השבוע נכנסנו לחודש ניסן "חודש האביב", הבריאה כולה פורחת, האילנות מלבלבים בעליצות, חגיגה מורגשת באוויר!
בחודש זה עם ישראל יוצא ל"ברכת האילנות", יוצאים אל הגינות והפרדסים ומברכים את הברכה המיוחדת, כפי שנרחיב בהמשך.
עירנו חדרה מתברכת בפרדסים רבים ומגוונים, גם בבית ספרנו "מדעים ויהדות" יש "מיני פרדס" שניטע למרגלות פרדס עתיק יומין שהיה בעבר. התלמידים כבר בירכו עליו את הברכה המיוחדת בפרדס הצעיר שזכה ויברכו עליו רבים וטובים...
•
מקור הברכה במסכת ברכות (דף מג): "האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזי אילני מלבלבי, תרגום - מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים – אומר "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהם בני אדם".
וכאן נשאלות שתי שאלות: ראשית, מי שיוצא! מהיכן הוא יוצא? לאן הוא יוצא? וכי אם הוא רואה את האילנות בתוך חצר ביתו אינו מברך? שנית, הברכה היא בעצם על האילנות שפורחים כעת בתקופה זו של השנה, ועל כך מברכים על "אילנות טובות", אך כיצד נכנסו כאן לברכה "בריות טובות"? על איזה בריות מדובר כאן?
•
לפני כחודשים פנתה אלי כתבת של עיתון דה-מרקר שלי קלינג ששמעה על "מדעים ויהדות" ורוצה לכתוב על כך כתבה. האמת היא כי מאוד חששתי, דה-מרקר שייך לעיתון הארץ, ל"אנשים חושבים", בבחינת "כי לא מחשבותי מחשבותיכם"... אך אמרתי לעצמי כי אולי דווקא בעת הזו של פילוג וקיטוב, אולי אוכל לתרום בכך ולו במעט למען אחדות עם ישראל.
ובכן, קבענו ונפגשנו ופתחתי את שערי בית הספר התיכון והיסודי. אציין כי השאלות שנשאלתי היו קשות, ובהרבה דברים לא הסכמנו, אבל בסופו של דבר יצאנו מה'מסגרת' שלנו, ניסיתי להבין את המניע לשאלות, בלי לפחד. ועניתי תשובות אמיתיות ענייניות וממש לא מתחנפות, אבל עם הרבה אהבת ישראל והרבה הבנה בחלקים המשותפים, ובעיקר הרבה סבלנות וסובלנות. במקביל הבטחתי לברר ולענות על שאלות שנשארו פתוחות.
על הכתבה עצמה אולי עוד נרחיב בהזדמנות אחרת, אבל אעתיק כאן את מה שהיא כתבה בפוסט לאחר הביקור: "פגשתי אנשים מקסימים, לבביים ופתוחים. דיברתי עם אנשים שחווים יהדות מגוונת ושונה מזו שלרוב עולה לכותרות. אפשר לקפוץ ולצעוק הפרדה מגדרית ואבולוציה ותקציבים וכל זה נכון אבל - עבורי זה היה מפגש מחמם לב ואופטימי. המצב מסובך אבל כמו שאומר הרב בן ציון נורדמן צריך להכיר ולא לפחד. ...."
•
ומכאן נחזור ל"ברכת האילנות", שאלנו מה הוא הדיוק "מי שיוצא"? האמת היא כי לא ראיתי מי שמפרש כך, אבל אולי באווירה זו ניתן להסביר כך: כן! מי שיוצא! ההתפעלות של הברכה לא תהיה לך אם תישאר עמוק בתוך עצמך בלבד, אלא רק אם אתה מוכן לצאת קצת... טמון כאן מסר עמוק: אתה רוצה למצוא טוב אצל השני? אתה רוצה לראות את היופי שבבריאה? צא וחפש אותה.
הבריאה מלאה הזדמנויות ואפשרויות, צריך רק לחפש אחריהם. מסתבר שבתקופת חז"ל, אדם לא היה צריך לצאת רחוק כדי למצוא שני אילנות מלבלבים, ובכל זאת נאמר "מי שיוצא"... ברכה זו קוראת לנו לצאת מארבע אמותינו ולהרים את הראש מעל השגרה – להתבונן, לראות, לא להחמיץ את הרגע. לשים לב, אם זה לפרח, לפרי, לזרע. לצאת ולהתבונן, וכפי שאומרים בהגדה של פסח: צא ולמד.
ולשאלה השנייה, מי הם ה"בריות טובות" שמברכים עליהם בברכה זו? ובכן, כשאתה מצליח קצת לצאת מעצמך, מהמבט האנוכי שלך, אתה מגלה בכל הבריאה כולה את הטוב, אתה רואה את הזולת ובעצם את כל הבריות במבט חיובי יותר, נאה יותר!
דומני כי דווקא בימים אלו בהם הקיטוב מסחרר את המדינה, כל אחד עומד על שלו. הדעות השונות שנראות לפעמים כמו חיים בשני עולמות נפרדים באותו היקום... הקריאה היא: צא מעצמך! צא מהמבט האנוכי, תראה גם את הזולת, תגלה שיש עוד אנשים שבתוכם רוצים טוב, ולהיות עוד יותר טובים.
לסיום אציין גם את העיתוי של ערב החג, תרומת "קמחא דפסחא" לנזקקים ומעוטי היכולת כדי לאפשר להם לקיים את החג בשמחה. גם כאן אנו נדרשים לצאת מאזור הנוחות שלנו, לראות את הזולת, את צרכיו וקשייו, ולדאוג למלא את החסר.