פרק ו': אנו עוסקים בהגותו של הגאון רבי חיים בלייח, אב"ד ורבה של תלסמאן באלג'יריה ששלל את הנס המפורסם "הרב שרכב על האריה" שאירע לפי המסורת למקובל הקדמון ר"א אלנקוואה.
- הרב, האריה והניסים; האם ניתן לרכוב על אריות?
- האם חובה להאמין לסיפור המקובל שרכב על האריה?
- "הרב שרכב על אריה"; שלושת התנאים להאמין לניסים מעל הטבע
- האם ראוי לפרסם דעה שאין חובה להאמין בנס הרכיבה על אריה?
- הרב שפקפק בנס הרכיבה על האריה - היה קשור להשכלה?
רבי חיים בלייח ההדיר את ספר 'שער כבוד השם' של המקובל הקדמון רבי אפרים אלנקווה, והוסיף עליו הערות מאחר שדעותיהם של הרמב"ם ור"א אלנקווה מובאות בו בקיצור, וכן מחמת שחשש שספרו של ר"א אלנקווה במרוצת השנים יאבד.
את כתב היד הנדיר, השיג ר"ח בלייח מאת החוקר המפורסם ר' שלמה בובר.
לא רק ר"ח בלייח עסק בההדרת ספרי ראשונים. באותם השנים (מחצית הראשונה של המאה הי"ט) התעוררו משכילים מתונים בני מזרח אירופה, ועסקו בהבאת כתבי–יד נשכחים לדפוס, ולתכלית זו הם הקימו את חברת 'מקיצי נרדמים' בפרוסיה בשנת תרכ"א (1861).
יוזם 'מקיצי נרדמים' היה ר' אליעזר ליפמן זילברמן ושותף עמו היה החוקר הנודע ר' מתתיהו שְׂטרָאשוּן.
עוד השתתפו והיו מבין חברי 'מקיצי נרדמים' הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר מייסד בית המדרש לרבנים בברלין, הדיין הגאון רבי חיים ברודי רבה הראשי של פראג נכדו של הגאון רבי שלמה גנצפריד בעל ה"קיצור שולחן ערוך", ר' שלמה יהודה רפפורט חתנו של קצות החושן, הסופר אלכסנדר זיסקינד מימון, ההיסטוריון דוד קסל, הרב יהודה בן שלמה חי אלקלעי ממבשרי הציונות, הרב ד"ר אברהם בֶּרְלִינֶר מורה להיסטוריה בבית המדרש לרבנית בברלין, והאספן החוקר הנודע ר' שלמה זלמן חיים הלברשטאם.
תמכו בחברת 'מקיצי נרדמים' גם חכמי ספרד, כגון הגאון רבי שלמה בכור חוצין מבגדאד, הגאון רבי יוסף חיים - הבן איש חי ועוד.
ד"ר מיכל אוחנה טוענת ש"פעולתו של ר' חיים בלייח לפרסום ספרו של ר"א אלנקווה לא הייתה אפוא פעולה יחידה שעמדה בפני עצמה, אלא חלק ממגמה כלל יהודית/משכילית שהלכה והתעצמה במהלך המאה התשע עשרה, לפעול להוצאתם לאור של כתבי–יד הפזורים בספריות ובאוספים פרטיים ולהציע להם פירוש, כך שגם בני הזמן שאינם בקיאים במינוח של ימי הביניים, יוכלו לקרוא בהם".
מפרט נוסף מנסה להוכיח ד"ר אוחנה ל"זיקה להשכלה" בפועליו שלר' חיים בלייח, שבנוסף לכתיבת פירוש לספרו של ר"א אלנקווה 'פתח השער', הוסיף בעצמו סקירה היסטורית על תולדותיו של ר"א אלנקווה.
טענתה של ד"ר מיכל אוחנה היא ש"עצם כתיבת הקדמה הסוקרת את קורות חייו של המחבר שאת ספרו מוציאים לאור ומפרשים, היא מסממני דפוס פעולתם של אנשי תנועת ההשכלה". והיא מראה על כך שר' חיים בלייח הסתמך על החוקר ד"ר יום-טוב לִיפְּמן צוּנְץ (1794-1886) (עליו אין ויכוח שנחשב מאבות תנועת ההשכלה), וציטט מדבריו.
יש להגיב לטענותיה של ד"ר מיכל אוחנה, שלא כל כותב ביוגרפיה בהקדמה לספר שההדיר הינו מוגדר כבעל זיקה ל"השכלה", שהרי בימינו יש עשרות מכונים תורנים חרדים שמאדירים ספרים נשכחים ומוסיפים ביוגרפיה מקיפה על מחבר הספר, ומפני שמספר מחברי 'מקיצי נרדמים' שלימים הוכרו כ"משכילים" נהגו כך, אין זה אומר שכל מי שהדפיס כתב יד עתיק עם הקדמה היסטורית, הוא "משכיל" או יש לו זיקה ל"השכלה".
יצוין שכבר לפני יותר מאלף שנים, רב שרירא גאון כתב אגרת אל רבי יעקב בן נסים, ראש חכמי קירואן, בה מפרט את השתלשלות התורה שבעל-פה מימי התנאים, האמוראים, הסבוראים והגאונים עד ימיו.
הדברים פשוטים ביותר שניתן להשתמש ברעיונות שחידשו לראשונה משכילים, מבלי להיחשב כ"משכיל".
לקריאה נוספת:
פעמים 154 -155. רבי חיים בלייח: משכיל עברי וממשיכה של ההגות היהודית הספרדית: ד"ר מיכל אוחנה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות