כמה מקום אנו נותנים בחיינו לצורה בה אנשים אחרים חושבים עלינו? תלוי את מי שואלים. גישות שונות בפסיכולוגיה מציעות תשובה שונה לשאלה הזאת. הקיצונית מביניהן היא גישת הפסיכולוגיה החברתית – בה עסקנו מספר פעמים מעל במה זו – שמגדירה את האדם כיצור חברתי.
לפי גישתם של הפסיכולוגים החברתיים, נקודת הכובד הגדולה והמרכזית ביותר ברחשי הנפש של האדם היא יחסיו עם המעגלים החברתיים שנעים סביבו.
הבנת נפש האדם מתוך השבלונה החברתית יכולה לשפוך אור על תופעות נפשיות רבות. בטור זה נסקור כמה מהם.
ניהול רושם
האם יצא לכם פעם לחוות את ההרגשה המוזרה הבאה: אתם פוגשים אנשים שלא הכרתם עד היום ולפתע אתם נעשים מודעים מאוד לתנועות שאתם מבצעים וכל הגה שיוצא לכם מהפה עובר שלבים רבים של עיבוד ומסננות. זהו מצב שעלול לגרום לנו בילבול וחוסר סדר באשר להכרות שלנו עם עצמינו: מי אני באמת? שכן הוא מציג חוסר עקביות של ההתנהגות החברתית שלנו.
אולם זהו מצב טבעי לחלוטין שמגלם את מה שחוקרי הפסיכולוגיה החברתית מכנים 'ניהול רושם'. מנקודת מבט חברתית, הדרך שלנו לגבש הערכה עצמית נעשית על ידי הפנמה של ההערכה החברתית אותה אנו מקבלים מהסביבה. הדרך שלנו לרכוש את אותה הערכה מן הסביבה נעשית על ידי ניהול רושם.
לא כולנו עורכים ניהול רושם באותה מידה. חלק עסוקים פחות בשאלה מה יאמר עליהם הזולת והם נוהגים להתבטא בצורה יותר חופשית וספונטנית. אולם אלה מאיתנו שיותר מקפידים לערוך ניהול רושם, ישנו - עם או בלי שימת לב – את העמדות, האמונות וההתנהגויות שלהם לפי המעגל החברתי איתו הם באים בתקשורת ולפי מידת החשיבות שהם מסווגים את אותו מעגל.
במצב פעיל של ניטור רושם, אנו מנסים להיתפס על ידי הזולת כיותר עקביים כנים וישרים כדי לנסות ולשלוט ברושם שאנו יוצרים סביבנו.
ארווינג גופמן- יהודי אמריקאי שהיה סוציולוג מוביל במאה העשרים – דימה את העולם החברתי שבו אנו מתמרנים להצגה בתיאטרון. 'מאחורי הקלעים' האדם מאחסן את כל הגחמות, האמונות וההתנהגויות ששייכות אליו, ועל 'הבמה' הוא מציג רק את הרכיבים שמשרתים את הסיפור שהוא מנסה להציג 'לצופים' – האנשים איתם הוא במגע. כאשר בטעות מתחוללת חדירה מהאגף של מאחורי הקלעים אל הבמה ומתערב רכיב שאינו חלק מהסיפור אותו אנו רוצים להציג, נוצרת תחושת המבוכה שמוכרת לנו היטב.
לא קל להיות שחקן
למעשה, אנו חיים בהצגה שחוזרת על עצמה שוב ושוב. כל בוקר אנו עוטים על עצמינו מחדש את המסכה ומנסים שוב לספר את הסיפור שבנינו על עצמנו לחברים ולמשפחה. מדובר במשימה לא קלה, תחשבו על שחקן שעולה לבמה וצריך לצעוד בדיוק לפי התסריט שכתב הבמאי יום אחרי יום ללא קשר למצבו הרגשי והאישי והאירועים שחווה באותם ימים. הפער הזה בין העולם הפנימי שלנו לבין המשחק שאנו מייצרים הוא מקור להרבה מתח ושחיקה שנצברים עם הזמן.
הצד היותר חיובי של הסיפור הוא שככל שהזמן עובר אנחנו מפנימים את התפקיד שלנו והוא הופך להיות חלק אמיתי באישוית שלנו. כך למשל נסו להיזכר בימים שאחרי בר המצווה כשחבשתם בהתרגשות את המגבעת החדשה, כמה הכל הרגיש זר, חדש וחסר ספונטניות. אך ככל שחלפו הימים 'הכובע החדש' שחבשנו על עצמנו הפך להיות חלק מהזהות שלנו והתחלנו לנוע איתו בצורה חופשית ואותנטית.
עניין תרבותי
הנטיה לעסוק יותר במשחק שעל פני הבמה על חשבון מאחרי הקלעים קשורה במידה רבה לחברה בה צמחנו. חברות אינדווידואליות-ליברליות מטפחות יותר ביטוי חופשי ועצמאי שמשפיע על עיסוק מופחת בשאלה מה יאמרו אחרים. זאת לעומת חברות קולקטיביסטיות- שמרניות (כמו המגזר החרדי) ששמות יותר דגש על היותנו חלק מהציבור ועל הצורך להתאים את עצמנו לכללים והנורמות הקהילתיות. במחוזות כאלו יש חשיבות גדולה לשים לב שלא מקריבים חלילה את רווחתו של הפרט לטובת שמירה על ציויון שלא לצורך.
ביצועים טובים יותר
מחקרים הראו כי למרות המתח הרב בו נמצא אדם שמרבה לעסוק בניהול רושם, הוא מוכיח הצלחה וביצועים טובים יותר בתחום המקצועי. הרגישות לסביבה וההתאמה אליה יוצרים פרודוקטיביות יתר בשלבים הראשונים של העבודה, אך היא הולכת ופוחתת ככל שחולף הזמן.
חברותא או מיתותא
מה היה קורה אם הייתם מתעוררים יום אחד ביקום מקביל בו היו מפרמטים עבורכם את כל מערכות היחסים שבניתם. לפי האגדה התלמודית זה בדיוק מה שקרה לחוני המעגל לאחר שינה של שבעים שנה. התוצאה הטראגית אליה הגיע חוני המעגל הייתה כלשון הגמרא: 'חלש דעתיה בעי רחמי ומית אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא'.
(נחלשה דעתו ביקשה רחמים ומת, אמר רבא זה הפירוש למה שאומרים אנשים או חברה או מוות). אנו רואים מסיפור זה עד כמה חיוני ואלמנטרי עבור האדם החיים במסגרת חברתית משמעותית.
כמורא בשר ודם
במקום אחר מספרת הגמרא על הברכה שנתן רבי יוחנן לתלמידו לפני מותו. "יהי רצון שתהא מורה שמיים עליכם כמורא בשר ודם, אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם".
רבי יוחנן הגדול הבין את ההשפעה העצומה והגדולה שיש על האדם כתוצאה מנקודת המבט של אחרים עליו והציב זאת כמודל טוב עבור תלמידיו לבניה של יר"ש חזקה.
הצגת כל התגובות