איש העסקים החרדי המצליח, הסתיר סוד אפל; אחרי ששיתף את אשתו הגיעה הישועה

היה מוסר שיעורים, אבל הדיכאון לא פסק | תמונת אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

היה זה בעת האחרונה, פגשתי יהודי יקר אשר כך סיפר לי: "אני בן ארבעים ושמונה, אדם מוכר מאוד בחברה החרדית, איש עסקים וברוך השם זכיתי שהתורה היא מנת חלקי - אני מוסר שיעור בגמרא בכל יום.

>> למגזין המלא - כנסו

יש לי אישה טובה ומיוחדת ושישה ילדים מתוקים. לכאורה זה נראה שיש לי הכול בחיי. דבש ונופת צופים.

אבל אני רוצה לספר לך מה מסתתר מאחורי הדמות המפורסמת והמצליחה...

עברתי ילדות לא קלה, היו לי הורים קשים מאוד. הם רבו ביניהם, ורבו איתי - מעירים לי ופוגעים בי ללא הפסקה.

אולי אם היה לי רק לא טוב בבית אז איכשהו הייתי שורד, אבל גם בחיידר לא הסתדרתי והיה לי קשה. היה לי קשה להתרכז וללמוד. למפרע התברר שאני סובל מהפרעת קשב וריכוז, אבל אז נושא האבחונים לא היה נפוץ ולא אובחנתי. וכאשר קשה לך להתרכז וללמוד ואתה לא מצליח במבחנים, והרבה בחיידר מעיר לך על כך וגם ההורים שלך מעירים לך על כך - אז אתה מרגיש סוג ב', דפוק, לא יוצלח ולא שייך.

גם בישיבות היה לי את אותו הסיפור, הייתי יושב בשיעור של המגיד שיעור שנמשך כמעט כשעתיים ומחכה בקוצר רוח שהשיעור ייגמר. זה היה בשבילי קושי גדול.

ואז כשהמגיד שיעור היה מעיר לי לפני כולם: 'תפסיק לחלום! תקשיב!' אז הערך עצמי שלי ירד שוב לתהומות.

הייתי נכנס לפעמים לעצבות נוראה. המחשבות על כך שאני דפוק, שאני שונה, מלאו את כל ישותי. כך לפעמים הייתי נכנס לדיכאון [קל?!] כזה בערך שבוע שבועיים, לפעמים גם חודש, ואז חוזר לעצמי וממשיך את החיים הלאה.

איכשהו הצלחתי לעבור את המסגרות של הישיבה הקטנה והגדולה ואז בגיל עשרים ואחד התארסתי.

השם ריחם עליי וזיכה אותי באישה טובה ומיוחדת שבזכותה צמחתי.

היא ידעה להעריך אותי ולהעצים אותי הן רוחנית והן נפשית, ובזכותה הכישורים שבי יצאו החוצה. גיליתי שאני מוכשר מאוד בתיווך נדל"ן. גיליתי שאם אני לוקח כדור 'קונצרטה' אני מסוגל ללמוד גם שעתיים שלוש ברצף.

גיליתי שאני שווה משהו, שבעצם אני משהו מיוחד. שאני יכול, שאני מסוגל, שאני לא סוג ב', שאני לא דפוק. שיש בי משהו.

ואז זה קרה... נכון, הצלחתי בעסקים, עם אשתי עם הילדים אפילו מסרתי שיעור בגמרא בכל יום, אבל ליבי חלל בקרבי! ההרגשה והמחשבות שהיו לי בתור בחור מדי פעם צפו בי ולא נתנו לי מנוח, הרגשה של חלל חסר ושל עצבות נוראה. וכמה שהייתי מנסה לגעור בעצמי: 'תסתכל בכל מה שיש לך. תתבייש, זה תודה לאלוקים על כל מה שהוא נותן לך?! הוא הציל אותך מאשפתות מדוע אתה לא שמח?!'

אבל, הסט הבלתי פוסק של המחשבות הלא טובות על עצמי התחזק. הנה אתה רואה, ההורים שלך צדקו! אתה בן אדם דפוק ובעייתי. הנה ההוכחה שאתה בן אדם לא נורמלי.

אבל אז לא הבנתי מה עובר עליי. זה היה חזק ממני - הכוח של החור השחור הזה. חור של הרגשה שלילית, של מחשבות שליליות על עצמי ועל החיים. איבדתי הנאה בדברים שהייתי נהנה מהם. ניסיתי להתחזק יותר ברוחניות, אמרתי לעצמי: 'אולי אלמד יותר תורה בכל יום, אולי אלמד קצת חסידות ומוסר'.

