מספר אסונות התרחשו בימים האחרונים, אירועים טרגיים בהם נהרגו ילדים ומשפחות בלא סיבה. אסונות כאלה חמורים ובזמן כל כך קצר, ועל דברים של מה בכך שלכאורה היה אפשר למנוע. בבית החולים נמצאים כעת ילדים קטנים שלא טעמו טעם חטא, וחייהם נתונים אך לרחמי שמיים. אינני מתיימר לחשב חשבונות שמים, אך ברור שעל כל אחד ואחד לפשפש במעשיו.
גם כציבור עלינו לעשות חשבון נפש, עלינו להבין שצריך לתקן ולשנות, ויש הרבה מה לשנות. ישנן תופעות שכציבור עלינו לשרש, ומכאובים קשים כפי שראינו באחרונה מכריחים לעשות זאת שעה אחת קודם.
תופעה אחת כואבת אני רוצה למקד עליה את המבט הפעם, אולי זה מבט שאינו קל אך הוא הכרחי. המגזר החרדי יודע להיקהל ולעמוד בעוז על רצונותיו ודרישותיו, בזכות יכולת זו גם שרדו היהודים אלפי שנים, אך פעמים שיכולת זו מופנית פנימה. פעמים – ולצערי הם לא מועטים – המאבקים העזים ביותר הם בין החרדים לבין עצמם.
בתקופה האחרונה אנו עדים למאבק פוליטי עז בתוך המגזר החרדי, מאבק זה יצר השמצות ומדנים, פילג ישיבות ובתי מדרשות. זהו מאבק פוליטי לכל דבר, מאבק על פיסות שררה כאלו ואחרות. מאבק על שליטה בתודעה הציבורית ועל יחסי הכוחות בציבור החרדי. אילו בפוליטיקה זה היה נגמר מילא, אך במאבק זה מערבים את שמם וכבודם של גדולי הרבנים. כאשר בכל אירוע ובכל פילוג ישנו ההסבר – "זה למען כבודו של הרב", ותחת הסבר זה מתירים אנשים לעצמם כמעט כל דבר. בבחירות המוניציפליות האחרונות המאבק המריא לשיאים חדשים, מתוקשרים ומדוברים. זהו טבען של בחירות, מעוררות הן יצרים ומדנים, אך הבחירות חלפו והמחלוקת נשארה.
אינני יודע מי מרהיב עוז בנפשו לשפוט מיהו גדול ומיהו לא, מי דעתו חשובה ובעלת משקל יותר מרב אחר. עוד לא מצאתי כלי באמצעותו אפשר למדוד גדולתם של ענקי הדור, ובטח שלא להשוות ביניהם. כל אחד עושה לו רב, אך אין זה מתיר לזלזל בכבודם של רבנים אחרים.
חשוב לשים לב, אין כעת מאבק מהותי כלשהו על קדשי ישראל. אף אחד לא מעוניין להתיר את הממזרים, או להכניס היתרים בדברים האסורים. אין מחלוקת בין גדולי ישראל על המותר ועל האסור, כולם בדעה אחת.
גם כאשר ישנה מחלוקת עקרונית, אזי צריך כל אחד לזכור תמיד הכלל של "נהרא נהרא ופשטיה". גדולי ישראל שבכל הדורות נחלקו ביניהם בנושאים מהותיים ועקרוניים, עדיין יש לכבד כל גדול בתורה. כלל זה נעלם מעיניהם של עסקנים קטנים, אשר מתירים לעצמם כל איסור ועושים שימוש בגדולי הדור כבמגנים אנושיים למעשיהם חסרי העכבות. כל ביקורת על עסקן מיד זוכה לתגובה ש"הוא נלחם למען כבודו של הרב", ומאחורי תירוץ כבוד הרב עושים העסקנים ככל העולה על רוחם.
אולי זה הזמן להבין שאין לערב את שמם של גדולי ישראל בפוליטיקה הקטנה, זה לא מרומם את הפוליטיקה אלא מוזיל מכבודם של הרבנים. חשוב שידע כל עסקן, שכבוד רבו לא מתיר פגיעה בכבודו של רב אחר. אם נשכיל לשמור את הרבנים מחוץ למאבקי העסקונה, נוכל להראות לילדינו שאכן כבוד התורה גדול הוא מכל. תורה אינה תלויה בפוליטיקה, ואינה נזקקת לעסקנים שילחמו על כבודה. מכובדת היא מעצם היותה, ואין אדם אשר חולק על כך.
למרות הפיתוי לעסוק בדיבורים על "מי עשה מה למי ולמה", אולי נעצור ונחשוב על התוצאות של עצם השיח הזה? אולי דווקא בגלל קיומו נצרכים אנו לסימנים ממעל על הצורך בשינוי?
בינתיים, בבית החולים, שני נרות דולקים, רועדים, השלהבת לא מלאה, אך הם דולקים. הם דולקים - אפשר עוד לתקן. חובה לתקן.
הצגת כל התגובות