ערבות הדדית // עמירן דביר

(איור: מוטי הלר)

1

״ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה״.

בפרשיות קודמות לימד משה רבנו את בני ישראל, שקבלת ארץ ישראל מותנית בשמירת המצוות ובאי עשיית עבירות.
בפרשה זו מצווה עליהם משה שמייד בהכנסם לארץ עליהם לעשות מעמד מיוחד של הכרזת ברכה וקללה, מעמד של ערבות הדדית מיוחדת בו יכריזו עם ישראל על שתי דרכים, דרך של ברכה ודרך של קללה.

דרכים אלו מלוות אותנו לא רק בשעת כניסתנו לארץ, אלא בכל יום ויום, בכל רגע ורגע.
ואם נטעה לחשוב שהבחירה היא עניין אישי של כל אחד ואחד לעצמו, באה הפרשה ומלמדת אותנו שלכל בחירה אישית יש השלכות לכל עם ישראל.

הפרשה מתחילה עם המילה ״ראה״ בלשון יחיד, וממשיכה במילה ״לפניכם״ בלשון רבים.
מזה אפשר ללמוד שלכל בחירה אישית שלנו יש השלכה על הרבים, כשנבחר בטוב, בדרך הברכה, נזכה לחזק את חוסנו של עם ישראל, ואם חלילה נבחר ברע, בדרך הקללה, חשוב שנדע שלא רק את עצמנו אנו מחלישים, אלא את כל עם ישראל.

וזאת בעצם המטרה של מעמד חשוב זה של ברכה וקללה, הר גריזים והר עיבל, עלינו לזכור כל יום ויום את המעמד החשוב הזה, כי הוא קורה אצלינו כל יום ויום.

2

אם אמרנו ששתי הדרכים הן החלטה יומיומית, מדוע התורה אומרת ״ראה אנכי נתן לפניכם היום..״ מדוע דווקא היום? הרי הדבר הוא תמידי?

הכלי יקר מסביר ש״היום״ מדבר על הגלגל היומי של השמש, שמסמלת בחירה אישית.
הנה השמש יכולה להפוך דבר מוצק לנוזלי דוגמת שעווה, שאם נשים אותה בשמש היא תהפוך נוזלית.
ואותה השמש יכולה להפוך נוזלי למוצק, כגון ביצה שאם נשים עליה את קרני השמש, תהפוך לחביתה מוצקת.

הנה השמש שהיא מהבורא יתברך, ופעולתה הבסיסית לחמם ולהאיר, עדיין ההחלטה בידנו מה לעשות איתה.
כשנעמוד בשמש ונתלה כביסה, גופנו ישחיר אך הכביסה תלבין.
כך הן החלטותינו היומיומיות, בסיסם מהקב״ה אך עלינו לבחור כיצד להשתמש בהן, לטוב או לרע.

לכן בחרה התורה במילה ״היום״, כך על פי ה״כלי יקר״.

3

בספר ״סוכת דוד״ מופיע עוד הסבר למילה ״היום״.
צריכים אנו להתייחס לכל יום כאילו הוא האחרון בחיינו ולנצלו כמיטב יכולתנו.

ומסתבר שגם בזה יש לנו בחירה, לטוב או לרע.
יש אחד שינצל את יומו האחרון במירוץ רוחני של תפילה, חזרה בתשובה, לימוד תורה ועשיית חסד.
אדם זה לא יעז לבזבז את יומו האחרון לדברים גשמיים, דברים שאין בהם ערך ממשי.
אחד כזה לקח את ה״היום״ שלו לברכה.

אך לעומתו יש את האחד שיקח את יומו האחרון בכיוון גשמי, סוג קל ״אכול ושתה כי מחר תמות״.

גם לפי הסבר זה, המילה ״היום״ הוא לב ליבה של הבחירה החופשית שלנו, בין טוב לרע, בין רוחני לגשמי.

4

בפרשתנו יש הזדמנות להוכיח למי שמפקפק בעובדה שמשה אמת ותורתו אמת וכל מה שכתוב בתורה אמר בורא עולם בעצמו.

הפרשה מלמדת אותנו מה מותר לנו לאכול ומה אסור.
כמובן שלכל היתר או איסור יש סיבות מיוחדות שאת חלקן אנו יודעים ואת חלקן לא.
בורא עולם נתן לנו ספר הדרכה לחיים, מה טוב לנו ומה עלול להזיק לנו.

אבל כדאי לשים לב למשהו מעניין.
כתוב בפרשה שיש רק ארבעה בעלי חיים שיש להם סימן כשרות אחד מבין השניים.
לגמל, לארנבת ולשפן, יש סימן אחד של ״מעלי גרה״ אך אין להם את הסימן של ״מפריסי פרסה״ ולכן הם טמאים.
בעל החיים הרביעי הוא החזיר, שאמנם מפריס פרסה אבל אינו מעלה גרה ולכן הוא טמא.

ושואל אני אתכם, מי יכול להתחייב לנו, שבכל העולם כולו, בכל הג׳ונגלים למיניהם לא ימצא מתי שהוא עוד בעל חיים שיש לו רק סימן אחד?
רק זה שברא את העולם, זה שברא את כל בעלי החיים בכדור הארץ, רק הוא יכול להתחייב שיש רק ארבעה בעלי חיים עם קריטוריון זה.

מייד בהמשך הפסוקים כתוב שכשרות מני הדגים מותנית בסנפיר וקשקשת.
מסורת היא לנו שדגים שיש להם קשקשים, בטוח שיהיה להם גם סנפיר.
אך דג שיש לו סנפיר, אין מחוייב שיהיה לו קשקשים ואין הוא כשר עד שימצאו לו גם קשקשים.

וגם פה יש הוכחה שהמסורת שלנו אמיתית.
עשרות שנים מדענים חיפשו וחיפשו, ולא מצאו אפילו דג אחד בכל היקום, שיש לו קשקשים אך אין לו סנפירים.
כי גם פה, רק מי שברא את העולם יכול להתחייב לדבר כזה, כי אכן משה אמת ותורתו אמת.

ברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי