פרק ג': אחד הפולמוסים בהם היה הגאון רבי שלמה מחלמא מעורב, הוא פרשת הגט מקלֵיוֶוא. ביום רביעי ח' באלול תקכ"ו ( 1766), נישאו בני זוג נרגשים ומאושרים למזל טוב. המזל טוב ארך שבוע וחצי בלבד, ולאחר מכן בני הזוג העסיקו כהוגן את העולם הרבני ברחבי היבשת כולה.
במספר מקורות נטען שלאחר שבת ה'שבע-ברכות' החתן לקח את כספי הנדוניה וברח מהעיר. משפחת הכלה הבינו שהחתן לוקה בטירוף, וכך נערך גט בעיר קלֵויֶוא ללא ידיעת משפחת החתן.
רבני מאנהיים שמעו על הגט מפי אביו של החתן שזעם שלקחו מבנו את כספי הנדוניה, והם הוציאו פסק דין שהגט בטל ומבוטל.
כצפוי, המחלוקת הציתה סכסוך נרחב בין גדולי ישראל, ותקופה קשה הייתה לעם ישראל. ישנם שסבורים שמחלוקת זו אף העפילה על המחלוקת בין רבותינו יעב"ץ והגר"י אייבשיץ(!).
הגאון רבי אריה לייב בעל "השאגת אריה", רבי יחזקאל לנדא, בעל "הנודע ביהודה", ורבי שלמה מחלם פסקו שהגט כשר והאישה מותרת להינשא מחדש.
כתגובה לרבנים שפסקו שהגט כשר, רבני מאנהיים בפרנקפורט שרפו את פסק הדין הנ"ל, ופרסמו כרוזים קשים ותקיפים כנגד רבני פולין, ובמיוחד כנגד הגר"ש מחלמא.
על גדלותו הנוראה של רבינו הגר"ש מחלמא נוכל ללמוד מספר 'אור הישר' (סג ג) בו ציטט ר' שמעון קופנהגן כתב חריף במיוחד כנגד הגר"ש מחלמא, ומתורף הדברים מובן שהגאונים שחתמו עמו כבעל ה'שאגת אריה', וה'נודע ביהודה' אף אחד לא היה מפורסם באותה העת זולת הגר"ש מחלמא(!), וכך דבריו החריפים:
"נמצא כתב מאיזה רבנים במדינת פולין, בצירוף איזה אנשים, אשר לא ידע שום אדם מה טבעם ומה שיחם. רק אחד מיוחד מהם חתם את עצמו שלמה בהמ"ס מרכבת המשנה... הוא איש מפורסם".
בהמשך ציטט ר' שמעון קופנהגן את טענת מתנגדי הגר"ש מחלמא כאילו הוא מבקר בהצגות וקונצרטים:
"כל מי שנולך ליריד בלייפציג יכול למצוא אותו אצל ההצגות הקונצרטים וכמו"כ רגיל במשחקי שחמט".
טענות אלו כביכול הגאון רבי שלמה מחלמא כילה את זמנו בהצגות ומשחקי שחמט, היה זה מפני שהוא היה קונה ספרי לימוד נדירים בירידים. בנוסף מתנגדיו החסידים (להם התנגד בחריפות הגר"ש מחלמא) הפיצו עליו שמועות שהוא משחק בשח מט עם אשתו (ויש לעיין מה שמועה רעה זו לזוג נשוי שחי את חייו באהבה אחוה ורעות, לשחק משחקי שח וכו').
בשנת תקל"א (1771) הוזמן הגר"ש חלמא לכהן כרב ראשי בקהילת לבוב וגלילותיה, שם הגיע לשיא גדלותו כך שאת חתימתו להסכמות ספרים אנו מוצאים לספר "פרי מגדים" לגאון הנודע רבי יוסף בר מאיר תאומים.
תלמידו ר' שלמה מדובנא, והספר 'שערי נעימה'
אחד מתלמידיו של הגר"ש מחלמא היה ר' שלמה מדובנא, וספרו של הגר"ש 'שערי נעימה' שעוסק בניגוני הטעמים בקריאה לתורה, הודות לתלמידו שהיה בקיא בהם.
הגר"ש כתב על תלמידו: "התורני המופלא והמופלג המדקדק.. מוהר"ר שלמה במוהר"ר יואל מדובנא רבתי".
ספר 'שערי נעימה' מאת הגר"ש מחלמא הופץ ופורסם ומשכילי דורו חיבבו אותו עד למאוד. הפילוסוף היהודי גרמני משה מנדלסון כתב: "אין בידינו בלשון הקודש כי רק המעט מה שכתב... והחיבור הקטן שהדפיס מהר' ש"ד [שלמה דובנה] בשם הרב הגדול בעל מרכבת המשנה על הנגינה בספרו".
גם המשכיל שד"ל (ש.ד לוצאטו) כתב לידידו המשכיל התורני ר' שלמה יהודה רפפורט בשבחו של ספר 'שערי נעימה'.
הגר"ש מחלמא בביאור קושיות הראב"ד
כמו רבים מהאחרונים שעסקו בביאור קושיות הראב"ד על הרמב"ם, עסק הגר"ש מחלמא בספרו 'מרכבת המשנה' על הרמב"ם ליישב קושיות אלו, כנהוג בדרך פלפול, כגון: כאן נקט בשיטת ירושלמי, וכאן בבלי, ולהיפך.
ברם, הגר"ש מחלמא תירץ והתפלפל שלא כדרך חכמי זמנו, ועל אחת מקושיותיו של מרן רבי יוסף קארו בספרו ה'כסף משנה' תמה היאך שינה הרמב"ם מלשון הירושלמי? ומיישב הגר"ש מחלמא שהרמב"ם נהג כן לאור התפתחות הרפואה בזמנו:
"לכן שינה רבינו לשון הירושלמי שבועה שלא אוכל ג' ימים ודקדק לכתוב "או שלא יאכל כלום שבעה ימים", שידוע לרבנו מחכמת הרפואה והטבע שבעת ימים הוי ליה שבועת שוא, ואין מקום לקושית הכסף משנה שלא הרגיש בזה השינוי הזה, וזה ברור"[1].
•
[1] מרכבת המשנה, שבועות, פרק ה הלכה כ
לקריאה נוספת:
- חוג הארץ השלם ירושלים תשמ"ח, מכון הרב פרנק.
- ריכב (בוני) רובין "צורת הארץ" ארץ ישראל במפה העברית מרש"י ועד ראשית המאה העשרים יד יצחק בן צבי ירושלים תשע"ד עמודים 120-123.
- אברהם בריק, ספר רבי שלמה חעלמא בעל מרכבת המשנה, ירושלים תשמ"ה.
- משולחנו של יחיאל גולדהבר פרשת יתרו תש"פ
- אברהם אביש שור קובץ 'המעיין', 233 ניסן תש"פ, מהדורה מקוונת ראה באתר מכון עד הנה - המרכז לחקר המורשת התורנית בגליציה ובוקובינה.
- אלחנן ריינר, בין יהושע וכו', מסיפור מקראי למיתוס מקומי (פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי), אלחנן ריינר ציון סא חוברת ג תשנו.
- יערי אברהם, מסעות ארץ ישראל, עמ' 436, מסדה, רמת גן 1976.
- רחל צרפתי, "איורי "ייחוס האבות": אמנות עממית מארץ-ישראל", בתוך הספר: מנחה שלוחה: תיאור מקומות קדושים בידי אמנים יהודים, מוזיאון ישראל, 2002;
- שלמה צוקר, "יחוס האבות" או "אלה מסעי": מגילת המקומות הקדושים באוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", אריאל, 123-122, תשנ"ז;
- אלחנן ריינר, "'מפיהם ולא מפי כתבם': על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ-ישראל בימי הביניים", בתוך הספר: וזאת ליהודה: מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת, 2003.
- פנקסי הפקוא"ם, כרך 5, דף 26 ע"א.
- א אלמליך, 'מגנזי' העבר', מזרח ומערב: ירחון: מדעי, היסטורי, לחקירת המזרח, ירושלים ג (תרפ"ט), עמוד 232.
- Travels in Syria & the Holy Land, London 1822, p. 325
- "ראשיתן של עליות חסידים", חיה שטימן-כ"ץ, הוצ' יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז
- שלמה טל, "הגט מקליבה". סיני כרך כד עמוד רל.
- הספרנים בלוג הספריה הלאומית. דניאל ליפסון
- אתר הספריה ומרכז ההנצחה קרית טבעון, כתב יגאל אורן.
• • •
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות