חיסון נגד קונספירציה // ח' רציני

(עיבוד: דבי גולד)

מוישה יענקל קנעפלער גלגל בנחת את התפילין באוהל בית הכנסת הזמני "כי טוב יום בחצריך מאלף" (שטיבלעך צפופים, כנראה). לאן יש לו למהר? מאז שפיטרו אותו מעבודתו כנהג של חנות הסנדוויצ'ים בגאולה הוא ב"חל"ת", א-מחייה! עדיין אין לו מושג מה הר"ת אבל זו מילה טובה שמכניסה לו לחשבון הבנק בכל חודש משכורת חביבה גם כשהוא קורא בכל יום את "המבשר" עד 12 ואח"כ לומד חצי שעה בטלפון עם שמעיל והולך לנוח.

רק קצת חבל שלא צריך אפי' ללכת ללשכת התעסוקה לחתום, זה הכל אוטומטי אצלם. גיוועלדיג.

"אז מה", העיר אותו לייב מחלומותיו, "נגמר הקורונה, אה?? פייזר שולחת חיסונים הבוקר, אתה מתחסן? היית כבר שישים וחמש לא?... אתה בקבוצת סיכון, מגיע לך!".

"אלף כל", - נפגע קצת מוישה יענקל, "לך מגיע להיות בקבוצת חיסון או סיכון איך שקראת לזה, ו-בית כל אני לא מתחסן גם אם הרב פייזר בעצמו יגיע אלי לכוילל עם החיסון בשקית!...".

"נישט קיין נורמעלעררר", התרגז לייב, "ונשמרתם מאויד לנפשויסיכם! זו בשורה אדירה לעולם כולו, אתה נהנה עם המסיכה הזאת? לך אין זרוקות על השולחן בסלון ובאוטו עשרות מסיכות שאין לך מושג אם הן משומשות או חדשות?".

מוישה יענקל התקרב מעט הידק את המסיכה על הסנטר ולחש בהתזה טיפתית: "אתה לא בעניינים בכלל אני רואה, הכל זו מזימה מרושעת לדלל את האוכלוסייה!".

"בעיקר את החרדים" - התערב אברומי בעודו מרוקן על ידיו רביעי'ס מבקבוק האלכוג'ל שעל הבימה.

"אומרים שביל גיטס החדיר בחיסונים צ'יפים וכרטיסי מיני sd שיצלמו אותנו מ ב פ נ י ם !! ועוד חומרים כימיים שהשם ירחם..... חלק מהאנשים ייעלמו מיד, והשאר ייהפכו להיות גמדים. אתה לא מבין לייב שצפוף בעולם, והרשועים קבלו ע"ע לצמצם כמה שיותר?".

לייב החוויר. זה נפל עליו כרעם ביום בהיר. הוא מחכה כל יום עם אשתו על יד ה'טיפת חלב' מנסים לברר אם הגיעו החיסונים, להיות הראשונים. וכעת א'ברוך. רק עכשיו התחיל להבין איזה תמים שהוא.

"ו...ה... ח... חברה הששששנייה", גמגם בפחד. "מה איתה? המודרנה גם מסוכן??".

"לא להתקרב"! זעק (פרופסר) מוישה יענקל, "שמה זה עובד על ניסויים בבני אדם כיפשוטוי. גיסי יש לו חבר שדיבר עם אחיין שלו שגר במסצ'וסטס ששם מייצרים את זה והוא טוען שהכניסו בפנים כל מיני שאריות של ג'לטין ממסטיק בזוקה, חומרי ריסוס, דלק מטוסים וקריסטל ירוק. הם בודקים איך זה משפיע על גוף האדם ואז יזריקו לעכברים". נוירא נויראע'ס!

לייב רעד כגאלע.

הוא שקע במחשבות בעודו נפרד מחבריו שהפכו לו את הבוקר המאיר ללילה חשוך ואפלולי. הוא לא ידע איך הוא מספר את זה לבני בית שגם ככה על גבול ה'קבוצת סיכון'.

הוא התיישב על הספסל מתחת לבניין מהורהר. והנה כמים קרים על נפש עייפה מתקרב אליו השכן האהוב הערשי.

"מה אתה יושב כאן כמו שאבע'ס אחרי הצ'ונט??". לייב עוד לא הספיק להגיב והערשי יורה "תפתח רדיו הולכים לחסן בכפייההה!!!".

"מה זאת אומרת בכפיה?? ואם אני לא רוצה? שמעתי שזה מסוכ...".

"חחח בכפיה הפירוש שלא שואלים אותך. אפילו אם אתה לא רוצה. זאת אומרת דווקא אם אתה לא רוצה ואתה צועק ורוקע ברגליים 'תעזבו אותי די אני רוצה קורונה לא רוצה חיסון'. אף על פי כן הם יחסנו אותך. בכח!!. ואם ממש תתנגד, שמעתי, אבל זה אני אומר בזהירות (וברגישות. יש לומר) ישימו אותך בכלא לכמה שנים טובות ויזריקו לך כל ערב מכל חברה חיסון אחד. או שניים". אין חוכמע'ס.

לייב לא היה משוכנע אבל היה נדמה לו שלחץ הדם, הסוכר והאמוגלובין שלו עולים ויורדים כמו ברכבת הרים. הוא הסתחרר וכמעט התעלף. הוא הסתפק רק אם כדאי לו עכשיו ומיד להתעלף ולא לשמוע עוד. או לחכות לעוד זרזיף של בשורות טובות ומעודדות ואז לאבד את ההכרה.

והערשי שתמיד ידע לומר את המילה הנכונה במקום הנכון הוסיף רגע לפני שנעלם, "אבל לא להתחסן יותר גרוע. יש לי גיס שכבר חצי שנה שוכב בבית חולים ואין גישה אליו! בלי אוכל ובלי שתיה, שיהיו בשורות טובות".

את החברותא ממילא כבר איחר, לארוחת בוקר לא היה לו כ"כ תיאבון משום מה, נשאר ללייב רק לעלות הביתה להיכנס למיטה עם כוס תה וויטמין d ולהמתין עד יעבור זעם.

בקול סדוק תוך כדי בדיקת לחץ דם שיתף לייבל'ה את אשתו מירל בדברי הנחמה שזה עתה שמע.

"מקווה שהם הולכים לפי א' ב', לפחות אנחנו בש'", הרהרה בפחד רעבאצען שולמן.

הטלפון צלצל. לייב הרים.

"בוקר טוב משפחת שולמן מדברים ממשרד הבריאות אני שמחה לבשר לכם שבהגרלה שעשינו זה עתה נבחרתם להיות מעשרה הראשונים שיזכו לקבל את החיסון, תרצו לבוא אלינו או שנבוא אליכם?".

את זריקת ההרגעה קיבל לייב בכפיה וודאי. לא בטוח שעם צ'יפים.