"ככה יותר נוח לי", מספר לנו יחיא גרדי, על כך שבסלון ביתו הוא יושב על מזרן. הסיבה: "כל הגוף עדיין כואב לי". כן, חצי שנה אחרי שניצל מלינץ' אכזרי, הוא עדיין סובל.
היה זה בימי מבצע 'שומר החומות'. יחיא, אב לתשעה ילדים, תושב בית שמש, עשה את דרכו לתפילה בכותל המערבי. כשעבר בסמוך לשער שכם, שם התרחשו עימותים של ערבים עם המשטרה, אירע הלינץ'.
חצי שנה אחרי, אנחנו מבקרים את יחיא בביתו, שם הם מדברים בשפה התימנית. "מרחבה", הוא אומר לי, מיד בכניסה. אני מתיישב על הכסא, והוא על המזרן. זה עוזר לו לכאבים, יותר נוח לו ככה. כעת חסר לו רק גת, שעוזרים להרגיע את הכאבים.
"נסעתי לירושלים, לכותל", הוא משחזר בשיחה עם 'כיכר', "פתאום זרקו אבנים, ושברו את החלון האחורי. חשבתי שרוצים להרוג אותי. ואז הם שברו את החלון הקדמי. נסעתי טיפה, היה פקק, לא רציתי לנסוע מהר כדאי לא להרוג מישהו עם הרכב".
"אחרי ששברו את החלון, פתחתי את הדלת. היה לי סחרחורת, ברחתי מהאוטו, חשבתי שאני לא חוזר הביתה", הוא ממשיך לשחזר, וניכר כי רגעי האימה הפכו לחלק בלתי נפרד מחייו. "בזמן שאני בורח מהרכב, קבוצה נוספת של ערבים תפסו אותי והתחילו לתת לי מכות. חשבתי שאני מת. נתנו לי מכות עם קסדות, עם ברזלים, צעקתי לה', התפללתי, זה היה מכות לא פשוטות...".
"ואז הגיעו שוטרים", הוא נזכר ונאנח, "אחרי כל המכות הגעתי לבית החולים", שם הוא טופל במצב קשה, אך בנס ניצל ונשאר בחיים.
אלא, שמאז - הופקר.
"מאז השחרור - אף אחד לא דיבר איתי", הוא מספר בכאב, "פעם אחת התקשרו להגיד לי שנתפסו שמונה חשודים. אין לי כסף, בגלל הפציעה אני לא יכול לעבוד, אני חי מכסף שחסכתי והמשכורת של הבן שלי. קשה לי לראות ויש לי הרבה כאבי ראש עד היום. היה לי הרבה כסף וכלים ברכב, זה שווה אלפי שקלים - הכל הלך".
"תודה לאל שאני נושם, זה העיקר", הוא נאחז במובן מאליו, כדי לנחם את עצמו.
יחיא מספר לנו שהוא היה עובד כשוחט, משכך, היו לו סכינים ברכב, ציוד ששווה אלפי שקלים. "הכל הלך", הוא מספר, "אחרי זה שהערבים שרפו את הרכב, הסכינים שהיו לי ברכב עלו אלפי שקלים. לפני מספר ימים קיבלתי מכתב שאני מוכר כנפגע פעולות איבה".
"הייתי בטוח שאני לא יחזור לבית שלי, למשפחה שלי", הוא מוסיף, "בזמן הלינץ' ניסיתי להתקשר למשפחה שלי, לא הצלחתי, אבל הצלחתי להתקשר למשטרה. אני עד היום מטופל בתרופות, אני לא מצליח לחזור לעבוד, המדינה לא החזירה לי שקל, לא את הרכב ולא כלום, אני חי מחסכונות.
"אחרי הלינץ' פה חשבתי לחזור לגור בתימן, אבל גם שם המצב לא משהו. עברתי לינץ', אני יושב בבית כבר כמה חודשים. המדינה לא עוזרת לי כלום, קשה לי, אני לא אשרוד ככה עוד הרבה".
הלכת מאז לכותל? שאלנו. "מאז ועד היום לא הלכתי לכותל", הוא משיב, "אני מפחד ללכת לשם, כשנסעתי לכותל, בפעם האחרונה, לא ידעתי שיש בלגן. אם הייתי יודע - לא הייתי נוסע".
רגע לפני סיום, הוא מספר כי "בזמן הלינץ' הייתי עם החליפה עליי, וגזרו לי את אחד השרוולים. אני חושש שהם לקחו מהרכב את אחד מסכיני השחיטה וניסו לדקור אותי".
"אני חי בנס, יש לי ידיים בנס, היה לי ניסים ונפלאות", הוא לא מפסיק להודות, להשם.
הצגת כל התגובות