ניסיתי, אבל לצערי זה לא עבד. ההרגשה הנוראה של הדיכאון לא עזבה אותי, לא הרגשתי טעם בחיי.

וזה רק תסכל אותי יותר - למה אני מרגיש ככה. מה אתה רוצה הרי יש לך כל טוב סלה?!

אשתי הצדיקה והמסורה ראתה שמצב הרוח שלי לא הכי טוב וניסתה לדבר איתי. אבל לא רציתי לצער אותה. מה יש לי לספר לה? היא כזו אישה טובה ומיוחדת! מה אני צריך לספר לה את מה שעובר עליי? זה רק יצער אותה!

אז הכול בחוץ היה משחק. כלפי חוץ הייתי משחק אותה גיבור אמיץ, עושה עסקים, מוסר שיעור. אבל בתוך הנפש שלי פנימה הרגשתי אכול, הרגשתי כלום, הרגשתי בלי טיפת שמחת חיים.

מי שלא עבר את ההרגשה הזו שעברתי לא יבין על מה אני מדבר, צריך לעבור את זה בשביל להבין את הכאב הזה.

ואז יום אחד כשהייתי שבור לגמרי מנסה לקבל קצת אור, היה זה בלילה, אשתי ישנה כך חשבתי, ואני הרגשתי שאני לא יכול יותר.

התחלתי לבכות חרישית לכרית - השם תעזור לי, אני לא יכול יותר עם ההרגשה הנוראה שאני עובר. למה אני מרגיש שהכול לא טוב, שהכול שחור, השם תרחם עליי.

אני לא יכול יותר לחיות בהרגשה הזו.

והשם שמע את תפילתי, אשתי הייתה ערה והיא שמעה את הבכי שלי ואת תפילתי להשם.

האמת, שיש לי אישה חזקה וכמעט לא ראיתי אותה בוכה, והנה אני רואה אותה בוכה איתי יחד.

'למה לא סיפרתי לי?' היא אמרה חרש, 'אני כל כך מבינה אותך עכשיו. אני איתך תמיד, רק היית מספר לי'.

ואז התחלתי לספר לאשתי איך מה שעברתי בתור ילד לא עוזב אותי, המחשבות הרגשות התחושות.

איך אני מרגיש הרגשות של עצב.

אשתי אמרה לי: 'נראה לי קצת שאני יודעת על מה אתה מדבר', ואז היא סיפרה לי בבכי על אמא שלה. שאחרי אחת מהלידות של אחיה הקטנים היא ראתה שמשהו קרה אצל אמא שלה, היא בקושי יצאה מהמיטה, לא דיברה ורק בכתה.

ואז לאחר חצי שנה אבי סיפר לי שיש לאמא משהו קטן שנקרא דיכאון והיא לוקחת תרופה מסוימת וזה יעבור לה.

ובאמת אחרי תקופה אמא שלי חזרה להיות האמא השמחה והטובה שהכרתי.

יכול להיות, אמרה אשתי בעדינות, שיש לך דיכאון. כל מה שעברת בתור ילד השארת בפנים ולא ריפאת את זה, ואז אתה סובל מדיכאון.

אני ישר נבהלתי ואמרתי לעצמי בראש: 'הנה אתה רואה ההורים שלך צדקו, אתה חולה נפש אתה משוגע'.

רק לא חשבתי משהו אחד שאולי אני מתמודד נפשית, אבל מי שגרם לי לכך זה הם ולא אני.

בוא תנסה ללכת לטיפול, אמרה אשתי, זה יעזור לך. לא רציתי אבל אחרי שכנועים מאשתי הצדיקה הלכתי לטיפול אבל זה רק עזר קצת. המטפל ישר בתחילת הטיפול המליץ לי ללכת לפסיכיאטר אבל אני התעקשתי שבשום פנים ואופן לא. מה אני משוגע? מה אני אקח כדורים?!

אבל הזמן עשה את שלו הכאבים הנפשיים המשיכו ויום אחד הרגשתי שאם אני לא מטפל בעצמי אני לא יודע מה יקרה לי.

הלכתי לפסיכיאטר שקבע לי שאני סובל מדיכאון, הוא רשם לי כדור ששמו 'ציפרלקס' תתחיל לקחת חמש מיליגרם ליום ואז תעבור בעוד שבועיים לעשר מיליגרם.

האמת שההתרגלות הייתה לי קשה, היו וישנם עדיין תופעות לוואי. אבל, וזה האבל הגדול אני יכול לנשום, ההרגשה הלא טובה האיומה שהרגשתי ירדה לי בשבעים אחוז, המשכתי עם הטיפול הרגשי וזה שיפר באופן משמעותי את הרגשתי.

