על חברתי הטובה המתגוררת בקריית יערים עבר חודש רב תהפוכות, ממש רכבת הרים של רגשות. בכל תקופת המגפה היא ומשפחתה מקפידים קלה כחמורה, נזהרים ונשמרים. היא עובדת רק בזום מהבית.
הנכדים שומרים עליה ומקפידים – בקיצור חיים "לפי הספר". אך החודש האחרון הביא עימו את הקורונה גם לביתה – חמותה חלתה, בעלה נדבק והיא טיפלה בבית בשניהם תוך שמירה והקפדה.
מצבו של בעלה הלך והחמיר והיא, עם הוראות צמודות טלפונית מרופאת המשפחה, הצליחה לשמור עליו גם בימים הקשים שלא יתדרדר לאשפוז. במקביל, בתה ילדה בן בריא וחמוד. הבעל והחמות מחלימים לאט לאט ולפני מספר ימים נערכה הברית במתכונת מאד מצומצמת בשמחה והודיה.
כן, קראתם נכון, חברתי המשיכה בכל התקופה לעבוד בזום, שהרי החברה החרדית אינה עשויה מקשה אחת. אנחנו נוטים לתייג בשטחיות ולומר: "החרדים". אך כמו כל חברה היא בנויה קבוצות קבוצות, דעות שונות, אורחות חיים שונים – אך האמונה העמוקה מאחדת את כל החברה הזו.
אולי משהו שלנו – אנשים המתבוננים מבחוץ - קשה לפעמים להבין ועלינו להכיר בכך שאיננו תמיד מבינים. ועלינו גם להבין שכולנו בני אדם.
לאחר תקופה של קיפאון בשילוב חרדים, גברים בעיקר, בשוק התעסוקה, החלטנו – בעידוד ובתמיכת נשיא המדינה ראובן ריבלין – להקים את הקואליציה לתעסוקת חרדים, שפועלת בשנים האחרונות ומורכבת מקבוצת אנשים שמאמינים בלב שלם שאפשר "להזיז את המחט" ולהתניע שינוי, לטובת כלל החברה הישראלית.
התהליכים מתרחשים מול עינינו: שינויים אצל זוגות צעירים בקהילה החרדית, נשים המביעות רצונן להתקדם, לרכוש מקצוע והשכלה אך גם מביעות את אהבתן לאורח החיים שלהן, לחברה בה גדלו.
השבר הפנימי המתחולל בחברה הזו אינו פחות מהשבר החיצוני בין החברה הכללית הישראלית והקהילה החרדית – שבר שהתעצם ונגלה לעיני כל בתקופת הקורונה. מעל לכל עלינו לזכור - כולנו בני אדם – הורים, סבים, אנשים הרוצים לשמור על בריאות משפחותיהם.
כמו בכל חברה, הקיצוניים משמיעים את קולם וכוחם מועצם בתקשורת – אך הרוב הממושמע, המאמין, החפץ חיים – מבקש שנכבד אותו. אנחנו צופים במסכים במאורעות בלתי נסבלים, מקוממים ומכעיסים ומרגישים שעוד שניה "נתפוצץ" – אך רגשות אלה של כעס ומיאוס עולים גם אצל רבים מבני הקהילה החרדית.
הקורונה טרפה את הקלפים בהרבה מובנים, גם בנוגע לתעסוקה, אך עם זאת שותפינו החרדים הראו לנו שצמחו גם הזדמנויות בתקופה הקשה הזו. חלק מההכשרות מקצועיות המשיכו במלוא הקיטור, הקפיצה הטכנולוגית במשפחות חרדיות הייתה מדהימה.
ההבנה שעבודה מסודרת מקנה לעובד זכויות חוקיות מהמדינה חלחלה לפתע להבנתם של רבים מבני החברה החרדית. גם בתקופה הזו אנחנו מתקדמים וממשיכים להאמין שיש מקום לשיתוף פעולה, לשיח, וגם לחברות וחיבה.
הכאב הפנימי בחברה החרדית צריך ללמד אותנו בפעם האלף שאי אפשר לעשות הכללות – לא לקרוא למאות אלפי אנשים "תל אביבים" בזלזול, לא לקרוא למיליון בני אדם "ערבים" בהכללה גזענית, לא לקרוא לכל עוטה כיסוי ראש מסוג מסוים "מתנחל", ולא להכליל את כל "החרדים" תחת אותה הגדרה. בסופו של דבר רובנו יודעים ויכולים לחיות יחדיו וצריך לזכור זאת גם כשאנחנו מאד כועסים ומתוסכלים. כי בסופו של דבר כולנו בני אדם.
מיכל הרצוג היא יו"ר משותפת של הקואליציה לתעסוקת חרדים, פורסם בעיתון ידיעות אחרונות
הצגת כל התגובות