השבוע השתתפתי באירוע ייחודי בו הופיעו תלמידים מצטיינים מהקונסרבטוריון סולו בזה אחר זה באולם המופעים.
מר טופיק מרום מנהל הקונסרבטוריון שתחת חסותי כממונה תיק אתו"ס מפתיע אותי מפעם לפעם עם תכניות מיוחדות, והפעם זה היה מפתיע מתמיד. ובנימה אישית מרגשת במיוחד הייתה יצירתו של תלמיד תיכון יש"י, יוסף יצחק בכר ועוד.
בין נעימה לנעימה נקרא אל הבמה לקבלת אות הוקרה יהודי יקר מר בנימין בולק שיחד עם אחותו כרמלה, תרמו כלי נגינה עתיקים ונדירים, שבמקום לשכב בפינה מאובקת במחסן, או במקרה היותר טוב בפינת מוזיאון כלשהוא, קמו כאן לתחייה, והם מפיקים צלילים ומנגינות ערבות.
אשתף אתכם בתחושה שהייתה לי באותו רגע, מרגש לראות כלי ישן שקם לתחייה, בעיני זה הרבה יותר ממשהו חדש. מעבר לנוסטלגיה, זה נותן השראה מיוחדת של תקומה ותחייה, חדש ימינו כקדם.
•
בימים אלו אנו נכנסים לתקופת ימי בין המצרים, עסקנו בנושא זה בשנים שעברו מזוויות מבט שונות, אך הפעם ניגש דווקא מהזווית הזו. אנו מייחלים לגאולה השלימה, משמעותה של גאולה היא מעבר ל"משהו חדש", כי היא לגמרי לא משהו חדש, היא לא רק חלום שיתגשם, אלא חזרה למשהו עתיק יומין, משהו טוב במיוחד, שאנו נחזור אליו ברעננות והתחדשות מרוממת.
וכך חוזה הנביא עמוס בשם השם: "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם". ברוח פסוק זה אנו מבקשים בברכת המזון של חג הסוכות: "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת".
הסבר מעמיק לכך מצאתי בדברי המהר"ל מפראג (בספרו 'נצח ישראל'), "בית" הינו דבר קבוע ויציב, יש בו חוזק והוא מציאות קבועה בעולם. מאידך, "סוכה" היא ארעית יותר, פחות חזקה ובלתי קבועה. אך כאשר לפתע הבית קורס, הרי הוא מתפרק ומתבטלת מציאותו, והאפשרות להקים בית חדש היא בעצם בנייה של בניין חדש לגמרי. בשונה מ'סוכה' שמלכתחילה היא ארעית ובלתי קבועה, ולכן גם כאשר היא נופלת, אין מתבטלת ממהותה הקודמת, אלא מקימים אותה מחדש, את אותה סוכה עצמה, ולכן העמדתה מחדש מוגדרת בשם "הקמה" כי היא איננה בנייה מחדש אלא חזרה לעניינה הראשון. ומסכם המהר"ל, כי לכן נקראת הקמת מלכות בית דוד בשם 'הקמת סוכה', "כיון שהסוכה עומדת להקים אותה קרוב מאוד, והוא להקימה בקלות".
•
עם ישראל מייחל לגאולה, הוא אינו מייחל למשהו אחר, חדש. אלא מחודש! אנו מתרפקים בערגה על ימות הזוהר של עם ישראל בתפארתו, כאשר בית המקדש היה בנוי לתפארה ואיש תחת גפנו ותחת תאנתו בצורה עילאית ומרוממת. לשם אנו שואפים לחזור, ובגדול.
•
ובחזרה לאירוע הנ"ל, למחרת היום שוחחתי בארוכה עם מר בנימין ששיתף אותי כי ההחלטה לתרום את הכלים ולהחיות אותם מחדש הייתה לאחר שהוא עצמו עבר השתלת לב בארה"ב, ובכך הרגיש בעצמו כאילו קם לתחייה מחדש, כהגדרתו.
מאז הוא החליט להרבות בנתינה ובדגש על הקמה לתחייה, החל מכלי נגינה לרווחת התלמידים, אבל לא פחות בעזרה ונתינה לעמותות צדקה וחסד בעיר ובמחוצה לו, לשקם נפשות רבות שקרסו כלכלית ונפשית, ולתת להם תקומה מחודשת!
אכן, בנתינת הלב לזולת, ובתרומה נדיבה מקרב לב, נקרב את הגאולה, כמאמר הנביא ישעיה: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
חדש ימינו כקדם.