בשמחת תורה, בבוקר השבת השחורה, עמד דוד מיטלמן ז"ל בשער מוצב כיסופים. משמרתו החלה בשעה ארבע לפנות בוקר והייתה אמורה להסתיים בשמונה. עם תחילת ירי הרקטות מרצועת עזה, דיווחו התצפיתניות מהחמ"ל על עשרות מחבלים חמושים שעושים את דרכם לשער המוצב. כך, מצא עצמו דוד לבדו, ראשון בקו האש.
אחת התצפיתניות יצרה קשר עם דוד והורתה לו להיכנס למיגונית או לחמ"ל כדי להגן על עצמו. אך דוד, בנחישות מדהימה, סירב והשיב לה: "התפקיד שלי להיות פה ולא לברוח". כשהיא התעקשה, הוא הוסיף בהצהרה מצמררת המבטאת את גבורתו ורוח הלחימה שלו: "אני נשאר פה להגן על המוצב, להגן על עם ישראל". בדקות הבאות, הצטרף אליו לוחם נוסף מהגדוד, חברו הטוב סמל עילאי-נועם בן מוחה, שעבר במהירות בנשקייה, הצטייד בשני מקלעי "מאג" - אחד לעצמו ואחד לדוד - לפני שהגיע לשער.
בכוחות משותפים, לחמו דוד ועילאי-נועם במשך עשרים דקות רצופות. הם התמודדו מול המחבלים הרבים שהתקרבו אליהם, והצליחו, בגבורה עילאית ובנחישות, להדוף אותם משער הבסיס.
למרבה הצער, בשעה 6:56 בבוקר, נהרג דוד מכדור אחד במהלך הקרב. לצידו, נפל גם חברו הטוב סמל עילאי-נועם בן מוחה.
אביו של דוד ז"ל, הרב אברהם מיטלמן ממודיעין עילית, פותח את הלב בראיון מרגש ומחזק. בראיון באולפני כיכר-השבת הוא משתף את סיפור הגבורה של בנו. ומבקש להעביר מסר אחד לכל עם ישראל, "רק אהבה ננצח".
11 תגובות