י' באב, יומה הראשון של חופשת בין הזמנים. בזמן שאלפי משפחות יצאו למסלול, חופי הים או לפארקים, נראו קבוצות גדולות של אימהות חרדיות בלשכות התעסוקה. בירור קצר העלה כי מדובר בריטואל קבוע. אלו עובדות רשתות גנים חרדיות שפוטרו בחודשי החופש, כשעם תחילת שנת הלימודים הן צפויות לחזור לעבודתן. הפיטורין נעשו במטרה לחסוך את שכרן ובניסיון למנוע מהן לצבור ותק. למעשה, "הפיטורין" הם הצעד האחרון בשרשרת צעדי ההתעמרות שהן עוברות ממעסיקיהן - חלק מרשתות החינוך החרדיות.
בניסיון ללמוד את היקף התופעה התחלנו לחקור את העניין. לא מדובר במלאכה קלה. הגננות והסייעות, חוששות למקום עבודתן. פוחדות שמא מדובר בחוקר מצד הרשת שמסתתר תחת כסות עיתונאית. "איך הגעתם אלי?", "מי ערב לי שלא תעביר את השיחה לרשת?", "מה זה יעזור בכלל?", "למה זה טוב?" ועוד אמירות רבות בסגנון זה - היו התשובות שקיבלנו כשניסינו לברר את תנאיהן. אווירת הפחד, החשש, האימה, הורגשו היטב בשיחות הקצרות.
לבסוף, לאחר מאמצים רבים הצלחנו להגיע למספר גננות שהסכימו לשתף פעולה לאחר שהשתכנעו בכוונותינו הטובות. מי יתן שאכן נזכה להועיל להן, ולא לגרום חלילה לנזק.
המצוקה: פיטורין כל שנה
א' ("אל תרמוז את שמי אפילו בראשי תיבות") מספרת ל'בקהילה' שהיא עובדת ברשת 'בית יעקב', וכי "בחמש שנים הראשונות הגננת מפוטרת בחופשת הקיץ". בנוסף, "הרשת מכירה רק בגננת מוסמכת או ב'מורה בכיר' לצורך דרגות השכר, אבל לא משלמים תוספת על תואר ראשון והשתלמויות". לדבריה, "יש גננות רבות שיש להן בכיר, ומחשיבים להן את זה רק כמוסמך, שזה פחות כסף".
סיפור דומה הוא זה של ב', שעובדת ברשת 'עץ הדעת', שסיפרה גם היא כי "בארבע שנים הראשונות יש פיטורין בחופשת הקיץ, אבל אחר כך זה נפסק". לדבריה, "ברשת לא מחשיבים בכיר ותואר ראשון לענייני שכר".
מי שהכי סירב לשתף פעולה הן הסייעות. "בדרך כלל מדובר בנשים צעירות, שזו העבודה הראשונה שלהן במערכת, ולכן הן חוששות", הסביר גורם חינוך. 'עץ הדעת' ו'בית יעקב' הן לא היחידות. גננות וסייעות ברשתות רבות מספרות על משחקים בתלושים, על פיטורין, על חוזי העסקה דרקוניים, על משחקים בפנסיה ושאר ירקות.
הסיבה להיקפי העושק בתחום ההוראה, נעוצה בתשובתה של אחת הגננות לשאלה מדוע היא לא מתלוננת - "אין על מה להתלונן. נקבל תשובה ברורה: רוצים - תעבדו, לא רוצים - שלום". נראה כי מנהלי הרשתות מנצלים את המצב - אלפי בנות סמינרים שנפלטות כל שנה לשוק התעסוקה עם הכשרה בהוראה, והם מבינים שעל כל גננת שתפוטר יש עשרות אחרות שירצו לבוא במקומה.
לא מדובר במצב חדש, כבר ב-2008 כתב מבקר המדינה דו"ח חריף, שעסק בעיקר ברשת גני הילדים של אגודת ישראל וברשת בית יעקב. בדו"ח החריף התייחס המבקר לפיטורי הסייעות כל שנה בחודש אוגוסט, למרות שהרשתות מתוקצבות לשלם לעובדות גם בחודש אוגוסט. "הממצאים שהועלו מעידים על מינהל לא תקין של הנהלת בית יעקב, על בזבוז כספי ציבור ועל שלילת זכויות שכר מעובדים. בית יעקב לא פעלה בהתאם לנדרש ממי שכספי הציבור הופקדו בידיו בנאמנות. על הנהלת בית יעקב לשלם לאלתר שכר לעובדים כנדרש. על משרד החינוך והעירייה לפעול לאלתר כדי להבטיח תשלום שכר הוגן לעובדי בית יעקב", נכתב בדו"ח.
קראו עוד בנושא: שכר משפיל, פגיעה בוותק: כך נעשקות גננות חרדיות
המבקר אף התייחס להתנהלות משרדי החינוך והאוצר בסוגיה, והאשים אותם כי הם "מתעלמים מהפגיעה בזכויות עובדים, שאין להם ייצוג הולם כדי לצמצם את עלויות ההעסקה שלהם". באשר לטענת מנהלי המוסדות כי הם אינם מתוקצבים כפי החינוך הרשמי, העלה המבקר שזה לא הפתרון, "שכן כפי שהועלה גם תקצוב דומה למקובל בחינוך הרשמי אינו מבטיח אי-פגיעה בזכויות העובדים. על משרד החינוך, בעצה אחת עם משרד האוצר, לעקוב בקפידה אחר הפעולות שנוקטות הבעלויות ולנקוט סנקציות במידת הצורך כתנאי להמשך הזרמת כספים בעתיד".
למעשה, בתחילת כל שנת לימודים חותמים מנהלי הרשתות על תצהירים למשרד החינוך, לפיהם הם משלמים לעובדי ההוראה בדיוק כמו בטבלאות השכר של המשרד. כלומר, הם מחויבים לעובדת לפי שנות ותק, תארים ותעודות הסמכה, השתלמויות, ביגוד, פנסיה וכו'. מבחינת המשרד רמת התקצוב של המוסד לא רלוונטית, ועל מנהלי העמותות לגייס את הכסף מהבית. תצהירים אלו היו במרכז פסק דין של גננת שתבעה את רשת גני ילדים של אגו"י, בתביעה שהתגלגלה עד לפתחו של בג"ץ. ביהמ"ש פסק כי תצהירים אלו מחייבים את המנהלים גם כלפי הגננות, וחייב את הרשת לפצות ב-4 מיליון שקלים 16 גננות שתנאיהן הורעו.
במשרד החינוך אומרים ל'בקהילה' כי הם מנהלים פיקוח ובקרה על רשתות הגנים, "אבל אנחנו לא נתקלים כבר בתופעות הללו. אם עובדי הוראה נתקלים בתופעות כאלה, תפנו אותם אלינו, אנחנו מטפלים בזה ביד קשה". לדבריהם, יש למשרד מוקד טלפון אנונימי, שמאפשר הגשת תלונות בלי צורך להזדהות.
גורם במשרד סיפר כי "אנחנו מפנים בקרות קבועות לכל הבעלויות במערכת החינוך, ואחת לשלוש-ארבע שנים אנחנו בודקים תלושים של הבעלות באופן מדגמי, האם הם מתאימים לטבלאות השכר שלנו. נתקלנו בתופעות של תלוש מנופח, ודרישה מהגננת להחזיר חלק מהסכום, אבל זו תופעה שהיא בעיקר במגזר הערבי, ופחות במגזר החרדי".
לדבריו, בעבר היה מורכב לעקוב אחר השכר שהיה יוצא לגננת, שכן העמותות היו מפעילות עמותות אחרות שהפעילו את הגנים. "קראנו לזה צינור קצה, אבל כבר שלוש שנים שחתכנו את זה, ואי אפשר להעביר את הרישיון להקמת גן למישהו אחר".
במשרד מספרים כי במידה ועולה בבקרה שרשת גנים או מוסד לימודים לא שילם לעובדות על פי טבלאות השכר של משרד החינוך, הם מפעילים סנקציות שפוגעות בתקציב הרשת. למרות הבקרות, המשרד נתקל בקשיים בפיקוח, שכן עובדות רבות לא פתחו תיקי הוראה במשרד החינוך, ו"לכן אם המשרד בודק את תלוש השכר, לא נדע אם יש לה תואר ראשון או בכיר ומגיע לה תגמול גבוה יותר". עם זאת, הם מדגישים, כי "מבחינתנו זה לא משנה אם העובדת פתחה תיק הוראה במשרד או לא, מנהל המוסד מחויב לשלם לה בדיוק כמו טבלאות השכר והוותק של המשרד".
על שאלת התקצוב, אומרים במשרד כי למרות שתקציבי מוסדות המוכש"ר נמוכים יותר מהחינוך הממלכתי, ויש להם הוצאות נוספות, הגננת אמורה לקבל 100 אחוזים משכרה. "ענייני התקציב זה לא בעיה של הגננת, זו בעיה של מנהל העמותה, היא אמורה לקבל שכר כדין".
הפחד: מקבלות רגליים קרות
למרות הצהרות משרד החינוך, עו"ד ר' משה שופל, שמתמחה בדיני עבודה בפרט בציבור החרדי, טוען כי הבקרה של משרד החינוך לא אפקטיבית. "הבקרות הן מדגמיות, ורק במקרה שמישהו מלשין בודק המשרד לעומק". נקודה נוספת שמעלה שופל, היא זהותן של המפקחות. "למפקחות במחוז החרדי יש קרובות משפחה שעובדות ברשתות. אני אישית גיליתי שבת של מפקחת שהייתה אמונה על רשת חינוך שכבר קרסה, הועסקה באותה הרשת. לא פלא שהמפקחת לא התריעה בזמן על תופעות. בשורה התחתונה, בגלל שהמפקחות מהמגזר החרדי, לא נראה תוחלת לבקרות של המשרד".
