לפני מספר ימים שמעתי הקלטה בה מספרת אישה לרב א. מביתר עילית על בנה הקטן המעוניין להתחפש בפורים לחייל, ושואלת אותו האם הדבר תקין, בהקלטה נשמע הרב עונה לה כי יש למנוע מבנה להתחפש לחייל, מכיוון ש: "חייל הוא דבר שלילי".
הוא לא אמר לה, שבעת הזאת, בה יש סכנה לעולם התורה בגלל הניסיון לגייס לומדי תורה לצבא, רצוי להימנע מהזדהות עם הצבא. הוא לא אמר לה, שבעת הזאת רצוי למנוע מהילד את החשק להיות חייל או להדמות לו. לא, הוא אמר לה שחייל הוא דבר שלילי.
סיפרתי זאת לתלמיד חכם גדול, דיין, אדם פיקח, המצוי מאד בהוויות העולם, ולמרבה ההפתעה הוא הזדהה הזדהות מוחלטת עם דברי הרב מביתר. שאלתי אותו: "האם באמת חייל הוא דבר שלילי, האם הצבא, כצבא, במהותו הוא דבר שלילי?" תשובתו המתפתלת הייתה: "אמנם צבא הוא צורך חיוני, אבל עכשיו חייבים לחדד את המסר לילדים".
ואני שואל, האם הרב מביתר יכול היה לגור בשלווה, בביתו ובעירו אילולא הצבא שמגן עליו? האם שלוש שניות לאחר שהצבא היה מפסיק להגן על העיר, "שכניו הטובים" מהכפרים הסמוכים לא היו שוחטים אותו ואת ילדיו כהרף עין? איך הוא יכול לומר, בכפיות טובה מוחלטת, שצבא הוא שלילי?
את הת"ח השני שאלתי, האם אינך מבין שילד או נער שייאמר לו שחייל הוא דבר שלילי, לא מסוגל לעשות את ההבדלה בין הצבא והחייל לבין הפוליטיקאים המנסים לגייס את לומדי התורה? האם אינך מבין שבנך ינסה מחר לסלק לובש מדים מביהכנ"ס, או יזרוק אבנים על חייל ברחוב - כי אמרת לו שחייל הוא דבר שלילי? האם היה מעולם רב אחראי כלשהו שאמר או שחשב שצבא הוא דבר מיותר? האם לא איבדנו לחלוטין את הפרופורציות? האם איננו מסוגלים להבדיל בין הנושאים השונים? בין צבא, לבין גיוס לומדי תורה? בין פוליטיקה ופוליטיקאים, לבין אנשים ותפקידם? האם לאורך כל שנות המדינה לא שירתו בצבא עשרות אלפי חרדים? ביניהם רבנים ותלמידי חכמים גדולים? אם הצבא הוא שלילי היום, מדוע לא היה שלילי בעבר? הרי תפקידיו לא השתנו?
מסתבר פעם נוספת, שצדקו חז"ל באמרם: "אם אין דעת, הבדלה מניין?" דבר דומה ארע בתחילת כניסתם של "הבית היהודי" ו"יש עתיד" לממשלה כשהן מהוות גוש אחד. מכל עבר, מפוליטיקאים ועיתונאים חרדים נשמעו קריאות מתלהמות: "אנחנו נחבור לערבים!" "אנחנו נדאג להחזרת כל ההתנחלויות!" "נבטל תקציבים למוסדות חינוך דתיים-לאומיים ולהתנחלויות!" לא איבדנו קצת את הכיוון?
מה אשמים תלמידי המוסדות והמתנחלים שחלק מנציגיהם פועלים בדרכים מסוימות? לקחתם בחשבון שגם מההתנחלויות הגדולות ביותר יישללו תקציבים והן תהיינה בסכנת פינוי? והכוונה כמובן להתנחלויות "מודיעין עילית" ו"ביתר עילית". יש איזו יד מכוונת את כל ה"יריות" הללו או שהכל יריות באפלה הנובעות מחרון אין אונים ותסכול מתמשך על כך שהחרדים הושארו הפעם באופוזיציה.
האם אינכם מבינים שבמקום למקד מסרים ומאמצים אתם יורים יריות סרק על מטרות מדומות, חוץ מפריקת תיסכולים, מה השגתם בכך, הלהטת יצרים?
איני מעוניין להכנס למחלוקת הפנים חרדים בדבר דרכי הפעולה השונות. כל חוג רשאי לחשוב שדרכו היא הטובה יותר. אבל גם בדרכים השונות, צריך לפעול בשכל ובתכנון תוך הבנה מיהו האוייב ומהן המטרות.
מישהו באמת חושב שהפגנה פרועה, בה מיידים אבנים, שורפים ניידות, מושכים בזנבות סוסים ומכריזים על הקמת "פלוגות מתאבדים", תועיל במשהו? (לא ללפיד, לו ההפגנה מאד הועילה, הוא עלה בשני מנדטים בסקרים יום לאחר ההפגנה). אני מתכוון לציבור החרדי, הייתה איזושהי תועלת בהפגנה פרועה כזו מיד אחרי החלטת בג"ץ לעצור חלק מתקציבי הישיבות?
מה בכלל מטרת ההפגנות, להוכיח נחישות או כוחנות? כי אם בנחישות עסקינן, הפגנה שקטה, בה יעמדו עשרת אלפים איש או יותר, בשקט, בדממה מוחלטת, פרט לזעקת "שמע ישראל", תשיג הערכה, כבוד וגם קצת הבנה מצד החילוניים עשרת מונים ויותר מאשר כל השתוללות ופריקת יצרים וואנדאלית.
אבל אם רצוננו להוכיח שאנו כוחניים, בזה באמת הצלחנו. ואכן, גזירת הגיוס התבטלה מיד, נכון? ההפגנות הפרועות בנושאי ה"אמא המרעיבה" ו"אמא טאליבן" ו"יורקי בית שמש" ועוד רבות כמותן, הועילו במשהו או שרק חיזקו את הצד השני בעמדתו, ברור שהתשובה שלילית. ההישגים היחידים המסתמנים עד כה, הושגו במו"מ חשאי עם קובעי המדיניות מאחורי הקלעים.
אז ניתן להפגין, לפעמים ראוי להפגין ולפעמים חיוני להפגין. השאלה היא, איך עושים זאת? מתי עושים זאת? ואיך בכלל מנהלים מאבק? בכך כדאי מאד ללמוד מההיסטוריה, כיצד העם היהודי ניהל מאבקים על אמונותיו, כשהיה בגלות, ומי הנהיג את המאבקים, הגיע הזמן שנחדל להצטייר כאספסוף ונתחיל להצטייר כציבור מגובש, נחוש, המוכן להקריב רבות על אמונתו, אבל כבני אדם ולא כפראי אדם.
הצגת כל התגובות