הצצה לעולמם של הביישנים / טור פסיכולוגי

בושה (צילום: שאטרסטוק)

רגש הביישנות מוכר היטב לכולנו - מי יותר ומי פחות. נדמה כי אין תכונה שזוכה ליחס הפוך ומורכב כמו הביישנות, לעתים אנו מוקירים אותה ומעריכים את עדינות הנפש של מי שניחן בה ולעיתים אנו מרגישים שהיא חוסמת אותנו ורק משתוקקים שהיא תיעלם.

בושה יכולה להתקיים גם בעולמו הפנימי של האדם מול עצמו, למשל במצב שאדם עשה בחירה שנוגדת את האמונה וערכים שלו.

אך אנו נרצה לעסוק יותר בביישנות המופיעה במסגרת יחסים חברתיים-בין אישיים.

הביישנות מתבטאת בהרגשה של חוסר נוחות במקרה הבסיסי, או בחרדה רגשית ומחשבות טורדניות במצבים מורכבים יותר. התחושה הלא נעימה יכולה לגרום לאנשים ביישנים להימנע מאינטראקציות חברתיות, לחוש מבוכה בקלות, ולהתקשות להביע את עצמם בפני אחרים.

סיבות שונות

כל אדם נורמטיבי יחוש בושה במצבים מסוימים, אך חלק מאיתנו פוגשים אותה לעתים קרובות יותר והיא משפיעה על חיינו באופן משמעותי. השיעור של קבוצה זאת באוכלוסיה נחשב לגבוה מאוד וההערכות הם שכ15% מהאנושות יגדירו את עצמם כביישנים. אנו רוצים להבין: מה גורם דוקא לאותם 15% לפתח את טבע הביישנות  לעומת שאר האוכלוסייה?

כמובן התשובה לכך מורכבת, שכן ישנו מנעד רחב של גורמים לכך: החל מגנטיקה ותורשה, ועד לגורמים סביבתיים חברתיים ופסיכולוגים. בשורות הבאות ננסה להתחקות מעט אחריהם.

הגורם הביולוגי

מחקרים אודות מזג הרגשות של האדם, מראים שכבר ברחם, עוברים שונים זה מזה במידת מזג הרגישות הנפשית שלהם. כך מחקרי מעבדה חשפו כיצד תינוקות מסויימים היו רגישים יותר לשמיעת קול בפתאומיות מאשר אחרים. מחקר שעקב אחרי אותם תינוקות גילה שכעבור שנים התינוקות שנטו יותר להיבהל התגלו במשך השנים כאנשים רגישים ועדינים יותר מאחרים שנוטים ליותר ביישנות והימנעות מגירויים לא צפויים.

אם כן ניצני הביישנות מופיעים כבר ברחם עוד לפני שהאדם מפתח ובונה את אישיותו הרגשית האינדיבידואלית.

מבחינת פעילות מוחית - חוקרים הצליחו למדוד אצל אנשים שאובחנו כביישנים פעילות מוגברת באזור האמיגדלה. אזור זה הוא מגדל השמירה שלנו שתפקידו להתריע על סכנה מתקרבת. עדות זאת יש בה כדי להצביע על כיוון להבנת הביישנות כרגש הקשור בעולמות הפחד והחרדה.  לעומת זאת כאשר הזריקו לאנשים במעבדה את הורמון 'האוקסיטוצין' - הידוע כהורמון הקשור לתקשורת ויחסים בין אישיים - הם העידו כי תחושת הביישנות שלהם ירדה והם חשו יותר ביטחון עצמי ומסוגלות חברתית.

מה אומרים הפסיכולוגים

פסיכולוגים ותיאורטיקנים רבים ניסו לחקור את הדינמיקה הנפשית שמתרחשת מאחורי הביישנות. כמו בתיאורויות רבות גם כאן מצביעים אותם חוקרים על תקופת הילדות כקריטית ומשמעותית ביחס להתפתחות תכונת הביישנות.

 חוויות שליליות בילדות, כמו חרם חברתי, התעללות או הזנחה, עשויות להוביל לביישנות. חוויות אלו עלולות לפגוע בביטחון העצמי ובדימוי שהילד בונה לעצמו, ובעקבות כך להקשות עליו בניסיון ליצור קשרים חברתיים.

כמובן, גם היחסים המשפחתיים תופסים חלק משמעותי בעוגה - סביבה משפחתית שלא תומכת ומכילה,  ומצב של יחסים ביקורתיים או שתלטניים מצד ההורים עשויים לסדוק את ביטחונו העצמי של הילד ולגרום לו לפתח ביישנות שלילית ולא בריאה.

באופן ספציפי יותר,  אריקסון שהיה מהפסיכולוגים החשובים של ההתפתחות - הציג במסגרת התיאוריה שלו שלב בו הילד הצעיר מתחיל להתנתק בהדרגה מההורים ולהיחשף לשליטה שלו בחיים. זאת תקופה של מאבק עדין בין הדחף לשליטה ואנטומיה בחייו לבין הנוחות השוררת מתחת לסינר המגן של ההורים. התפתחות בריאה לפי אריקסון מתרחשת כאשר הילד לומד אט אט לעזוב את הסינר ולתפוס את ההגה שמוביל את חייו. ילדים שמתקשים בבחירה הזאת ומעדיפים למשוך את הזמן תחת המגננה ההורית - יפתחו יותר ביישנות ורצון להתכנס במרחב האישי שלהם במקום להצטרף לאינטראקציות חברתיות.

לעומת אריקסון, פסיכולוגים חברתיים בחרו לשים את הפוקוס דוקא על מה שהם מכנים תיאורית הלמידה החברתית - תיאוריה זו גורסת שביישנות מתגבשת דרך התבוננות וחיקוי של הילד אחרי דמויות משמעותיות בחייו, כמו הורים או חברים. ילדים שרואים את הוריהם מתנהגים באופן ביישני עשויים ללמוד להתנהג באופן דומה.

איפה אתה גר?

גם לתרבות בה אנו צומחים יש השפעה דרמטית על מידת הביישנות שנפתח. למשל החברה המערבית נושאת על דגלה את החינוך לביטוי אישי, חוצפה וריכוז בעצמינו - בחברה כזאת מצד אחד אנשים ידחפו יותר אנשים להתגבר על הביישנות ומצד שני יגרמו ללחץ גדול יותר בקרב הביישנים שחיים בתוכה בעקבות תחושת הפער שנוצרת אצלם בעקבות המרחק מהמודל האישי הקלאסי שרואה בביישנות חולשה. לעומת זאת בארצות המזרח, התרבות מעודדת יותר איפוק וכבוד לערכים, למטרות הקבוצה ולדמויות שבראש ההיררכיה החברתית - אלו תרבויות שיותר מעודדות את הופעת הביישנות ובמסגרתה אנשים ביישנים יחושו יותר 'בבית'. 

הגדרה עצמית

כאשר אנו עוסקים בבירור עצמי ובשאלה האם אנחנו ביישנים? חשוב מאוד לא לגבש תפיסה בינארית, אנשים שונים מתביישים במצבים שונים. במקום לומר 'אני ביישן' או 'אני לא ביישן' - מוטב יותר לומר לעצמנו 'הסיטואציה הזאת מעוררת בי ביישנות'. תפיסה עצמית גמישה יותר היא בדרך כלל קרובה יותר לאמת ויכולה להפחית את השיפוטיות שלנו כלפי עצמנו ולהסיר חסמים דמיוניים שחוסמים את דרכנו.

שווה להיות ביישן

אכן הביישנות יש בה הרבה חן. מחקרים מצאו הרבה תכונות חיוביות שקיימות באופן מובהק דוקא אצל אלו שהגדירו את עצמם כביישנים. אנשים ביישנים הם לרוב בעלי יצירתיות אינטליגנציה רגשית גבוה יותר מהממוצע, ניחנים בעדינות טובה ויותר שמים לב למצוקות הזולת. במצבים בריאים הבושה יכולה לקדם את האדם ולפתח אצלו במשך השנים נפש עשירה ועמוקה. 

אך אליה וקוץ בה - במצבים קיצוניים יותר, כאשר הבושה יושבת על משקעי העבר היא עלולה להוביל את האדם לשרשרת של הימנעויות חברתיות שיכולות לגרור מצוקות רגשיות רבות. בראשם כמובן חרדה חברתית אובססיבית, אך בעקבותיה עלולים להווצר דפוסים נוספים של חרדה ואף דיכאון.

כמו בכל מצוקה נפשית, יכולים להיות דרכים שונות ומגוונות כיצד להתמודד איתה, אך מחקרים רבים הצביעו דווקא על הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (עליו הרחבנו בעבר) כבעל השפעה חזקה ביותר לשיפור המצב. טיפול זה מסייע לאנשים ביישנים לזהות ולשנות דפוסי חשיבה שליליים, ולפתח מיומנויות חברתיות חדשות.

שיטת טיפול חדשנית שמבוססת על הגישה ההתנהגותית מציעה לאנשים שמעוניינים להתגבר על הביישנות שלהם לחבוש משקפי מציאות מדומה ולתרגל התנהלות בטוחה במסגרת אינטראקציות חברתיות מורכבות. אכן, התרגול גרם לאנשים ביישנים להיות יותר בטוחים בעצמם ופחות ביישנים במצבים חברתיים אמיתיים.

בסך הכל ברוב המקרים ניתן לומר שהביישנות היא בריאה ומבורכת וחשוב לפני שאנו מנסים לשנות עצמנו לקבל את האופי שהבורא נתן לנו ללא תנאי.

זווית יהודית

התורה מכירה במעלת הבושה. כבר בפתיחת ספר בראשית התורה מעידה על המצב הלא רצוי בו היו אדם וחווה כשהם ללא בושה. רק לאחר הטעימה מעץ הדעת, כשרכשו את מעלת האנושיות ומותר האדם מן הבהמה נולד אצלם רגש הבושה.

יתירה מכך הבושה היא אחת מעמודי השבח והיתרונות הסגוליים שמאפיינים את בני ישראל- אחד מסימני ישראל הוא בהיותם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים.

אנו רואים בגנות הבושה את הנבואה הקודרת של חז"ל שמתארת את הקלקול המוסרי בתקופה שלפני ביאת מלך המשיח, כאשר הבושה תיעלם מן הארץ והחוצפה תתרבה.

מעניין לשים לב שלמרות האפיון של בני ישראל כביישנים, התורה מציגה אותם כעם קשה עורף, עם אופי נחרץ שיודע לעמוד על שלו. גם הצווי הפותח את השולחן ערוך מציג את החובה של יהודי לפתח חוסן נפשי באמירה "אל יבוש מפני המלעיגים".

כל המקורות יחד מצביעים על איזון נכון ועדין בין בושה בריאה שנובעת מעדינות נפש ומהכרת גדולתו של הבורא לבין בושה חולה שרוכבת על משקעי העבר ועל חלישות נפשית.