קולמוסים רבים נשתברו על דיני בן כרך ובן עיר בחיוב מצוות הפורים, אנשי ירושלים נוהגים לספר על פרופסור הומני נודע (הסיפור הוכחש שוב ושוב ע"י משפחתו) שיום הפורים ‘הרגיש’ לו לא בנח כביכול "יהודים" הורגים בשונאיהם. על כן בהיותו שומר מצוות ויהודי ירושלמי נסע בליל ט"ו לאזור המרכז וכך פטר עצמו מחיוב שני הימים של הפורים.
הפוסקים חלוקים בדעותיהם
יש הסוברים שהמצוות לא חלות עליו כלל – כמו שכתבו בירושלמי (מגילה פ"ב ה"ג), שלטי הגבורים (מגילה ו ע"א אות ג) והחזון איש (סי' קנב ס"ק ב). זה קורה אם בי"ד הוא בעיר מוקפת ובט"ו בפרוזה, כי הוא לא נמצא בשום מקום בזמן החיוב המקומי.
יש שטוענים שהחיוב הוא ביום י"ד – כמו הרא"ש (מגילה פ"ב סי' ג), הטור (או"ח תרפ"ח) והט"ז (שם ס"ק ו), שקובעים שהכל תלוי איפה אתה בי"ד. ספר עיר הקודש והמקדש (ח"ג פרק כו) מוסיף שצריך לקרוא בי"ד בלי ברכה, כי מפורים לא נפטרים לגמרי.
ויש שפוסקים שהחיוב הוא ביום ט"ו – כמו העיטור (מובא בחזון איש שם), שרואה את מי שבי"ד במוקפת כחייב בט"ו בכל מקרה. בגלל הספק, הרמב"ן, הר"ן (מלחמות ו ע"א) והגר"א (או"ח תרפ"ח) מציעים לקיים את המצוות בשני הימים בלי ברכה, אם עוברים בין מקומות.
למעשה, החכם עיניו בראשו - ועדיף לא לנסות להתחמק, אלא להיות במקום אחד ברור בזמן הפורים, כפי שממליץ המשנה ברורה (תרפ"ח ס"ק יב).