"כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר, לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר"
ביום הכיפורים ברגעים של דממה, של חרטה, ברגעי סליחה ומחילה, תישמע זעקה בחלל ההיכל.
בתחינה לבורא עולם, אנא קל רחום וחנון, הבט למעשינו הטובים, ותתעלם מן אלו הרעים.
הבט וזכור את זכויותינו, וכרגע נשים בצד את חובותינו.. ויתכפרו עוונותינו.
לברית הבט (ברית התורה והמצוות שיש ביננו) ואל תפן ליצר (קיום המעשים שנגררנו אחר יצרנו).
• • • •
אי שם בצריף מעופש בתקופת הצורר הנאצי ימח''ש, מתכנסים להם כל יושבי הצריף עשרה במספר, סביב יהודי אחד כשבידו אוחז בסידור התפילה.
אמנם קטן, אבל סידור.
אמנם אותיותיו שבורות ופעמים מחוקות, אבל עדיין גיליונות של אותיות קודש - אותיות מחיות.
ובעבור כל תפילה מבקש בעל הסידור, מחיר להשכרה - קליפת תפו''א, מעט לחם, מעט מים, מרק או כל דבר מה, אשר ייתן לו עוד רגעים של מחייה.
וכך איש אחר איש, עובר, נותן, ולוקח את הסידור לכמה דקות, לקרבת אלוקים לזמן מה, וכך חוזר על עצמו הדבר מידי יום.
אך בין אותם העשרה, ישנו יהודי אחד היושב בצד מלא כעס וחמה, ועוד שנים אח''כ כאשר יצא מן התופת לא שכח את כעסו הרב, וכתוצאה ממעשה זה אף זנח את דרך התורה והמצווה, וכשנשאל לדבר המהומה על שום מה החמה,
נהג לשאול האם גם שם בתוך התופת הנוראה, מתמסחר לו היהודי עם סידור התפילה, מדוע לא נתן לכל מבקש, מדוע לקח את המעט שיש.
ופעם ניגש יהודי חשוב ברגע של הבנה ואמר לו שים לב ידידי היקר על שום מה הנך כל כך כועס, נניח לאותו יהודי שהנהגתו אולי אינה ברורה, אבל בוא ונסתכל על כל אותם חבריו לצריף, שהיו מוכנים לוותר אפילו על המעט שיש, על האוכל, על המים, על כל מה שנשאר להם, ולו רק כדי לזכות בעוד רגע של תפילה, עוד רגע להתחבר לבורא העולם, האין זו גדלות מפליאה? אין זה מעשה מפעים, אז מדוע אתה רואה רק את היחיד שנהג בצורה שקשה לקבל, בוא נסתכל על כל השאר שמעשיהם מרוממים, וגורמים להתפעלות כה גדולה, ובכך אכן התיישבה דעתו.
• • • •
אז ברגע של חשבון נפש נשאל את עצמנו האם גם אנו זוכרים לראות את הטוב, האם גם אנו מביטים בכל מהומה חברתית כזו או אחרת על חצי הכוס המלאה.
מדוע תמיד יצעקו כותרות על שוליים, ונכון אולי פעמים שולים קצת רחבים ומרגיזים, אך עדיין אין זו דרך ההנהגה, אין זו דרך התורה, אז גם כשיש להוקיע וגם כשיש להעיר/להאיר, בואו נזכור שיש עוד לפחות חצי כוס מלאה ולפעמים הרבה יותר,
אז בתוכנו פנימה נדאג לטפל לחנך, לנקות את הנדרש, לא נזניח, לא נניח לעשבים שוטים, למעשים שאינם ראויים, לצמוח לפרוח.
אבל כלפי עם ועולם, כלפי הכלל וכלפי הפרט, נזכיר ונזכור שלמרות שלפעמים ישנם מעשים שמוצאים חן פחות בעיננו אך נשכיל להביט לברית ולא ליצר...
ובעז''ה ישמע ד' גם קול תפילותינו ויזכור את זכויותינו.
גמר חתימה טובה