התחלתי לחיות!

אני מספר את הסיפור הזה, מרדכי, כדי שתספר אותו לאנשים שיידעו שיש תקווה לסבל הנפשי ואפשר לצאת מדיכאון, ואם אתה סובל מדיכאון או מכל בעיה נפשית זה לא קשור מה יש לך בחיים אתה תרגיש הרגשה איומה ונוראה.

תפסיק להיות חזק! תלך לעזרה!

ישנם אנשים שמדברים נגד כדורים בחריפות. מי שלא עבר דיכאון ופשוט לא מצליח לצאת מזה רק הוא יכול להבין עד כמה שלפעמים אין ברירה ופשוט חייבים לקחת כדור קטן של עשר מיליגרם שיכול להציל חיים כפשוטו. הכדור לא מרפא נכון צריך טיפול רגשי בשביל לרפאות את הנפש מהבעיות שלה.

אבל לפעמים אי אפשר לנשום וצריך את הכדור כדי לחיות".

דיכאון היא מחלה נפוצה מאוד ואחד מכל שישה אנשים יסבול ממנה במהלך חייו.

בדרך כלל האדם הרגיל לא מבין דבר זה, הרי הוא בריא לחלוטין, אבל צריך לדעת כשהנפש חולה זו מחלה לכל דבר ועניין, ולפטור את הסובל בסתם מילים: "עזוב, תתגבר זה יעבור", זה לא פתרון.

לפעמים אין מנוס והכדור הוא הפתרון הנצרך. אין לי הסכמים עם חברות התרופות ולא אחוזים, אם יש סבל ויש פתרון – תפתרו. אומללות איננה מצוות עשה!

נכון יש תופעות לוואי לכדורים האלו אבל כשאתה משכלל את כל הנתונים יחד. אז ברור מה צריך לעשות.

אני מספר את הסיפור הזה לעילוי נשמתה של אישה של יהודי צדיק שאני מכיר שסבלה מדיכאון אחרי לידה ובצער רב מאוד היא איננה פה היום, היא השאירה בעל ושני ילדים קטנים. אני בטוח שאם היא הייתה מטופלת כנראה שהיה אפשר להציל אותה.

---

אני מצרף פה את התסמינים של דיכאון. זה לא מתן אבחון, במקרה של התמודדות חובה לפנות לפסיכיאטר.

הסימפטומים מופיעים ברוב המקרים בשעות היום, כמעט כל יום ויכולים לכלול:

רגשות עצב, אשמה, ריקנות או חוסר תקווה, לצד בכי.

התפרצויות זעם, עצבנות או תסכול, אפילו בגלל בעיות מינוריות.

אנהדוניה - אובדן עניין או הנאה מרוב הפעילויות שבעבר הסבו הנאה, כמו משחק, תחביבים או מערכות יחסים.

היפרסומניה - הפרעות בשינה, בעיקר נדודי שינה אבל במקרים רבים להיפך - שינה רבה מדי.

עייפות וחוסר אנרגיה, כך שגם משימות קלות דורשות מאמץ ניכר.

הפחתה בתיאבון וירידה במשקל או להיפך - תשוקה מוגברת לאכול ועלייה במשקל.

חרדה, תזזיתיות או חוסר שקט.

חשיבה איטית, דיבור או תנועות גוף כבדות.

תחושות חוסר ערך ומיקוד בכישלונות מהעבר.

קושי לחשוב ולהתרכז, קושי לקבל החלטות ולזכור דברים.

מחשבות תכופות על מוות, ואף מחשבות, כוונות וניסיונות התאבדות.

בעיות גופניות חדשות ובלתי מוסברות, כמו כאב גב או כאבי ראש בשילוב דיכאון.

---

מצויים אנו כעת באבלנו הכבד על פטירתו של ראש ישיבת פוניבז' הגאון הגדול רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצוק"ל, שהחזו"א אמר עליו בצעירותו שיש לו "מום" בעניין ענווה, שאין לו אפילו את השמינית שבשמינית הנדרשת. סיפר לי תלמיד יקר שלו שבתקופת לימודיו בישיה"ק היו לו מחשבות טורדניות ורה"י שלח אותו לטיפול ושילם לו את כולו! כשכמובן כל זה לא נודע לאיש.

שבת שלום לכל עם ישראל היקרים והקדושים מאחל לכם רק אהבה ושמחה תמיד.

לתגובות: machon.rot@gmail.com