פסח מתקרב, ועמו הציפייה לזכות בהקרבת קרבן פסח, כפי שנהגו אבותינו. בימינו, רוב ככל גדולי ישראל סבורים שלאור הנסיבות הציבוריות וההלכתיות, לא מוטל עלינו חיוב מעשי להקריב בפועל, אולם יש לציין שלפני שנים רבות, עת החל העם היהודי לשוב לארצו, עסקו גדולי ישראל בלהט בעניין חשוב זה.
לקראת שנת ת"ר (1840), היו מגדולי ישראל שסברו שצריך ממש בידיהם להחיש את הגאולה, והגאון רבי צבי הירש קלישר הציע לברון רוטשילד לקנות את שטח הר הבית מהמושל אברהים פאשא המצרי, לשם חידוש עבודת הקורבנות. הגאון הנ"ל פנה לרבים מגדולי דורו בעניין הקרבת קורבנות, ונתעורר פולמוס הלכתי אדיר.
גדול הדור באותה העת, הגאון רבי עקיבא איגר, נשאל בעניין זה, ועסק באפשרות ההקרבה יחד עם חתנו, מרנא החתם סופר, שלמרבה הפלא לא שלל את היוזמה, ובתשובה מלומדת ורהוטה (שו"ת חת"ס, יו"ד סי' רלו), כתב בין היתר: "ומה שכתב מורי וחמי הגאון נ"י [=ר' עקיבא איגר], לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב – הוא קפדן גדול, כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל, כי שם נבנה בית עבודה שלה' ואומרי' שאבן שתייה באמצע הכיפה ההיא ולא יקרב שם איש זר שאינו מאומנתם".
מבחינה הלכתית, כתב החת"ס: "לפי עניות דעתי, לא צריכים לכהן מיוחס, ונאכל שם מן הפסחים על כל פנים, שהותר טומאה בציבור בערב פסח, ולא צריכים לשקלים, ולא לכהן הגדול".
מאז ועד היום, הפולמוס לא שכח, ונהרות של דיו נשפכו וממשיכים להישפך בנושא זה, בבתי המדרש ואף בהיכלות ההוראה.
לפני כמאה שנה, בשנת תרפ"ה (1925), עלה הנושא שוב על שולחנם של גדולי הפוסקים: הג"ר שמעון סופר זצ"ל הי"ד, נכד החת"ס ורבה הבלתי נשכח של ערלוי, כתב בנושא זה לרבה של ירושלים, מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל: "אולי הגיע עת דודים באתערותא דלמטה, לתן לנו חן, להרשות לנו לבנות מזבח להקריב עליה קורבנות, כאשר היה בתחילת בית שני". הגרי"ח זוננפלד ענה לו במרירות צובטת: "לצערינו הגדול, לא נכונה הידיעה שהגיעה לאזני כבוד תורתו, כי ניתן כבוד לישראל מהממשלה קצת להתנהג הכל, על פי התורה והמצוה" (שו"ת תורת חיים, סי' קי). מרן הגריח"ז הוסיף וכתב שיש בזה אף איסור, לאור הנסיבות, שהדיבורים על כך עוררו את חמתם של הערבים.
בספר חדש שהוציא לאור, 'לקראת מקדש', פורס הרה"ג הראל דביר את היריעה, ומתאר את המשא ומתן ההלכתי לפרטי פרטיו, תוך ציון מקורות מדויקים לכל טענה וחצי-טענה. הרב דביר חושף לא פחות מ-61 שאלות הלכתיות שגדולי ישראל עוררו ועסקו בהן, במסגרת פולמוס זה, ומעמיק בעצמו בכ-20 סוגיות, בעומק העיון, במגמה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. הספר מובא במלואו כאן לעיון והורדה, לטובתכם ולמענכם, גולשי "כיכר השבת".
הרב דביר מוכר לגולשי 'כיכר השבת', שכן כבר בשנה שעברה זיכה את גולשי כיכר השבת בספרו פסח לה', שנלמד בשקיקה אצל הצורבים בהיכלי הישיבות.
הספר המלא - להורדה:
בספר נדפסה לראשונה תשובה של מרן שר התורה זיע"א (עמ' רע), שכתב למחבר: "אין מצוה להקריב בלא בית, רק רשות, ולבנות אין בידנו מכמה טעמים". כמו כן, נדפסה לראשונה תשובה מהגאון עלום השם, בעל שו"ת אורחותיך למדני, ובה חידוש מופלג בדין טומאה הותרה בציבור.
הספר קיבל הסכמה נלהבת מהג"ר אשר זעליג וייס, גאב"ד וראש ישיבת דרכי תורה, שכתב: "בואו ונחזיק טובה לתלמידי האהוב, האברך המופלג הרב הראל דביר נ"י, על ספרו הנפלא "לקראת מקדש", עיונים וחקרי הלכות בעניינים ושאלות שיעלו על שלחן מלכים עם חידוש תפארת עבודת המקדש. לפני מספר שנים חיבר הרב דביר ספר נפלא בהלכות קרבן פסח, וכמעשהו בראשון כך מעשהו בשני. ספר נפלא בבקיאות גדול וסברא ישרה וכבירא, ערוך בטוב טעם ודעת זקנים. בטוחני שרבים יאותו לאורו".
הג"ר אביגדור נבנצל כתב: "בהתפעלות גדולה ראיתי את ספרו של הגאון ר' הראל דביר אשר פיו יקבנו "לקראת מקדש", אשר כשמו כן הוא, הכנה לקראת הבית הגדול והקדוש שיבנה במהרה בימינו. המחבר הראה בקיאות רבה בגילוי הדעות השונות, וידיו רב לו בפלפול בהן, ויזכה במהרה בימינו לראות העיר על תלה והארמון על משפטו יושב". בספר אף הובאו הערות רבות מהגר"א נבנצל שליט"א.
יש לציין כי בשונה מרוב העוסקים בפולמוסים תורנים ששנויים במחלוקת, הרב דביר לא סימן את המטרה ואחר כך ירה את החיצים, אלא הביא לכאן ולכאן את כל שיטות גדולי הפוסקים בפולמוס תורני זה, ופעמים רבות הותיר דיונים ללא הכרעה, לאחר שהציג בבהירות את תמצית השיטות, מקורותיהן, ראיותיהן וסברותיהן. כך נאה וכך יאה.
יהי רצון שבמהרה נזכה לעלות לבית המקדש, ורבותינו גדולי הפוסקים בראשנו!
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות