הפלאחים הערביים המקומיים בבקעת ארבל לא האמינו למראה עיניהם, שנים ארוכות הם הורגלו לראות סוחרים קונים מהם את מרכולתם, אולם כשיהודים חרדים ישישים חבושי מעיל ארוך וכובע חסידי מגיעים אליהם ורוכשים את שדותיהם ועיניהם זורחות - דבר זה לא ארע בארץ ישראל זה כמעט 2000 שנים!
אל בקעת ארבל בגליל התחתון שפורייה ועשירה בחקלאות, מגיע בשנת תקצ"ג (1833) רבי ישראל משקלוב, תלמיד הגר"א המפורסם, ונוטע בה פרדס אתרוגים. אחריו, בשנת תרל"ד (1874), מגיע הגאון רבי חיים אליעזר ווקס זצ"ל נשיא כולל פולין בארץ ישראל ובעל שו"ת 'נפש חיה' וקונה בה שדות, ונוטע בה לא פחות מאלף ושלוש מאות עצי אתרוגים.
רבי חיים אינו איכר המתפרנס מחקלאות, הוא עושה זאת מחמת "דקדוק הלכה" ואהבת ארץ ישראל ומחמת חששות על כשרותם של אתרוגים הגדלים באי 'קורפו', הסמוך ליוון, שיהודי אירופה נטלו מהם לחג הסוכות.
בספרו הוא מביא ראיות מכל ספרי ההלכה שקדמו לו שאתרוגי קורפו פסולים, ופוסק שרק אתרוגי ארץ ישראל אינם מורכבים. יש לציין שהרב ווקאס, בתור אחר מגדולי הדור, כתב לחפץ חיים הסכמה לספר "משנה ברורה" ש"משום מה" הושמטה במרבית המהדורות בימינו.
מי ששכנע את הרב וואקס לעסוק בעניין אתרוגי ארץ ישראל היה רבה של צפת, רבי שמואל הלר, שהיה ממונה כראש כולל פולין בצפת, תחת נשיאותו הארצית של הרב וואקס שכיהן כנשיא כולל פולין הכללי.
בתחילה הרב הלר הציע לרב וואקס שטחים ליד "אגם החולה" כדי להקים בה את הפרדסים, ולעת עתה יתחילו בקרקעות קרני חיטין כיון שיש שם מטעי אתרוגים עם ייחוס מימי האר"י והבית יוסף, אין לתאר את מסירות נפשו של הרב הלר שבגיל מופלג (88!) נסע יום שלם על חמור מצפת לקרני חיטין כדי לראות במו עיניו את פרדסי האתרוגים.
בשנה הראשונה היבול היה דל, והוציאו רק 600 אתרוגים שרובם נרקבו במהלך הדרך לחו"ל, אולם תוך 8 שנים היבול השתפר פלאים ל-40,000 אתרוגים מהודרים.
לא ברור מדוע התוכנית המקורית של הרבנים לנטוע את האתרוגים לרגלי 'אגם החולה' לא התבצעה, אולם בספר "הרב הרופא והמנהיג" על הרב שמואל העליר, נטען שאנשי הכולל הטבריינים והצפתים תמכו בחקלאות, לעומת הירושלמים שטענו כנגד ואף (כנהוג...) ערכו מחאות המוניות בשטיבעלך "מאה שערים" כנגד היוזמה.
לעומתם, עודד רבי שמואל הלר את הרב וואקס, ותמך במאבקו העז עם קנאי ירושלים, ופרסם בירחון "הלבנון" מכתב בשבח פעילותו, אולם בסופו של דבר בשנת תרמ"ד (1884) נפטר הרב הלר, והרב וואקס נותר לבדו מול הקנאים, וגברה נחת זרועם של קנאי ירושלים והתוכניות לפרדסי האתרוגים על שפת ימת החולה, נגוזו...
המרתק והלא מפתיע שלא רק קנאי ירושלים יצאו נגד היוזמה - חברים טובים הם מצאו להם, גם חבורת "משכילי צפת" בראשות אליעזר רוקח שמעו על שיתוף הפעולה בין הרב הלר לרב וואקס וניסו לטרפד את הענין, רוקח פנה לרב וואקס וניסע להשפיע עליו לבל יתקשר עם הרב הלר, אולם הרב הלר לא שם את ליבו לרוקח והשתדל ככל יכולתו לזכות במצוות האתרוגים המהודרים.
(מסתבר של"קנאים" ולרוקח לא היו להם אינטרסים משותפים, שכן "קנאי ירושלים" כל רצונם היה להמשיך ללמוד תורה ללא ח"ו עבודת כפיים בשדות תחת השמש הקופחת שגורם לביטול תורה, ואילו רוקח לא חפץ בכך מטעמים אחרים).
- לקריאה נוספת: אתר דעת, בצלאל לנדוי מתוך: מחניים, גיליון נ' תשכ"א
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליציה ובווקבינה, מרצה ומדריך טיולים
להזמנות סיורים והרצאות, נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות