אילו לא נרצח ראש הממשלה יצחק רבין המנוח, היום, אחרי 14 שנות אבל, היינו יושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו, לא היו יותר פיגועים, הפעילות היחידה שהייתה מתקיימת בצפון במקום קטיושות - סיורים מודרכים באתרי הנפילות במטולה, ובמוזיאונים שהוקמו לזכר הימים ההם שכבר עברו וחלפו להם מן העולם.
לולי מעשה העוולה שעשה אותו איש מוסת, תהליך השלום היה מתקדם בקצב סביר, ערפאת היה זונח את תורתו להשמיד את העם היושב בציון, על נשיו, ילדיו וזקניו.
האיש שמשחר ילדותו עסק בטרור שכל מטרתו הייתה להשמיד להרוג ולאבד, שוכנע במפגש אחד עם המנוח רבין לזנוח את הרשע ולחפוץ בדרך הישע.
התחלפו התפקידים, אלו שבעבר דגלו בכוחי ועוצם ידי, שרו רק תפילה אחת אשא, ואלו שנשאו תפילה 'אם אשכחך ירושלים' וגו' , ירושלים במשמעו תפילה ותחינה, עבודת הבורא וקיום מצוותיו חצו את הגבול ועברו לצד של לקיחת גורל חייהם ואת חיי חבריהם בידיהם.
אלו שבו והדליקו נרות כמאמר חז"ל 'נר ה' נשמת אדם' ואלו יצאו להפגין ולהלחם.
ועתה מה שנותר לנו זו תורתו של רבין ע"ה. החיים בצוותא בכל אופן משפיעים, הם למדו מאיתנו אמונה צרופה מה היא. גם אם האמת לא נראית לעיין אין זה אומר שהיא איננה קיימת.
גם אם השלום עם הפלשתינים וכל אירועי אוסלו נראים ככושלים, אין זה אומר שהדרך והנובל בתוכו אכן נבל. כך עולה שהשלום הוא שלום, הנובל הוא נובל ואף אוסלו ת"ו במקומה עומדת.
הם (הערבים) לא זנחו את התיאוריה של 2 גדות לירדן, כל עוד הם לא יחיו משני צדדיו של הירדן ועד לים, לא יהיה שלום. שלום יהיה גם יהיה רק כשלא נהיה. גם להם יש תורה אותה ניתן ללמוד על רגל אחת.
כיום בכל מוסד ממשלתי, בית ספר ממלכתי ובכל מחנות צה"ל מזכירים את האיש שהלך ואיתו החזון חזון שלימים התברר כחיזיון תעתועים. גם כאלה שליבם מתכווץ בתוכם בשומעם על השלום שנופץ חייבים לשמוע ולעמוד דום עם תום הטקס.
מי שאיננו מאמין בתורתו אשם ברציחתו - זהו המסר.
מי שאיננו קושר עצמו לפסטיבל - לכופר ייחשב.
לא נשכח, האיש היה רמטכ"ל, היה לוחם. לא אחת סיכן את נפשו במערכות ישראל כאשר הערבים קמו עלינו להשמידנו הוא רץ ראשון בקרב לקיים את המצווה הקם להורגך. כל חיו הקדיש לעשייה הציבורית.
איש יהודי היה, גם אם לא קיים תורה ומצוות. היה לו קשר אמיץ עם רבנים ואנשי שם, הייתה תקופה שהגמרא לוותה אותו מבעוד בוקר. אך החיבור הכוחני שמחייבים אותנו משמרי זכרו לחבר את תורתו עם מעשיו האחרים מעמידים אותנו במקום שכבר לא מזכירים.
וכך יוצא, איפוא, שגם אנו המתעבים רצח באשר הוא, דוממים דממה כלא מאזינים.
דע לך רבין, זה אלו שדווקא את מה שעשית בלית ברירה ובלב כבד הפכו לתורה ולדעה שאותה אסור לנפץ. אך אל דאגה לנו יש זיכרון אדיר, אנו זוכרים את אדם הראשון והמבול ושלא לדבר על יציאת מצרים ואת קריעת ים סוף, אצלנו בביה"ס לא עונים לשאלה מתי חי משה רבינו כפי שעונים בבתי ספר האחרים, לדוגמא בשנות ה 80.
כשהם ישכחו אותך לחלוטין, אנו נזכור את מעשיך הטובים, והיו כאלה.
(המאמר התפרסם באתר 'בחדרי חרדים')
הצגת כל התגובות