בשבוע שעבר, הייתי חלק משיחה טעונה בין אנשי חינוך שאינם דתיים. מובן מאליו שרוב השיחה נסובה על רוח ההסתה הנושב בארצנו כאילו והכל במדינה הזאת כל כך יציב וחזק שנשאר לנו לטפל רק בבעיה הנוראה 'הדרת נשים' שמה. מכל מקום לעברי נשלחו רוב החיצים ואלי כוונו הזעם הנורא והתיעוב כנגד הציבור החרדי.
אומר את האמת: זה לא היה רגע קל בעבורי, באשר גם אני אינני מסכים בשום פנים לקיצוניות הנוראה שמובלת ע"י קומץ בריונים משעוממים המחפשים עילה והזדמנות לפרוק את שיעמומם על חשבון גבם של הציבור החרדי.
אבל לך תסביר לאנשים שאינם דתיים את הדברים הללו, הם אינם מבדלים בין סקריק משועמם נטול עשיה שרואה בהרס ובחורבן, בנין. את אותו פרחח ששם את עולליו מול אוטבוס ברחוב מאה שערים, ורואה בכך מעשה גבורה., לבין אלפי עמלי התורה עדיני הנפש בעלי היגיון ותורה אשר עליהם העולם קיים ממש כפשוטו של מקרא.
בעת כזו ששם שמים כה מחולל ע"י קומץ בריונים מופרע, אין לך את היכולת לחלק ולהבדיל ולומר אנחנו זה לא הם, הם החילונים לא מבדילים ולא מבינים איך קומץ כה זעיר וזניח יכול להשפיע לרעה מבלי שהציבור יקיעם מתוכו.
אז לפני הכל עלינו להוקיע ושוב להוקיע על אף שהתקשורת המושחתת תמיד תדביק את אותם עבריינים לתוכנו ונצטרך שוב ושוב להסביר בקול ניחר, חברה... פעם אחת ולתמיד, תבינו, זה לא אנחנו.
זה לא יעזור לנו.
כי מטרה אחת עומדת מול עיניהם של התקשורת ואותם קיצונים פורעי ופורקי עול להבאיש את רוחנו בעיניי העם היושב בציון.
הסברתי להם שהמאבק על קווי המהדרין אינו שייך לקיצוניות. יסודם של קווים אלו היא תוצאה ישירה של קוד ההתנהגות הזול של החינוך החילוני המתירני.
הדירדור הנורא של החינוך הממלכתי והמתירנות הנוראה היא זו שהביאה אותנו לעשות הכל בכדי להיבדל ממכם.
אין לנו ברירה אם אנחנו מעונינים לשמור על אורח חיים שהמוטיב העיקרי בו הוא צניעות ופשטות עלינו להתנזר ממכם.
תבינו, אנחנו לא מדירים חלילה נשים.
אנחנו מדירים מתוכנו את החינוך הרקוב שאתם מאמצים לחייכם, ממעשיכם אנו בדלים ומהם אנו מודרים.
בכדי להיות בדלים מהחינוך הנוראי הזה אנו חיבים לגדור עצמנו כמה שיותר.
אנו מחנכים בגאון ובעוז את בנינו כי עניין הצניעות הוא מעיקרי יסוד חיינו.
בדור שהצניעות בו עוד נשמרה לא דיברו כלל על הפרדה. אך בתקופה זו לצערנו שהפירצה כה גדולה עלינו לעשות כל אשר לאל ידינו לקבוע גדרים ומגבלות בתוככי החברה בה אנו מצוים בכדי להרחיק את עצמנו ולהיות בדלים ומופרשים מהחברה הקלוקלת
כלל לימדונו רבותינו "ככל שהפריצות ברחוב משתוללת עלינו לשמור שבעתיים את עצמנו בתוככי חברתנו". רואים אנו גם רואים את דפוסי החיים בהם אתם חיים ומורגלים ומהם אנו בדלים.
בערב שלמחרת המפגש קבלתי טלפון מאחד הנוכחים שאמש היה מהמתקיפים.
הוא אמר לי בכנות את הדברים הבאים: "חשבתי על הדברים הם לא מופרכים רק חבל שכלל החברה לא בזה מתמקדים".
הצגת כל התגובות