החזאים חלוקים בדעותיהם לגבי החורף ההולך ונמוג לנגד עינינו. יש מהם הסבורים כי עדיין נכונו לנו ימים קרים חורפיים ומושלגים ויש האומרים כי תם לו החורף ואנחנו כבר מתקרבים לעונת האביב.
במבט קל סביבי נראה שרובם של החברים והידידים בכלל בעיצומה של חופשת סקי בשלג. השבוע גם נסעו תלמידי תיכון 'מדעים ויהדות' להרי החרמון, להרגיש קצת חורף ולראות מעשה אלוקים בטבע בחוש. אז מה יש בו בשלג שאנחנו כה אוהבים להתרפק עליו? מהגשם אנחנו סולדים ובורחים, אבל כשהוא קופא והופך לפתיתי שלג אנחנו נוסעים עד אליו ומתרפקים על גרגריו כיהלומים ואבני חן.
רק לפני שבועות ספורים היתה לי הזכות לדאוג לתושבי חדרה שאינם זוכים לשלג כמתנת שמים ישירה, והבאנו להם במשאיות - באמצעות חברת נחלים - הררי שלג שהונחו בכמה מוקדים בעיר. איזו שמחה ואטרקציה היו מנת חלקם של תושבי העיר. לא ייאמן.
מאחר וב'מדעים ויהדות' אנחנו משתדלים ללמוד מכל דבר, עוצרים מתבוננים ומנסים להבין מה אפשר לקחת מזה כמוסר לחיים, אמרתי לתלמידים כמה תובנות שניתן ללמוד מהשלג ועל השלג.
הגמרא (מסכת תענית דף ג) אומרת כי השלגים היורדים בהרים מועילים כמו חמישה גשמים שיורדים באותה כמות. ייתכן שהסיבה לפחיתות יעילותם של הגשמים בהרים היא שהם נשטפים, לעומת השלגים שמימיהם מפשירים אט אט וכך נספגים לאיטם ומביאים את ברכתם לאדמה. אם כן זו סיבה ראשונה לשמחה מהשלג, המסמל סימן ברכה. בהתבוננות נוספת, ניתן אולי להוסיף ולחדד על פי דברי הגמרא הללו את פלאי הבריאה וחסד השם בכך שדווקא המקומות ההררים הגבוהים – שהם אלו שזקוקים במיוחד לשלג – זוכים לקבל אותו במידה גדושה. נקודה למחשבה!
הכתוב אומר "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ". לא בכדי נותן השלג הלבן תחושה של טוהר למתבונן בו. המילה "שָּׁנִים" מתייחסת לתולעת השני אותה לשון של זהורית שהייתה אדומה כדם והתהפכה בבית המקדש להיות לבנה כשלג ביום הכיפורים. אף הוא סימן לטהרתם של ישראל.
• • •
ידוע הסיפור עם הלל הזקן שנפשו חשקה בתורה, והוא נמנה אז על תלמידיהם של שמעיה ואבטליון. בכל יום היה יוצא ליער לחטוב עצים ומשתכר במטבע שאת חציו הוציא לכלכלת הבית ואת חציו נתן לשומר בית המדרש כדי שיכניסו ללמוד תורה. היה זה ביום שישי גשום ומושלג, והלל נותר ללא כסף. צערו היה רב על כך שנאלץ להתבטל מלימוד התורה, טיפס ועלה הלל לגג בית המדרש, שם נצמד לחלון והאזין לרבותיו.
בצימאונו העז לתורה לא הרגיש הלל בקור המקפיא ובשלג שירד עליו בגובה שלוש אמות, קפא והתעלף עד שמצאוהו חכמים למחרת היום והכניסוהו לבית המדרש. התלמוד מספר כי "ירד עליו שלג מן השמים", ולכאורה המילים "מן השמים" יתרות. וכי מהיכן יורד השלג אם לא משמים?
נראה כי חז"ל רוצים לחדד לנו כי אין דבר קורה משמים לחינם. לכל רוח ופתית שלג יש מטרה ושליחות, כפי שאמר דוד המלך "אש וברד, שלג וקיטור, רוח סערה עושה דברו". כולם, ללא יוצא מן הכלל, עושי דברו של אלוקים. השלג הוא לא רק מים שקפאו בגלל הקור שמתחת לאפס, השלג הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא שנברא במאמרו ועל פי ציוויו.
בדיוק כפי שהברקים והרעמים הם לא רק תוצאה של רוח וגשמים, והקשת היא לא רק בגלל מפגש שמש וגשמים, אלא הם שליחים של הקדוש ברוך הוא בעולמו ולכן אנחנו מברכים עליהם ברכות מיוחדות והם מסמלים בדרכם מסרים לעולם, כן גם השלג, הוא נשלח "מן השמים".
• • •
ומה אכן המסר של השלג? אחד המחנכים שהצטרף למסע, ר' גלעד שמו, הסביר כי מעבר ללובן של השלג הוא ניתן לעיבוד ואפשר לעשות ממנו צורות של בובות וכדומה. זהו בעצם מסר ישיר לאדם: דע לך כי אחרי הטהרה אפשר לשפר את המעשים ולבנות דרך חדשה, צורה חדשה, חיים חדשים.
בנוסף מלמד אותנו השלג כי אין מעמידים אותנו בניסיון בו לא נוכל לעמוד. ואת זה אנחנו למדים מפסוקיו של דוד המלך בתהילים: "הנותן שלג כצמר, כפור כאפר יפזר". בפשטות הכוונה כי הקב"ה נותן שלג לבן ונקי כמו צמר. אבל רועי החסידות פרשו כי אלוקים לא נותן שלג לבני אדם, אלא כפי מידת הצמר שיש להם להתכסות ולהתחמם נגדה.
כל ניסיון הבא לאדם, במשך כל ימי חייו, שיידע בבירור, שתפקידו הוא לבטוח בה' ולאסוף את הכוחות העצומים שטמונים בו וללכת בכל כוחו להכריע את הניסיון, כי הוא יכול ומסוגל. אחרת, לא היו מעמידים אותו בפני הניסיון.
ומכאן פורצת לה הקריאה: "מה רבו מעשיך ה'", בין אם אתם בחרמון, בשוויץ או בלפלנד, ובוודאי אם אתם לומדים בבית המדרש סוגיות הקשורות לשלג - תשמרו על אופטימיות ושמחה, בוודאי בימים אלו, עליהם נאמר "משנכנס אדר מרבין בשמחה".
שבת שלום וחודש מבורך ושמח