אריה לייב תמיד היה חובב מזג אוויר חורפי וסגרירי. לייתר דיוק אריה לייב, המכונה אריק, היה משוגע על רוח גשם שלג וקור. עם תחילת אמירת ותן טל ומטר היה אריק נצמד בכל שעה עגולה לשלהי החדשות ומצפה בקוצר רוח לדיווח על מעט רוח ועננים.
לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן
אריק הכיר את החזאים בשמותיהם הפרטיים, והיה אפילו מתכתב עם חלקם על נושאים שונים. למשל על מזג אוויר וצפי לממטרים בשבוע הקרוב. הוא נשם חורף, ישן קור, והריח שלג. בא נסכם שקור וסופות חיממו את ליבו.
בתחילת השבוע אריק היה בעננים. אולי אפילו מעט מעליהם, איך שהוא שמע את התחזית הקודרת על סופה שמתקרבת לארץ הקודש אריק התמלא באנרגיות, בשמיכות חמות ובמעילים לכל המשפחה. אַה ושכחתי לספר שהיתה לו בהחלט משפחה לתפארת, בנים ובנות מכל הגילאים, אלא שהם, כך יצא, היו דומים יותר לאמא. בקטע של הסופות והרעמים כוונתי.
אז בכדי שהדברים יהיו נהירים, כמה מילים על האמא. גב' מרים לאה, המכונה מירהל'ה.
נוכל ללכת סחור סחור לגמגם וליַיפות. אבל למה שלא נשים את הדברים על השולחן כמות שהן... מירהל'ה היתה אַסְטרוֹפוֹבִּית. דהיינו היה בליבה פחד מופרז מפני רוחות ברקים ורעמים. אֵם הבית פשוט רעדה מפחד ומקור בכל עת שהחורף דפק על חלון חדרה או טרק את דלת הבית, מירהל'ה בשונה מבעלה חששה להאזין לסוף החדשות שמא אורי בץ וכל כיו"ב יודיע על סערה או ברד, ליבה ממש נחרד!
בתחילה ניסה אריק להסתיר את החדשות הסוערות (תרתי משמע) מאשתו היקרה. לא בעל מסור כמותו יחסיר לרעייתו פעימה ויותר, מה גם שלא מאוד התחשק לו להכניס למצוקה וצוקה את הצאצאים, שדַמו כאמור להפליא לאמם שְלֵוַות הנפש.
אך עוף השמים הוליך את הקול, ממש את הכל! את הרוחות הברד, הקורר העז העצים שיקרסו ואפילו את... השם שלה. כרמל הקטנה עוד לא נולדה וכבר יש לה שם כה מרענן וידידותי לסביבה, לא אסון הכרמל, לא כרמלית, לא כרמל מזרחי. כרמל. כמה פשוט ונעים. זו הייתה שיחת היום. נורא ואיום. ומירהל'ה לא ישנה לא בלילה ולא ביום.
גם משום שהיא פחדה נורא. ובעיקר מכיוון שלא היה לה זמן... מירהל'ה היתה עסוקה בריצות קדחתניות לרכוש בכל חנות שרק יכלה – כפפות וצעיפים, גרביים חמות, ניילונים לפאה ומטריות פו הדוב לקטנים. ארגזים של קמח סוכר וקריסטל, וחד פעמי בסיטונאות של קדם הגזירות. עקרת הבית המסורה הצטיידה במגפיים לשלג לכל המשפחה בשרשראות לרכב כהלכה, ובמה לא.
הילדים קיבלו צו ריתוק עד להודעה חדשה, מירהל'ה לא יכלה לחשוב אפילו שכרמל המופרעת תתפוס אותם בדרך לחיידר או בכניסה לבניין. לפי גורמים המקורבים לחזאים נודע לה שעל פי הצפי אין בנמצא עדיין מכשיר היכול למדוד מהירות מטורפת כזו של רוח, ושמומלץ השנה לקשור ולהדק לא רק את דודי השמש אלא גם את השמש עצמה, השם ירחם עלינו.
זה מה שחסר להם לקטנים, לעוף למדינה רחוקה ולמצוא את עצמם בקור מטורף בין גויים ובלי שפה. לא לוקחת סיכונים. כולם בבית!
מאידך, אריה לייב היה מופקע לגמרי מהפאניקה והשלכותיה. הוא אץ רץ לתפוס מקום מדברי מועד לשיטפונות עם זווית צפון מזרחית שיוכל לחוש בה את מטחי הרוח וצליפת הברד.
ליבו החסיר פעימה כששמע את החזאי פורץ לשידור החי ומכריז שהסופה - כרמל, כבר כאן! היא נכנסה לפני מספר דקות לגבולות ארצנו, עצירה קטנה בייֶלוֹ, מתדלקת, ואוטוטו היא במרכז. 'אל תצאו מהבתים, שמרו על הקטנים והזקנים' הייתה האזהרה דרמטית וברורה.
בשעה שאריק נדרך עם המשקפת במדבר הפתוח, מירהל'ה רכסה מעיל נוסף לקטן שמרוב כיסויים כבר לא היה נראה כ"כ קטן, היא אטמה את החלונות עם דבק מלחמה ונעלה את דלת הבית עם ארונות ספרים כבדים, הילדים נפנפו בבהלה אחד לשני בידיים עטויי כפפות של אופנוענים, נפנפו, יען לא יכלו לדבר מפאת הצעיף שכיסה עד העיניים.
מירהל'ה קיבצה את כולם על יד החלון בממ"ד וסיימה את ספר התהילים בדמעות. בתחינה לבורא העולם שרוח הסערה תַּעשה דְבַרוֹ ולא תפגע כרמל הרעה לא בהם ולא בדירה. מבעד לחלון נראו מאות עובדי חברת החשמל משוחחים עם נהגי הטרקטורים לפילוס, על נזקי הסופה שכמוה לא נראתה.
לאחר 48 שעות ללא שינה וכמעט ללא תזוזה, נמאס לכולם. לילדים הנצורים, למירהל'ה הרועדת ולאריק הנועז. כשעל תריס המרפסת טפטף גשם בעדינות, והווישרים ברכבו של אריק פעלו על קצב איטי, הוחלט ברוב קולות להוריד מתח ולהרגיע את השטח.
מנסים לחזור לשגרה, הייתה ההחלטה.
מתוסכל עד עמקי נשמתו ועם בטן מלאה על השירות המטאורולוגי הגיע אריק הביתה והסדיר נשימה, שמש שקרנית חייכה גם למירהל'ה וקילפה מילדיהם עוד שכבה של קפוצ'ונים דוחי מים ובוץ.
רק העיתון בתיבה בבוקר התעקש שסופת הכרמל עודנה מכה ללא רחם.
מותירה אחריה הרס וחורבן של חיזוי ומדדים...
- לקריצה חוזרת / תגובה אחרת... bikritsa@gmail.com
הצגת כל התגובות