שופל, שמנהל בימים אלה תביעה ייצוגית כנגד רשת לחינוך מיוחד במגזר, טוען כי צריך לעשות שינוי משמעותי בתרבות ההעסקה בציבור החרדי. "כל פעם שמישהי פונה אלי, היא ומשפחתה בחרדה עצומה. מין מצב של עבדות, שבכלל לא בטוח אם במצרים הייתה תחושה כזו. פוחדים לתבוע, פוחדים להתלונן, פוחדים להינזק. גננת שפונה אלי כי ברצונה לתבוע את המעסיק שלה, אני עסוק במשך שעות ליישב את דעתה שאין לה מה לפחד להתלונן. היו גננות שהוליכו אותי שולל. ביקשתי מהן התחייבות שהן ילכו לבית הדין לעבודה, וברגע האחרון הן קיבלו רגליים קרות ולא תבעו.
"יש מעט מאוד אנשים שהמשיכו בתהליך התביעה, ומדובר באנשים שאני שם להם אבנים בכיסים כדי שלא יפרשו". למעשה חיפוש של פסקי דין בנושא העמותות, מעלה מעט מאוד פסקי דין. לדברי שופל הסיבה לכך טמונה בעובדה שראשי העמותות לא רוצים שיהיו פסקי דין על שמם, וברגע שמתחיל ההליך הם משלמים לעובדת כמה אלפי שקלים כדי שתמשוך את התביעה. למרות שמדובר בסכום נמוך משמעותית ממה שהיא תקבל בביהמ"ש, העובדת תעדיף למשוך את העתירה, כי מבחינתה עצם העתירה שלה זה נוגד את ההיגיון.
לדבריו, גם לאגד את העובדים, זה לא פתרון. "ברשת חינוך גדולה שפורקה הקמתי ועד עובדים, וברגע שהגיע מעסיק חדש כולם התפזרו. אף אחת לא הייתה מוכנה לעמוד לפני המעסיק החדש. בכלל, התאגדות זה לא דבר ששייך לציבור החרדי, אני רוצה לראות בעיניים גננות של רשת שהתאגדו".
יש לו גם פתרון - הקמת הסתדרות חרדית, שתפעל על פי בית דין. אבל הפניות שנעשו לדיינים חזרו בשלילה. "הדיינים חוששים לקחת את זה על עצמם. זה כאב ראש, זה להתעסק עם אנשים חזקים".
את בעלי העמותות הוא מאשים כמי שחשים כי "העמותה זה אני". הם שכחו כי העמותה היא ישות משפטית נפרדת, הוא מסביר. "מנהלי העמותות לוקחים את העמותה ולשׁים אותה כדי להרוויח כסף. הם מעסיקים קרובי משפחה בשכר גבוה, הם משחקים עם התקציבים. הרי הם צריכים לחתן ילדים, ומי אתה בכלל? אני הרי הקמתי את העמותה. המעסיקים מזלזלים בעובד, הם לא מבינים בכלל עד כמה עובד זה דבר יקר. זו בעיה גנטית בתרבות. אנחנו אוסף של שתדלנים, עם תרבות נוראית של הכרת טוב עמוקה לכל מי שמעסיק ועושק אותנו. אם הציבור החרדי היה צריך לנהל את המדינה, לא היינו מחזיקים מעמד שנה אחת".
ומי האשם במצב? מבחינת שופל: כולם. "לא העכבר גנב אלא החור. הממשלה נוח לה המציאות הזו, שכן היא מקנה לה שקט קואליציוני; למשרד החינוך זה נוח, שכן הוא משלם לעמותות פחות כסף, ולראשי העמותות זה נוח כי הם מרוויחים. זה פטנט נהדר - זה רוצה לשלם, זה רוצה להרוויח". שאלת התערבות הנציגים החרדים בכנסת עולה שוב ושוב, שכן המפלגות החרדיות ניהלו מאבק על הגדלת קצבת הילדים ב-50 שקלים, וכאן מדובר במאות שקלים נוספים שיגיעו כל חודש לגננות, שרובן נשות אברכים, אם הם ילחמו על כך.
עו"ד שופל מפקפק באפשרות של התאגדות, אבל בחטיבה החרדית של ההסתדרות מספרים ל'בקהילה' כי הם איגדו את העובדות ברשת 'קן ציפור' באלעד, ברשת 'מגן הלב' וכעת ברשת 'מאורות המעיין'. סיפור ההתאגדות ברשת 'מאורות המעיין' אף עלתה לכותרות, אחרי שהרשת פטרה את העובדת שניהלה את ההתאגדות, ורק בעקבות פסיקת ביהמ"ש, שקנסה את הרשת והמנכ"ל על כל יום שהעובדת לא חזרה לעבודתה, הוחזרה העובדת.
הדרך: מגייסים אצטלה דתית
בראיון של עו"ד רפי מלאכי, ראש החטיבה החרדית בהסתדרות, ל'בקהילה', הוא מספר כי "יש לנו מבול של פניות ממורות, גננות ומלמדים שמתחננים שנכנס ונאגד את העובדים ברשת בה הם עובדים". מלאכי מספר כי בתחילת דרכם רבנים העלו טענות שונות נגד הכנסת ההסתדרות, "אבל הסברנו לרבנים את הרגישות בה אנחנו מתנהלים ואת הצורך ההכרחי מבחינת העובדים, והם אישרו לנו להיכנס למוסדות החינוך".
מלאכי, מפרגן ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, "שהבין את הרגישות במגזר החרדי". ניסנקורן ישב עם המנהלים שסיפרו לו על התקציב החסר, והוא ניצל את הכוח של ההסתדרות לשפר את תנאי התקצוב בעמותות אליהן נכנסנו.
אבל לא הכל חלק. ההסתדרות נתקלת בקשיים כשהיא מנסה לאגד את העובדים במוסדות החינוך. "המעסיקים מציגים את העוולות שלהם באצטלה דתית, ולא פעם נאלצנו ללכת לרב שיוציא מכתב שיאשר לעובדים להתאגד. התחייבנו לרבנים כי נלך לפי דעת תורה, ואם יהיה צורך בשביתת הזדהות, לעולם לא נבקש מתלמודי התורה שישבתו. מבחינתנו בתורה אין שביתה, ואם נצטרך, מקסימום השביתה תהיה בלימודי החול ולא בלימודי הקודש. בסופו של דבר המצוקות של העובדות בחינוך נוגעות לכל משפחה כמעט במגזר, זה לא איזו מצוקה מורחקת, ולכן הגיבוי הרב שאנחנו מקבלים מרבנים".
לדבריו, "רבים מהמעסיקים במגזר החרדי בכלל לא מודעים ליחסי עובד ומעביד, ומבחינתם הם בכלל עושים טובה כשהם מעסיקים מישהו, אבל בשנים האחרונות התפיסה משתנה, גם בקרב המעסיקים". אבל לא רק המעסיקים מטילים קושי, גם העובדים מתקשים פעמים רבות להתאגד, "הם טוענים שזה נוגד את דעת תורה וכל מיני טענות דומות, ורק אחרי שאנחנו מוכיחים להם שאנחנו כפופים לרבנים הם מוכנים להצטרף".
מלאכי מספר כי בימים אלה הם נמצאים בהליך התאגדות של רשת חינוך גדולה, "אבל זה נעשה בחשאיות כדי שמנהל הרשת לא יפגע לנו בהתאגדות. ברשת אחרת שהתחלנו הליך התאגדות, בטעות אחת העובדות, שהיא גיסה של המנכ"ל, נחשפה להליך והיא העבירה את האינפורמציה למנכ"ל, שכעת בלם אותנו, אבל כשיעבור זעם נסיים את ההליך".
גם במקומות בהם ההסתדרות נכנסה, טרם נחתם הסכם קיבוצי חדש בין המורות והגננות לרשתות, אבל מלאכי מציין בסיפוק, כי "ההתעמרות והעושק הופסקו. המשכורות מגיעות בזמן, התלושים נשלחים לעובדים, אין פיטורין בלי שימוע, אין הסטה של עובדת מהיום להיום לסניף אחר ויש ייעוץ והכוונה, ובהמשך גם נחתום על הסכם חדש". לסיום הוא אומר, כי "לעובדים שמתלבטים, דעו לכם שאנחנו הולכים על פי דעת תורה, וככל שיהיו לנו יותר עובדים מאוגדים, גם מוסדות החינוך יתחזקו, כי העובדים יהיו מרוצים יותר".
תגובת 'עץ הדעת': "אין ולא היה גננת שהוותק שלה לא עלה בעקבות המכתב הפורמלי שניתן ב-31 במאי. כל המכתבים שנשלחו ניתנים כהגנה, במקרה והגן בו עובדת הגננת ייסגר והרשת תאלץ לשלם שכר על שנה שלמה. עובדת שמעוסקת בשנה שלאחר מכן, מקבלת את מלא שכרה בתוספת שנת הוותק. עץ הדעת משלמת קרנות השתלמות וקרנות פנסיה, מעבר למתחייב מהחוק".
הצגת כל התגובות