לו"ז עמוס לעייפה // ח' רציני

(עיבוד: דבי גולד)

כבוד הנשיא היה נראה ונשמע תשוש נורא, האישיות המכובדת שהיתה גם נשיא המעצמה, גם המפקד העליון בצבא וגם קשיש, חצה זה מכבר את גיל הגבורות ובעצם נשק לגיל 'כאילו עבר ובטל'. הטיסה הלא נגמרת וכיסי האוויר הנלווים לא היטיבו עם סחרחורותיו וכּן החמירו את בחילותיו.

לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן

הטייס עשה כל מאמץ לטוס בקו ישר, אך לא הייתה ברירה ולעיתים נאלץ לסובב קמעא את גחון המטוס המפלצתי על מנת להשתדל ולהגיע אל יעד הביקור, מה שגרם לנשיא להרהר שוב על הטיול המייגע ומידת התאמתו לתפקיד.

"יותר לאט"! רטן מיסטר ג'ו, "אני לא יכול להתרכז בצורה כזו, אז נגיע עוד חצי שעה... למה לרוץ??" ניסה לשווא לנסח את הנאום ההיסטורי שבוודאי ייחקק לדורות. גם ככה כדורי השינה שקיבל עם ההמראה לא השפיעו, והחשש של הצוות ההיסטרי היה שהם ישפיעו תיכף ומיד כשיפסע הנשיא על השטיח האדום.

מיודענו הציץ מחלון התיבה וראה בניינים ודודי שמש ועלץ, "הגענו ללונדון!!! איזה יופי!!". "אדוני" ניסו לשכנע הגורמים המעורים בפרשה "אנחנו טסים לישראל! ארץ הקודש. ויש לנו עוד כמעט שמונה שעות טיסה..., אולי תקרא משהו בנתיים?..".

רופאו האישי לא היה נראה מוטרד מהעובדה שהנשיא 'שכח' את היעד. הוא דאג הרבה יותר מתוכן הנאום שדלף לעיניו הנדהמות כשחלף על יד מושבו. הפנסיונר שִרבט הבטחות מוזרות וחילק ביד נדיבה את רוב תקציב הביטחון של אזרחי ארה"ב לידידה הקטנה.

בינתיים בירכתי המטבח דאגו היועצים לעניינים שונים למלא מאות דפי מֶמוֹ בכתב גדול, בהוראות ברורות ובתזכורות מדויקות שמוספרו לפי סדר לו"ז הביקור, וזאת רק 'לייתר ביטחון' ובכדי שיהיה קשר בין המצולם לכתבה בכל אתר. מה שבטוח בטוח - כמו שאומרים באנגלית.

האייר פורס נחת וממחלקת הביזנס נשמעו מחיאות כפיים. מהרה התברר שהנשיא חטף מכה בראש מתקרת המטוס והמחיאות נועדו להזעיק את צוות ההצלה. כמקובל.

עוד קצת איפור, עוד כמה כדורים ואזהרות ודלת המטוס נפתחה. וואו! כבוד מלכים. הנשיא עמד המום בוהה במאות מקבלי הפנים ובעשרות הרכבים המשוריינים. הוא לא זכר מעודו כזו קבלת פנים. טוב, הוא גם לא זכר שיש מדרגות ביציאה. ואת מטרת הביקור...

לחיצות ידיים, חיבוקים, פלאשים והמון חיוכים, נאום ארוך וטרחני, והנה הוא מוצא את עצמו נדחף לרכב השרד האימתני העטוף בזגוגיות חסינות ירי ומוגן מפני זריקות עגבניות (שרי).

"אני רוצה הביתההה!!" ייבב. "חם כאן נורא ומלחיץ אותי שכולם רוצים להצטלם! הם לא ראו אדם מבוגר?? בכלל, מי כאן ראש הממשלה? כל 5 דקות ניגש מישהו והציג את עצמו ככזה" התעייף מוקדם מן הצפוי הישיש.

הנהג חידד שוב ושוב את שמו של המארח, ותיזכר בפעם המי יודע כמה את שמו של האורח...

באחד הצמתים בואכה עיר הבירה התפצלה לפתע השיירה ונפוצה לכל עבר, התברר שהעידכון הסופי והאחרון ליעד הראשון לא הגיע לכל הנהגים המיומנים שהחזיקו ראש במירוץ השינויים עד שהרימו ידיים.

הדרמה הגדולה החלה כשהתחלפו דפי הנאום של יד ושם בדפים של נאום הבחירות למחצית הקדנציה במירוץ לבית הלבן. אך הנשיא דיבר לא ברור, והציבור לא הבין אנגלית, והפאדיחה לא היתה כזו גדולה.

ידו האיתנה של ג'ו לחצה שוב ושוב את ידיו של דני דין הרואה ואינו נראה, ונראה היה שהציבור הצמא לכל תנועה מחל על כבודו. למרות שלא ראה כזאת מעודו!

כל כך מוצלח היה הביקור שכמעט ולא היו צריכים להפעיל את תוכנית המילוט שהוכנה מבעוד מועד ולהחליף את הנשיא בכפיל צלול. טוב, חוץ מבפגישה עם ראש הממשלה בה נחתמו עשרות הסכמים סבוכים בין המדינות המיודדות. ששם לא סמכו על הנס. וגם היו צריכים ממש ריכוז ולא לפהק.

הצוות היה שבע רצון מהלו"ז המתוקתק, ולא פחות מהרגעים שהנשיא שתק. דמעות זלגו מעיניו כשקיבל את תואר הכבוד היוקרתי מנשיא המדינה. נשיא ארה"ב התאמץ לחזור שוב ושוב על ששיננו באוזנו – 'לא הייתם צריכים'. 'לא נעים'.... ו'לא עשיתי משהו מיוחד, באמת...'. ומצידו העניק חיבוק חם וחיוך רחב לכל מי שדרש וגם למי שניסה להתחמק. אך הקפיד לא ללחוץ ידיים!.

בלילה במלון כשסוף סוף כדור השינה פג, הפך הנשיא לעירני ולא הצליח להירדם בשום אופן! הוא הסתובב כסהרורי בין חדרי המאבטחים ותרגל את נאומי המחר.

שוֹין. קצת להזדהות עם מאות מיליוני בוחריו מעבר לים.

שמאז בחירתו לא עוצמים עין...