המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, קובעת בחוות דעתה כי החלטת הרב הצבאי הראשי, לשנות מן הסטטוס קוו לעניין רכש תוצרת טרייה בצבא במהלך שנה השמיטה תשע"ה, התבססה על שיקולים ראויים וענייניים, ואולם בהליך קבלת ההחלטה נפקד מקומו של שיקול ההשלכות האפשריות של ההחלטה על כלל המשק.
לפי שיקול זה, שהוצג על-ידי משרד החקלאות, ההחלטה עשויה להגביר את הסיכוי להקדמת הרכש מתוצרת חו"ל ובכך לפגוע בחשבון כולל בחקלאות הישראלית, זאת בהתחשב בכך שציבור החרדים בארץ זקוק למקורות הרכש המספקים תוצרת ברמת כשרות מחמירה יותר, בהם מבקשים גורמי הצבא לעשות שימוש, והללו מוגבלים.
מאחר שכאמור, המדובר בשינוי מדיניות ארוכת שנים, נדמה כי ראוי היה שהרבנות הצבאית תיידע מבעוד מועד את כלל הגורמים הרלוונטיים לעניין החלטתה, וביניהם, משרד החקלאות. תיאום בינמשרדי ויידוע מראש מומלצים גם ביחס לעתיד.
משכך, מוצע כי שר הביטחון והרב הצבאי הראשי יקיימו בחינה משלימה ובמסגרתה יבחנו שני היבטים:
האחד, כי מארבעת מקורות הרכש המפורטים בהחלטת הרב הצבאי הראשי מהם מתכנן הצבא לרכוש במהלך מחצית השנה הראשונה של שנת השמיטה, יוקטן השימוש במקור הרכש של ערבה דרומית, כך שלא יעלה החשש האמור מפגיעה בחקלאות הישראלית. לצורך כך, על משרד החקלאות יהיה לספק למשרד הביטחון נתונים מדויקים לעניין הערכתו את הכמות שעשויה להוות פגיעה כאמור.
השני, מוצע שפיצול תכנית הרכש של הצבא לא יתבסס על זמן קצוב - תקופה של חצי שנה - אלא על כמות התוצרת שתעמוד לרשות הצבא. במסגרת זו, המעבר לרכישה של "היתר מכירה" ייעשה בהתאם לזמינות האספקה הטרייה מארבעת המאגרים שלהם כשרות מהודרת יותר, ועל-כן, יכול שייערך בטרם חלפה מחצית שנת השמיטה.
שאלת היחס בין הכרעות הרבנות הראשית לרבנות הצבאית נשארה בצריך עיון אך נקבע כי בפרט בנושא השמיטה, קשה לסבור שהחלטת הרבנות הצבאית יכולה לסתור את מדיניות הרבנות הראשית נוכח מעמדה הארצי של סוגיית השמיטה.