אנו עסוקים בדיון האם ישנה עדיפות לאתרוגי ארץ ישראל על פני אתרוגי קורפו, והדיון האם חובה ליטול ארבעת המינים מארץ ישראל בדווקא?!
הציווי ההלכתי, נאמר בתורה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".
מהרמב"ם משמע שמצוות ארבעת המינים ניתנה לנו, להדגיש את הקשר בינינו לארץ ישראל, וכך כותב בפרוש ר' יעקב אנטולי בעל "מלמד התלמידים" מתלמידיו של הרמב"ם.
וכן כתב רבי יצחק אבוהב הראשון, וכן רבי יששכר בער איילינבורג, וכן רבי דון יצחק אברבנאל.
עד לפני חמש מאות שנה כמעט ולא היו מטעי אתרוגים בבעלות יהודים בארץ ישראל.
בגולה באירופה הקרה, עז חפצם של היהודים לקיים את מצות אתרוג בגידולי ארץ ישראל, אולם הדבר לא ניתן בידם, בגלל הדרך הארוכה והמסוכנת שנמשכה לפעמים שנה, קהילות חוץ לארץ השתמשו מאות בשנים באתרוגים מאיטליה, יוון ומרוקו, ובעיקר מקורפו שביון מפני יופיים.
על פירות קורפו הנאים כבר כתב תלמיד ר' עובדיה מברטנורא במהלך עלייתו לארץ ישראל ללמוד אצל רבו בשנת רנ"ו (1495) "נסענו מהמקום עם רוח נושבת והגענו לקורפו... והיא עיר גדולה על שפת הים... פירותיה יפים.. ושם קנינו צידה לדרך לחם וגבינה וענבים ואפרסקים".
בשנת שכ"ג מבקר באי קורפו בעל "המכתב מאליהו" הלו הוא הנוסע ר' אליהו מהעיר פיסרו שבאיטליה, הוא כתב מכתב לבני משפחתו, וממנו אנו שואבים תיאור על הפירות הנאים של האי קורפו: "ויש בעיר אבטיחים לרוב, ואינם כדמות שלנו, אבל הם מתוקים וטובים... בערב חג הסוכות הלכנו לתוך העיר אל הגנות לקנות לולבים ואתרוגים, ובררתי לעצמי שני לולבים ושני אתרוגים גדולים, ויפים בתכלית היופי, לא ראיתי כמותם מימי באיטליה"
החשש מאתרוגים מורכבים ומאתרוגי קורפו
בימי עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל בשנת תקס"ט (1809) יצא ערעור על אתרוגי קורפו שהם מורכבים, ורבים החלו ליטול אתרוגי ארץ ישראל. בשל שהערבים הרכיבו אתרוגים עם לימונים נחלץ הגאון רבי ישראל משקלוב, ונטע פרדס של אתרוגים סמוך לטבריה. את שתילי העצים לקח מפרדסים שהייתה להם מסורת מימי הרמב"ן, שהם בחזקת בלתי מורכבים, וכך יהודי ארץ ישראל נטלו אתרוגים שגדלו בבקעת ארבל, ויש לציין שערביי האזור קראו לפרדס "בוסתאן אל יהוד".
רוב גדולי ישראל בעת היא תמכו באתרוגי ארץ ישראל, ייחודי ביותר היה הגאון רבי י"ל צירלסון שכתב מאמר "על התמורה" בו הוא מקנה את קנאת האתרוג הארץ-ישראלי נגד אלה המעדיפים את אתרוגי קורפו היונית, ומעניין מאוד על שיר שחיבר הרב צירלסון על פרשת הטבח בקורפו שהגוים עשו ליהודי העיר:
"שם על הים, בקרפו האי,
שטף דמו בחוצות כמים:
בתיו נהרסו: והיו לעי.
ופליטיו נדחו לקצות שמים.
הלך בדרכו הגר"ד שפרבר בשו"ת אפרקסתא דעניא שנקט לאסור מפאת העלילות דם והרעות שעשו ביהודי קורפו, וכן כתב רבי שלמה זלמן בהר"ן שאתרוגי קורפו אולי נאים מאתרוגי ארץ ישראל, אבל הם ספוגים בדם של ישראל.
מזעזע עדותו של הרב זרשארסקי מפי ר"מ מורטנפלד על כך שהיוונים מקורפו שחששו שהרב ווקס במיזם אתרוגי ארץ ישראל יפגע ב"ביזנס" שלהם - הרי שהם ניסו להתנקש בחייו רח"ל! (מתוך ספר נפש חיה)
לקריאה נוספת: אתר דעת, בצלאל לנדוי מתוך: מחניים, גיליון נ' תשכ"א
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליציה ובווקבינה, מרצה ומדריך טיולים
להזמנות סיורים והרצאות, נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות