המאבק על בניין ישיבת גור בראשון לציון מול פא"י הנמשך יותר מעשור חושף שיטות פעילות בעייתיות, כפי שמתברר בכתבתו של עקיבא ביגמן ב'ישראל היום': כניסה למקום בניגוד לרצון הבעלים, שהייה ארוכת שנים, בנייה לא חוקית, איומים, תביעות סרק, הצפה של בתי המשפט וניצול פרצות שונות במערכת - ששיאן בשכנוע של שרת המשפטים איילת שקד לחתום על צו נדיר, המאפשר לדון בפירוק כלכלי של בעלי הנכס.
הסיפור מתחיל באוגוסט 1997. ישיבת חסידי גור בשם "נזר ישראל", שפעלה עד אותה שנה בדרום תל אביב, פלשה למבנה בראשון לציון, ברחוב האורנים, ששימש באותה עת בית יתומות. המבנה שכן על קרקע הנמצאת משנת 1949 בבעלותה של הסתדרות פועלי אגודת ישראל. אנשי חסידות גור נימקו את המהלך בהסכמתה של מנהלת בית היתומות (למרות שהיא אינה הבעלים אלא הייתה שכירה מטעם פועלי אגודת ישראל), ועוד הסבירו כי "פשע, וסמים הפכו לתדירים בדרום תל אביב", דבר שפגע ב"ילדים הרכים, אשר פנו ללימוד תורה בתנאי פנימייה על מנת להתרחק מפגעי העולם החיצוני".
פועלי אגודת ישראל (להלן: פא"י) פנו סמוך לפלישה לבית המשפט כדי לפנות את אנשי חסידות גור מהמבנה, אך משיקולים שונים ומתוך הבנה שההליכים יימשכו שנים ארוכות, בחרו להגיע להסכם עם אנשי גור ולהתיר להם להשתמש במבנה באופן זמני, במה שמכונה "הסכם בר רשות". במסגרת זו נקבעו שני תנאים: הראשון: אסור לישיבת "נזר ישראל" של גור לבנות במתחם. השני: במקרה שפא"י תזדקק למבנה, הוא יוחזר לרשותה.
אלא שבשנת 2007 התברר, לטענת פא"י, כי שני התנאים הופרו. סמוך למתחם הישיבה החוקי, "נזר ישראל" בנתה הרחבה לא חוקית בשטח של פא"י. זאת ועוד, פא"י נזקקה למבנה לשכן בתוכו ישיבה שהיא מפעילה בירושלים ומשלמת עבורה דמי שכירות גבוהים, ונתקלה בסירוב של גור להתפנות. על הרקע הזה פנתה פא"י לבית המשפט בדרישה לפינוי של "נזר ישראל" מהנכס, שיאפשר לבעליו החוקי להשתמש במקום.
לכאורה, מדובר בהליך פשוט למדי. הבעלות על הקרקע אינה נתונה בספק, ההסכם שמתיר לאנשי הישיבה להשתמש במקום וקובע מתי עליהם לעזוב הוא ברור למדי. מה צריך להיות פשוט יותר מאשר לאכוף את החוק וההיגיון ולדרוש מהפולשים לפנות את הנכס?
ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה
אלא כפי שהתברר לאנשי פא"י, שום דבר לא פשוט. מעבר לכתב הגנה תגובתם המיידית של אנשי הישיבה לתביעה היתה הגשה סדרתית של תביעות שכנגד, שבמסגרתה מואשמים אישים שונים בפא"י בשחיתות, הפרת אמונים, שימוש פסול בכספי ציבור ועוד עוולות שונות.
השיא בדרמה מתרחש בחודשים האחרונים. ישיבת "נזר ישראל", המשתמשת כבר 20 שנה בנכס בבעלות פא"י, פנתה לבית המשפט המחוזי מרכז, בדרישה להורות על פירוק פא"י וחלוקת נכסיה (השופטת עירית וינברג־נוטוביץ תדון בעניין בסוף החודש). לטענת גור, "חבורה של עסקנים השתלטה על נכסי פא"י והפכה אותם לבור שומן שממנו הם מרווים את עצמם".
עוד כתבו אנשי הישיבה בבקשתם, כי פא"י הפכה ל"עסק שעיקרו תשלום משכורות למקורבים", שבו כספי ציבור בסכומים של עשרות מיליוני שקלים מנוהלים כולם על ידי חבורה של מקורבים". טענות חמורות אלו מהדהדות בשבועות האחרונים בעיתונות החרדית וזוכות לפרסום רב.
מנגד, טוענים בפא"י כי התביעה של גור אינה אלא שלב אחד במסכת של התשה משפטית, דחיינות ומתקפות כלפיהם שנועדו "להתיש, להזיק ובסופו של דבר לגרום לנו להבין שמוטב לנו למשוך את התביעה ולוותר", כדברי חנוך ורדיגר, מנכ"ל פא"י. לטענתו, התביעה לפירוק הגיעה לאחר שהדיון על פינוי הנכס בראשון לציון הגיע לשלבי הסיכום, והתקבל הרושם שהפסיקה תהיה נגד אנשי "נזר ישראל".
איומים כל העת
אנשי פא"י טוענים כי במהלך עשור הם נחשפו גם לאיומים מפורשים. ורדיגר סיפר ל"ישראל היום": "לאחת מפגישות הגישור שערכנו ביוני 2015 הגיע איש גור שעד אז לא הכרנו. בדיעבד התברר שהוא נחשב בכיר בחסידות ומקורב לאדמו"ר. במהלך הפגישה, נאמר לי שעניין 'נזר ישראל' נמצא בעדיפות גבוהה, 'עד למעלה'. הובהר לי שאם לא נמשוך את התביעה, הם יטלטלו את כל הסתדרות פא"י".
ורדיגר לא הבין מה הכוונה, אך לדבריו, בשנתיים שעברו מאז זכתה פא"י לסדרת ביקורות כמעט מצד כל רשויות המדינה: החשב הכללי, רשם העמותות, אגפים של משרד החינוך ומס הכנסה. במסגרת הביקורות נבדקה לעומק ההתנהלות של פא"י ומוסדותיה, עניין הגוזל משאבים ושעות עבודה אינסופיות. "יש לנו היום יותר תעודות יושר מכל ארגון בארץ", אומר ורדיגר במרמור, "הבדיקות לא נעשו בתזמון אקראי. תראה לי עוד גוף שעבר כל כך הרבה ביקורות עומק בתוך פחות משנתיים".
הנשק העיקרי והמרכזי של אנשי גור בעשור של סחבת משפטית, הוא נקיטת הליכים שנועדו לגרום לפירוקה של הסתדרות פא"י. במאי 2016 הוגשה עתירה לרשם העמותות בדרישה למחוק את פא"י מהרישום, בטענה לאי סדרים ולשחיתויות, טענה שעליה העיר הרשם כי "הראיות... דלות בלשון המעטה". בקיץ האחרון, לאחר שהתקדם הדיון המשפטי בנוגע לנכס בראשל"צ והגיע לשלב הסיכומים, פתחו אנשי גור במהלך שנועד להביא לפירוק כלכלי של פא"י שמשמעותו חיסולה כישות משפטית.
מכיוון שפא"י היא עמותה ותיקה המוגדרת כעמותה עות'מאנית, דרושה חתימה של שרת המשפטים כדי לאשר לבתי המשפט לדון בעתירה שכזו. אנשי גור לא היססו לפנות אליה שלושה ימים לאחר סיום שלב ההוכחות בתביעה, ורגע לפני שהשופט ארז יקואל מבית משפט השלום בכפר סבא נדרש לפרסם פסק דין בנוגע למקום.
גם סביב הפנייה של גור לשקד יש לוורדיגר סיפור מטריד. "באותו זמן לא ידענו שאנשי גור נפגשים עם השרה שקד, ואילו אנחנו הצלחנו להשיג פגישה איתה. והזמן שהיא הקצתה לנו היה קצר מאוד", מספר ורדיגר. בפגישה, שהתקיימה בפברואר 2017, הסבירו ורדיגר וחבריו לשקד את עמדתם. "זה לא היה שימוע מסודר, כפי שראוי לקיים, אלא עשר דקות שהשגנו בשתדלנות ולא הספיקו לנו כדי להציג את כל החומר והטיעונים בצורה מסודרת".
לדברי ורדיגר, מטרתו הייתה לבקש מהשרה שקד להמתין עם החתימה עד לסיום ההליך בנוגע לפינוי הנכס בראשון לציון. "יצאנו מהפגישה בהרגשה שהיא הסכימה לבקשה זו, ותמתין עם החלטתה". מאלא שלפתע, ב־20 ביוני, חתמה שקד על הצו, והתירה לבית המשפט לדון בעתירה של גור לפירוקה של פא"י. "הופתענו", אומר ורדיגר. "אנחנו לא יודעים מה קרה שם, אבל יש לגור שר בממשלה, ליצמן, והאינטרסים של גור הם האינטרסים היחידים שעומדים לנגד עיניו". לדבריו, "אם מישהו מפעיל לחצים וחשבונות פוליטיים נכנסים לתמונה, אז אולי גם מי שנחשבת בדרך כלל שרה עניינית הפועלת ללא פניות - בסוף מושפעת מלחצים".
מלשכת שרת המשפטים, איילת שקד, נמסר: "השרה שקד לא הבטיחה דבר. יצוין כי השרה קיימה שימוע, הגם שהחוק לא מחייב אותה לעשות כן. השרה שמעה את הצדדים, ובהמלצת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה החליטה לחתום על הצו על פי חוק". בלשכת שר הבריאות ליצמן סירבו להתייחס לנושא.
הכל תקוע - סחבת במיטבה
כאמור, התביעה של פא"י לפינוי הנכס שבבעלותה בראשל"צ הוגשה כבר בשנת 2007, ומאז העתירות הנגדיות של אנשי הישיבה חוזרות על אותם טיעונים ומבוססות על עדויות שכבר הוגשו גם בהליכים קודמים, נידונו בעבר על ידי בתי המשפט ונדחו שוב ושוב. לאחר בעיות טכניות בתיק, ועיכובים הנוגעים לשינויי חקיקה, הגישה פא"י תביעה נוספת לפינוי בשנת 2014, ושוב הוגשו מטעם גור תביעות נגד לא פחות מ־11 אישים בפא"י, בטענות של שחיתות ואי סדרים. כל התביעות נמחקו בהוראת בית המשפט.
עו"ד רפאל ליבא ממשרד "איתן מהולל שדות", המייצג את פא"י, הציג לביגמן מסמכים המעידים כיצד כל התביעות מצד גור משתמשות בנוסחים זהים להפליא, הכוללים שימוש כמעט באותן מילים ובאותו סגנון, ללא ראיות אובייקטיביות. "כל אימת שהמבקשת חשה כי סכנת סילוק יד מרחפת מעל ראשה, היא מעלה טענות מן הגורן ומן היקב ביחס לפירוקה של המשיבה. הכל במטרה לדחות את הקץ", אומר ליבא.
דומה שההתנהלות המשפטית של גור היא לב העניין, והיא כללה כמה וכמה טריקים שגרמו לסרבול התיק ולהארכת הדיונים. כבר בשלבים הראשוניים של הדיון בפינוי, ניסו עורכי הדין של גור להקשות את ההליך, הפנו לפא"י רשימת דרישות וביקשו ממנה למסור מסמכים הנוגעים לפעילותה, מצבה הפיננסי וכן הלאה. אלו אינם דברים הרלוונטיים במישרין לתיק הפינוי, אבל כל בקשה כזו מחייבת התכתבויות עם בית המשפט והחלטות שופט.
זאת ועוד, כדי להקשות על עורכי הדין של פא"י מסרו אנשי גור תיק מסמכים בן כ־4,000 עמודים לא ממוספרים ולא מסודרים, שרבים מהם כלל לא היו רלוונטיים לתביעה. חלק מהמסמכים כללו למשל רקע על מקום הנכס בראשל"צ, דברים שהתקיימו במתחם בשנות ה־50 וה־60, והשיא: פרסומת לחומרי ניקוי שהשתרבבה לתיק (מסיר אבנית "אנטי סטון"). הכל במטרה "להקשות עלינו לדעת אילו מסמכים יש ברשותם ובאילו מהם בכוונתם להשתמש בהליך", כדברי עו"ד ליבא. רק לאחר דרישה תקיפה של ליבא, הורה בית המשפט לעורכי הדין של גור לסדר את המסמכים ולהגישם בצורה ראויה.
וכאילו לא די בכך, חסידות גור שלפה עוד תעלול מהשרוול - והגישה תביעה נגד צד שלישי, מהלך שבדרך כלל נועד לצרף לתיקים עוד גורם שעשויה להיות לו אחריות לתביעה (ובכך למשוך עוד זמן רב). אלא שהנתבע היה הרב צבי ביאליסטוצקי - עסקן בכיר בחסידות גור שנחשב ל"קצין המבצעים" שלה, ומתועד כמי שמעורב בניהול ההליך המשפטי בנוגע לנכס.
מרגע צירופו לתיק, כל שלב בהליך היה תלוי גם ברב ביאליסטוצקי ובעורכי דינו. הוא נדרש להגיש כתבי הגנה וראיות ולהיות נוכח בכל הדיונים, ועמדה לו זכות לחקור את העדים ולהגיב לכל הטענות. כצפוי, צירופו לתיק גרם לדחיות ולסרבולים נוספים. הרב ביאליסטוצקי איחר בהגשת מסמכים, ביקש הארכות ולא הופיע לדיונים בטענות לאשפוז - כולל במקרים שבהם אנשי פא"י כבר התייצבו בפועל בבית המשפט.
רק לאחר תקופה ארוכה שבה גרם לעיכובים, ולאחר שהגישו את הסיכומים, מחק בית המשפט את התביעה של גור נגד עצמה, והרב ביאליסטוצקי הוצא מהתיק.
ביולי השנה הוגשה בקשה לפירוק פא"י. הגם שוורדיגר בטוח כי הבקשה תידחה, כפי שדומות לה נדחו כבר בעבר, היא עלולה ליצור קשיים להתנהלות הארגון. "המטרה לדעתנו היא ברורה", הוא אומר, "אני בטוח שאם היום אני מתקשר לגור ואומר להם שאני מוותר על הנכס, בתוך דקה הם מושכים את העתירה והעסק נסגר".
נכון להיום, עשר שנים לאחר הגשת התביעה המקורית, הנכס בראשון לציון עדיין בידיים של ישיבת נזר ישראל, והפסיקה של בית המשפט בנושא מעוכבת בשל התביעה לפירוקה של הסתדרות פא"י. הניסיון לפרק את פא"י מלווה בכתבות עיתונאיות בתקשורת החרדית, הכוללות השמצות נגד ראשי הארגון, הדומות באופן לא מפתיע לטענות שנכללות בבקשות הפירוק הסדרתיות של גור. במקביל לכתבות פורסמה מודעה בעיתונות החרדית (עיתון המודיע) הקוראת לאנשים שיש להם זיקה לפא"י להצטרף לבקשת הפירוק, בטענה שמי שיעשה כן צפוי "לקבל נתחים נרחבים מכלל נכסי פא"י, הנאמדים במיליוני שקלים".
"לאורך כל הדרך הממטרה של 'נזר ישראל' היתה ברורה: לעכב את הליכי הפינוי בכל האמצעים שלרשותם", אומר עו"ד ליבא, "הם נקטו אחת אחרי השנייה כל מיני דרכים, ולצערי בינתיים זה מצליח להם. טחנות הצדק טוחנות לאט, ובינתיים הם נשארים בנכס ומנסים להתיש את פא"י עד שתיכנע".
בינתיים, כך נראה, מנסים בגור רק להרוויח זמן למרות שעל פי פרסומים פנימיים שלהם גם הם מבינים שזה רק עניין של זמן עד שיוצאו מהבניין כשאת המחיר משלמים הבעלים המקוריים - פא"י.
הצגת כל התגובות