פרשת "ניצבים" קוראים תמיד בשבת שלפני ראש השנה, כהכנה לקראת יום הדין לכל באי עולם. הפרשה פותחת בפסוק: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם. ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם – כל איש ישראל. טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימך".
מכאן אנו רואים בעמדנו ביום הדין – ראש השנה, כולם שווים בעיני אלוקים – ללא הבדל בדרגות ובאישיות של האדם. אין היררכיה של מועדפים ומורמים לעומת חלשים ופשוטים.
כולם אותו הדבר לפני האלוקים. ראשי העם, הזקנים והשוטרים, אינם חשובים בעיני אלוקים יותר מחוטבי העצים ושואבי המים. לכן בפרשה זו משה רבנו כורת ברית של ערבות הדדית בין כל עם ישראל, ואומר להם: אם תתייצבו כולכם כאיש אחד, אף אומה לא יכולה לשלוט בכם.
מסופר על זקן שהיה נוטה למות וקרא לילדיו ואמר להם: "הביאו לי אגודה חבילה של קנים". הביאו לפניו ילדיו את האגודה עם הקנים. האבא הזקן נתן את האגודה לכל ילד בנפרד, ואמר להם: "האם יכולים אתם לשבור את הקנים?" לקח כל אחד מהם את אגודת הקנים, והתאמץ בכל הכוח לשוברה ללא הצלחה.
אמר להם אביהם הזקן: "עכשיו תראו כיצד אני שובר את הקנים. נטל הזקן והתחיל להפריד את הקנים לשבור אותם קנה אחר קנה... אמר האב הזקן לילדיו: "הלקח שתלמדו הוא פשוט - כל זמן שתהיו כאגודה אחת, אין אף אדם שיכול להזיק לכם. אבל אם תהיו בפירוד ובמחלוקת תישברו אחד אחד, ואפילו תינוק יכול לשבור אתכם".