פרק ה': אנו עוסקים בהגותו של הגאון רבי חיים בלייח, אב"ד ורבה של תלסמאן באלג'יריה ששלל את הנס המפורסם "הרב שרכב על האריה" שאירע לפי המסורת למקובל הקדמון ר"א אלנקוואה.
- הרב, האריה והניסים; האם ניתן לרכוב על אריות?
- האם חובה להאמין לסיפור המקובל שרכב על האריה?
- "הרב שרכב על אריה"; שלושת התנאים להאמין לניסים מעל הטבע
- האם ראוי לפרסם דעה שאין חובה להאמין בנס הרכיבה על אריה?
מי שטענה שיש באישיותו של רבי חיים בלייח קשר לתנועת ה"השכלה" היא ד"ר מיכל אוחנה שעסקה שנים רבות בחקר חכמי אלג'יר (במאמרה 'פעמים' 154- 155)
תחילה נציג את מחקרו של פרופ' יוסף שטרית לפיו היו שני דורות של משכילים עברים באלג'ריה (שם התגורר רבי חיים בלייח). הדור הראשון פעל בשנות השישים והשבעים של המאה ה-19, והשני בשנות השמונים והתשעים.
הדור הראשון של משכילי אלג'יר התאפיין בפעילות משכילית אינדיווידואלית שהתנהלה בעיקרה דרך הקריאה בעיתונים עבריים ולעיתים אף בכתיבה בהם. היחיד מבין בני הדור הראשון שהמשיך לפעול גם בדור השני הוא רבי חיים בלייח.
ר' יעקב גולדמן יצא מארץ ישראל לאלג'יר בשנת תרמ"ט (1889) ותיאר את התרשמותו מהקהילות היהודיות שם, ואת הפעילות המשכילית / עברית בהן. גולדמן ציין שהקהילות היהודיות היו בקיאות בכללי השפה והדקדוק וקראו כתבי עת עברים. הוספה מיוחדת טען גולדמן, לדבריו, בני העיר תלמסאן אינם מאמינים בניסים המיוחסים לרבני המקום. גולדמן שבאותם הימים היה מעט "משכיל" ייחס את המעלות הנהדרות הללו (לדבריו), בדיין העיר הגאון רבי חיים בלייח שדאג לחינוך ראוי.
מהדפסת ספרו של הרב אנקווה בידי הרב בלייח מסיקה ד"ר מיכל אוחנה ראיות ל"קרבתו להשכלה" של רבי חיים בלייח מהסיפור הבא:
שני תלמידים של רבי חיים בלייח שאלו את החוקר ר' שלמה בּוּבֶּר מלבוב (אותו הזכיר לטובה והעריך רבי חיים בלייח), האם נמצא כתב יד של הרב אלנקווה. בובר השיב שאכן בספרית בודליאנה באוקספורד יש כתב יד של הצדיק הרב אלנקווה. ר' חיים בלייח בדק בספר 'שם הגדולים' למרן החיד"א שציטט את המקובל רבי חיים ויטאל שהזכיר שרבי אפרים אלנקווה הותיר אחריו חיבור כזה, ואכן הספריה שלחה לרבני אלגי'ר עותק מצולם מכתב ידו של רבי אפרים אלנקווה.
ד"ר מיכל אוחנה רואה בהשתלשלות אירועים אלו, זיקה של ר' חיים בלייח לפעולות ה"משכילים", וכותבת בזה הלשון:
- "אם כן לא זו בלבד שרבני אלג'יריה ובלייח בכללם הכירו את פועלו של בובר בחקר כתבי–יד ואת בקיאותו באוספי כתבי–היד הפזורים בספריות ברחבי העולם, אלא הם אף נעזרו בו לצורך משימה שהעסיקה אותם".
נעיר על דברי החוקרת ד"ר מיכל אוחנה, שאם מסקנתה שלר"ח בלייח היה "זיקה עם פעולות המשכילים" בגלל קשריו ואהדתו של ר"ח בלייח להמדפיס והחוקר ר' שלמה בּוּבֶּר, יש לסייג את דבריה.
שכן לפני שנים אחדות[1] פורסם מעשה על מכון תורני "זכרון אהרן" שמהדיר רבות את כתבי מדרשי רבותינו, שרצה להאדיר מחדש את מדרש 'פסיקתא' ובין היתר הסתמכו על מהדורת 'פסיקתא' של ר' שלמה בובר שמכונה 'מהדורת בובר', עליו הוסיף הערות משלו.
