"תביאו לי את משה ליאון", הוא קרא בכוחותיו האחרונים.
בני הבית השתוממו. אבל הרב, אתם אחרי טיפול רפואי מסובך, יום שישי היום, אתם חייבים לנוח. "תביאו אותו אלי", פסק הרב והחניק שיעול כבד, "תנו גם לי לעזור במערכת הבחירות הזו". הטלפון למשה ליאון התבצע מיד. "הרב עובדיה קורא לך", נאמר מצדו השני של הקו.
אתם בטוחים? שאל ליאון בקול מופתע, הרי הרב יצא רק עכשיו מאשפוז, לבוא עכשיו ולהטריד אותו בנושא בחירות? "זו דרישה חד משמעית של הרב", נאמר לו בפסקנות.
רבע שעה אחר כך נכנס משה ליאון בחרדת קודש אל מעונו של הרב. הוא מצא אותו חלוש, יושב על כיסא מיוחד, אך פניו מאירות. מרן לא החמיץ את סטירות החיבה האופייניות, ברכו בחום ועודדו לפעול למען ירושלים וקדושתה. וכך, משה ליאון ושני ראשי ערים נוספים זכו להיות האחרונים שנפגשו עם מרן זי"ע, טרם עזב לאשפוז האחרון ממנו לא שב.
סיפור מפעים זה משמש כמעין צוואה קדושה לדרכו של מרן. הוא לא ראה בבחירות הללו 'פוליטיקה', או משחקי כיסאות. עבורו, בחירתו של ליאון לראשות העיר הייתה שווה מסירות נפש אמיתית. הוא ידע שגורל ירושלים וצביונה הרוחני מונחים על הכף. מרן רצה להיות בטוח שעשה את כל המאמצים כדי להבטיח שכל אלו לא ייפגעו.
קשה לשכוח את מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, שאף הוא בכוחותיו הדלים יצא מגדרו כדי לתמוך במשה ליאון. בני הבית ראו על פניו את הדאגה העמוקה לצביונה של ירושלים, פלטרין של מלך. מרן ראש הישיבה דיבר ללא הרף על חשיבותה של המערכה והמריץ את כולם לפעול להצלחתה. "חייבים להציל את ירושלים" אמר. ניכר היה שהנושא בנפשו ממש.
למרבה הצער, תקוותם של גדולי הדור זצוק"ל לא התממשה. פלגנות פנימית בתוכנו החלישה את כוחנו והכניסה את ירושלים לעשור חדש ששינה באחת את כל מה שהכרנו. קדושתה של העיר והוד הקדומים של דורות נרמסו תחת אווירה חדשה, זרה ומנוכרת, בצורת מופעים שונים ומשונים, תחרויות ספורט צורמניות ופסטיבלים פומביים. מעיר הקודש והמקדש שעיני כל העם היהודי נשואות אליה בערגה רוחנית, היא הפכה לאטרקציה תיירותית המונית, תוך פיתוח מאסיבי של מתחמי בילוי ושתיינות, שחלקם הגדול אף פתוח בשבת קודש רח"ל.
זקני ירושלים מביטים בכאב עצור על העיר החדשה ואינם מאמינים. הזאת ירושלים? מי יעצור את הידרדרות? והנה, זימן לנו הקב"ה בחסדו הזדמנות שניה, היסטורית וחד פעמית. אנו יכולים לבלום את המגמה ולהציל את ירושלים. אנו יכולים להשיב אותה לימי תפארתה. בידינו לעשות זאת. זה תלוי אך ורק בנו.
הנה שוב ניצב משה ליאון על קו המרוץ. המועמד היחידי שזכה לאימונם וברכתם הנלהבת של כל גדולי הדור זצוק"ל ויבדל"ח ניצב שוב לפנינו, מבקש את עזרתנו ותמיכתנו. זהו צלצול השכמה חד המהדהד באזננו. עורו אחים! הבינו את גודל השעה! האם ניפול חלילה שוב למלכודת המחלוקת והפלגות? האם נמשוך בכתפינו שוב באדישות ונפקיר את צביונה של העיר? ומה נספר לבנינו ולנכדינו, שהחמצנו שוב הזדמנות לחולל מהפך היסטורי?
את ההזדמנות השנייה נתפוס בשתי ידיים. נעשה כל שביכולתנו לבחירתו של משה ליאון לראשות העיר. הסיכויים הפעם גדולים מבעבר. משה ליאון זוכה לתמיכה רחבה החוצה מגזרים וחוגים. נועם הליכותיו, מסירותו לצרכי הציבור יחד עם שורשיו הנטועים עמוק במסורת ישראל, מבטיחים שמירה על אופיה של העיר ומניעת פרצה נוספת בחומותיה.
הפעם לא ניתן לזה לחמוק. הפעם זה יהיה בכוחות משותפים, באיחוד השורות ובחדווה של מצווה. נפעל, נתגייס, נדבר, נשכנע, נירתם, נתפלל ונעשה את כל המאמצים שהמערכה הזו תסתיים בניצחון. למען כבודם של גדולי ישראל, למען כבודה של ירושלים ולמען עתיד בנינו ובנותינו.
למען ירושלים לא אחשה!
הצגת כל התגובות