אפליה זה דבר נורא. אפליה נגד ילדים היא דבר איום. שבעת מדורי גיהנום כפשוטו. צערן של מועקות הוא מהדברים שגם השמים בוכים עליהם.
ובכל זאת נקודה למחשבה. יש למוסדות רבים תקנון שנעשה ונערך על ידי הנהלת המוסדות שהציבו לעצמם יעד ומטרה ברורים: הנוהגים בתקנות אלו מתאימים למוסדותינו. אלו שלא - יישארו בחוץ.
ייתכן שחלק מהתקנות דרקוניות אבל ברגע שתלמידים נרשמים לשם ומקבלים על עצמם את התקנות, הרי שאין כל דרך לחרוג מהן. אם ההנהלה תחליט יום אחד לשנות חלק מהתקנות היא חוטאת וגורמת עוול לתלמידים שנכנסו למוסד על דעת התקנות הללו.
אין הדברים אמורים כלל ועיקר להנהלות סמינרים שללא סיבה אמיתית מותירים בנות בבית על רגע גזע. זה פשע שאין יום כיפור מכפר. יכלה גיהנום ולא תכלה אִשם. מדובר על מוסדות איכותיים ששומרים על רף מסוים הנאכף על ידי שורה של תקנות, וההורים שאינם יכולים לאכוף את ילדיהם מעדיפים להעביר את הנהלת המוסד חינוך מחדש ופונים אל משרד החינוך ומערכות המשפט.
גם לשטיבל של החסידות שלך לא התקבלת, ר' זרח, לפני שחתמת על שורת תקנות, וגם אז צעקת בבוז שהן גחמתיות וגזעניות. אבל עם יד על הלב: לו היית אתה מנהל מוסד הרוצה לשמור על צביון ורמה אחידה, או יותר מכך, לו היית אתה השכן שלך המבקש לשמור את מסגרת הלימודים של בתו בטהרתו, היית מסכים שיצרפו לכיתה שלה את הבת שלך, שלא מסכימה לחתום על עקרונות המוסד כי היא רוצה לעשות חיים?!
האפליה מתחילה קודם בכם ההורים. אתם מוציאים את עצמכם ממסגרות הקהילה שלכם, מחוקותיה, הנהגותיה וגדריה ואחר כך טוענים לאפליה וגזענות.
הורים, הפסיקו להפלות את ילדיכם. מגיע להם את המוסדות הטובים ביותר.
-
הטור המלא פורסם בעיתון 'בקהילה'