"יום ראשון 19 למרץ 1944
"באשמורת הבקר עברו החיילים הגרמנים את הגבול המערבי של הונגריה אתם באו הפלוגות המיוחדות מס' IV של ה SS שתפקידם היה להוציא לפועל את "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית" בהונגריה".
במשפטים אלו פתח ר' פנחס דוד פרוידיגר ז"ל את יומנו האישי על המסעות שעבר בעת השואה.
ר' פנחס, חתנו של ר' עקיבא סופר, בעל ה"דעת סופר" היה איש עסקים ומנהיג קהילתי שכיהן כיושב ראש "הקהילה האורתודוקסית'' של בודפשט בשנים 1939- 1944, בימי שואת יהודי הונגריה וכשהגיע ארצה, היה למנהלו הראשון של "החינוך העצמאי".
היה חבר בוועד המרכזי של יהודי הונגריה (המועצה היהודית) שנוסד תחת הכיבוש הגרמני בהונגריה בשנת 1944 וניסה למנוע או להקל את רוע הגזירה תמורת תשלומי כספים לדיטר ויסליצני, יד ימינו של אדולף אייכמן במבצע הגירוש של יהודי הונגריה. הוא היה לעד במשפט אייכמן ימ"ש.
עוד בנובמבר 1943, יחד עם מנהיגים אחרים של הקהילה האורתודוקסית בבודפשט, הגיע להסכם שיתוף פעולה עם - ועד העזרה וההצלה שהוקם על ידי פעילים ציונים.
פנחס פרוידיגר שילם לויסליצני סכומים גדולים של כסף שאסף והשיג בתמורה להצלת כ-80 ראשי קהילות ורבנים אורתודוקסים מגטאות שונים ברחבי הונגריה, ביניהם הרבי מסאטמר הרב יואל טייטלבוים, הרב שלמה צבי שטראסר מדברצן והדיין יונתן שטייף, שרובם הוברחו מהונגריה ברכבת קסטנר. כמו כן עזר לפליטים יהודים מסלובקיה.
ביולי 1944 עת נתקלו הנאצים במחסור חמור של ציוד עקב ההפסדים שנחלו בכל החזיתות, הוחש על ידי הרב וייסמנדל לנסות להציע עסקה "יהודים תמורת טרקטורים או משאיות" - במימון יהודי משווייץ.
אחרי שביולי 1944 הוזהר על ידי ויסליצני שחייו בסכנה (יצאה הוראה ישירה מאייכמן ימ"ש להרוגו ואת משפחתו) התאפשר לו בעזרת קצין הס"ס להימלט עם משפחתו הקרובה מהונגריה ברכבת עד לבוקרשט ברומניה שם זכה לעזרתו של מנהיג יהודי רומניה, ד"ר וילהלם פילדרמן.
ביומן שכתב בשנת תשל"ב (1972) תימצת ר' פנחס פרוידיגר את השקפתו (השקפה חרדית קלאסית) בנוגע לטענות שהושמעו כלפי 'העסקאות' שהוצעו על ידו לנאצים ימ"ש, וכך כתב:
"יהודי אמריקאי הקורא על הלוחמים האמיצים בגטו וורשה, או הצבר הישראלי שאינו יכול להבין את מצבם ואת המנטליות של יהודי אירופה, ליבו מתמלא גאווה על המרד. זו אמנם תחושה חיובית מאוד, אך לאמיתו של דבר – מה הושג בעצם במרד? התשובה היא: לא-כלום! אלה שלחמו נהרגו והאחרים נשלחו אל מותם. המעטים שהצליחו להימלט ולהתחבר אל הפרטיזנים היו יכולים לעשות זאת גם אלמלא המרד.
שארית יהודי סלובקיה. כ-13,500 בני-אדם, נשלחו לאושוויץ ולמחנות אחרים בין אוקטובר 1944 ומרס 1945, כנקמה על חלקם המסוים בקרבות הפרטיזנים. באותה עת שהה הצבא הרוסי עדיין מעבר להרי הקרפאטים, והוא לא מיהר לבוא לעזרתם.
כל אלה מוכיחים שהתנגדות ומרד נגד אויב חמוש ועדיף אינם כדאיים וקיים ספק רב האם היה מקום לאירגון ולעידוד של מרד, אפילו אם הדבר היה ניתן. למשא ומתן עם ה- SS ולתשלומים ששולמו להם היו הישגים אלה: 1,700 אנשים נשלחו לברגן-בלזן ומשם הגיעו לשווייץ, 16,000 נשלחו לשטרסהוף (Strasshof) ולא לאושוויץ, והם נותרו בחיים.
בתחילת השבוע השלישי לגירושים כמה מאות בני-אדם נשלחו לבודפשט והועמדו תחת חסות הוועד, זאת בנוסף ל- 360 אנשים מקולוסבר (Koloszvar. יותר מ-80 אנשים משמונה ערים שונות משלחו בידי וויסליצני (VWislicery) לבודפשט, בתגובה לפנייותי האישיות). המשא ומתן והתשלומים תרמו גם הם לעובדה שלא היו גירושים מבודפשט. אפשר להניח בביטחון שאילו ברנר היה שב מאיסטנבול עם עיסקה מוצלחת כלשהי, המצב היה טוב במידה רבה ועוד מאות או אלפים היו ניצולים.
משא ומתן ותשלומים אינם עטורי תהילה כמו מרד ולחימה, אך הם עשויים להוליד תוצאות טובות יותר. נדמה לי שאין זו דיעה מקובלת, אך חז"ל אמרו שמי שמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו. דבר זה הוא ללא ספק חשוב יותר מפופולריות. לכן אני מקווה שהקב"ה ידון את מעשינו בשנת 1944 בהתאם."
ר' פנחס דוד פרוידיגר היה לעד, כאמור, במשפט אייכמן וסיפר בפירוט על כל פועלו במהלך השואה להצלת יהודים.
מצורף מכתב מהאדמו"ר ר' יואליש מסאטמר זצוק"ל הממוען לרב פרוידיגר - וכך נאמר בו:
"...היות כי נודע לי אשר בא לידו איזה סכום על שמי לצורך הצלת נפשות, ויש לי לדבר עמו בענין זה איזה פרטים, אשר אילו היה מציאות לדבר כעת הייתי נוסע בעצמי לפעסט בשביל זה, אך בשביל כמה מניעות ועיכובים אשר לא אוכל כעת לנסוע בשו"א [בשום אופן]... ולזה מסרתי לשני בע"ב הנכבדים ה"ה מוהר"ר שמעון נעמעט נ"י ומו"ה יהושע פריינד נ"י שידברו עם כ"מ נ"י בענין זה, כאילו הייתי מדבר עמו בעצמי, והשי"ת ירחם במהרה על פליטת עמו ישראל..."
הצגת כל התגובות