מתברר שהיו "כל מיני אנשים ת"ח מכל קצוות הקשת" שהגיעו לאנשי המכון התורני ודרשו מהם לבל יזכירו את שלמה בובר, שכן לדעתם היה "משכיל", ואף יש תמונה מפורסמת שלו נטול כיפה, והיו קבוצה מארה"ב שרצו לאסור את המדרשים שהמכון ההדיר.
מחמת כך פנו אנשי המכון ונכנסו למעונו של שר התורה הגר"ח קנייבסקי שיכריע בנידון. הגר"ח רק שמע את השאלה, וענה להם: "הלא החפץ חיים מביא אותו!", כשכוונתו שהחפץ חיים לא מצטט "משכילים" בספריו, ומשכך ברור שר' שלמה בובר לא היה משכיל, אלא יהודי כשר.
תלמידי החכמים חברי המכון בדקו במשנה ברורה על ששת חלקיו, ובכל ספרי החפץ חיים, ולא מצאו היכן מוזכר ר' שלמה בובר והמבוכה הייתה רבה.
לאחר שבוע של התלבטויות שלחו שליח לגר"ח קניבסקי בבקשה שיכתוב להם את המיקום המדויק בו הזכיר החפץ חיים את ר' שלמה בובר. רק שמע הגר"ח את השאלה, והוציא משנה ברורה ח"ד הלכות ראש חודש בשער הציון סימן תי"ט אות ב' בו כתב המשנה ברורה: "ומצאתי למבאר בפסיקתא שתמה גם כן עליו". 'המבאר' כמובן הוא ר' שלמה בובר, אליו התכוון המשנה ברורה שקדם לו בשאלתו.
עוד הוסיף הגר"ח קניבסקי שהתמונה של ר' שלמה בובר נטול כיפה, כנראה היא לצורך תמונת פספורט שהשלטונות אסרו להצטלם עם כיפה, וכמו כמה גדולים שנאלצו להצטלם לצורך פספורט ללא כיפה.
לאחר זמן נודע שר' שלמה בובר התכתב עם אדמו"ר 'דרכי תשובה' ממונקאטש, ובנו ה'מנחת אלעזר'. עוד התכתב ר"ד בובר עם המלבי"ם, אב"ד קיטוב הגר"י שור, ועוד גאוני ישראל שכתבו לו תשבחות רבות כיאה למדפיס מדרשי חז"ל חשוב. כך שלדברי המלעיזים על ר' שלמה בובר, אין רגלים.
כך אנו נענה לדבריה של ד"ר מיכל אוחנה שטענה שרבני אלגי'ר ובפרט הגר"ח בלייח אהדו את פועלו של שלמה בובר, ולכך היא הסיקה שיש בפעולותיו של ר"ח בלייח (בהאדרת ספרות הראשונים), זיקה לתנועת השכלה. הנה לנו אף מרן החפץ חיים "אהד את פועלו" של ר' שלמה בובר, ואף ציטטו ב'משנה ברורה', וברור לן שהחפץ חיים לא אהד את המשכילים, ואם כך מובן וברור ששלמה בובר לא היה משכיל, וכך גם לרבי חיים בלייח מאלג'יר לא היה "זיקה" ל"השכלה" .
ברם, אנו מבינים מאותה "קבוצה מארה"ב" שמחמת קנאותם הרבה, רצו לומר שר' שלמה בובר היה משכיל, וספריו אסורים בהפצה, שיש רגלים לדבר. אולם אין בדבריהם מאומה, שכן לאחר שמרן שר התורה זצוק"ל דחה את דבריהם על הסף מחמת שמרן ה'חפץ חיים' הזכיר את ר' שלמה בובר ב'שער הציון', דבריהם הבל ורעות רוח.
לקריאה נוספת:
פעמים 154 -155. רבי חיים בלייח: משכיל עברי וממשיכה של ההגות היהודית הספרדית: ד"ר מיכל אוחנה.
•
[1] הובא בקובץ ישורון מ' עמוד א'סה, מאת הרב יונתן בלייער, וכן בעלון 'דברי שי"ח' 313 תשע"ט בהשמטות.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות