עצמו מול ה' ורצה לכבד את ה' בכל דרך אפשרית כאשר האדם מתרגש בפני ה' ופועל בלי להתחשב בתחושות או דעות של אחרים, זהו רגע שבו האדם מרגיש באופן מוחלט שהוא פועל למען השם ותפארתו בלבד, מבלי להתעסק בדינמיקות חברתיות או בחשש מהחברה. השמחה הזו היא שמחה רוחנית עמוקה, והיא מדרגה שגם הגר"א עצמו הצליח להשיג רק בשמחת תורה כשרקד לפני ספרי התורה.

מתאמצים לצמיחה רוחנית

אנחנו מסיימים את התקופה הארוכה של חגי תשרי עם רמז על רוחניות טהורה, כך שאנחנו לא רק מנסים לשמור על מה שרכשנו בשבועות האחרונים, אלא גם מתאמצים לשאוף להגיע לרמות רוחניות גבוהות יותר.

בשמחת תורה, משלבים את השמחה שביום טוב עם הרצון לעבוד את השם כבימים נוראים, עבודה זו מזכירה לנו שהמסע הרוחני שלנו הוא תהליך מתמיד. אנחנו עוברים תהליך עמוק של תשובה ורוחניות בימים נוראים שמסתיים בשמחה וחגיגה בחג הסוכות, אך השמחה של החג אינה רק חיצונית היא משקפת גם את הרצון לשמחה פנימית עמוקה שנובעת מהעמידה מול ה'.

בדוגמה של דוד המלך שרקד לפני הארון, אנחנו רואים ששמחה מיראה אמיתית נוצרת כאשר אנחנו מעניקים חשיבות ראשונה לכבוד ה', בלי קשר לתחושות חיצוניות.

לכן, בשמחת תורה, אנחנו מנסים להעביר את ההשראות מהימים הנוראים לשאר השנה. זוהי לכך תזכורת שהמסע הרוחני שלנו אינו מוגבל לחגים מסוימים, אלא הוא תהליך מתמיד שבו אנחנו מתאמצים להצמיח את קשרנו עם ה' ולחיות חיים מתמלאים גם בשמחה וגם ביראה. בברכת פתקא טבא מועדים לשמחה*