פרק א': אחד מגאוני ישראל היה רבי שלמה בן משה אשכנזי רפפורט מחֶלְם אשר חי במאה הי"ח. הגר"ש מחלמא נולד בזמושץ' שבפולין, למד תורה אצל אביו שכיהן כרבה של זמושץ', ולימים מונה לרבנות העיר חלם, וכונה על שמה.
ספרו 'מרכבת המשנה' על הרמב"ם, נחשב כספר עמקני ולמדני, ומוגדר בפי רבים כפרשן הכי חשוב על הרמב"ם (שאינו על הדף של ה'יד החזקה').
כהסבר על חשיבות הספר העמקני 'מרכבת המשנה' נסתפק פה במסופר על 'השרף מבריסק' המהרי"ל דיסקין שעלה לארץ ישראל ובאמתחתו היו: תנ"ך, בבלי, ירושלמי, רמב"ם ו'מרכבת המשנה', ותו לא.
כאמור, הגר"ש כיהן כרב העיר חלם, ולא נעסוק בסדרה מחקרית זו ב'אגדות חכמי חלם', שכן טרם נערך מחקר מקיף בנושא זה, וישנן טענות שאלו רק אגדות בעלמא של משכילים שחכמי חלם היראים לדבר השם רדפו אחריהם, ואלו לגלגו עליהם, והמציאו עליהם בדיחות רבות עד אין ספור.
הגר"ש מחלמא נלקח לחתן לבתו של הנגיד ורב הקהילה בליסא ר' משה פרנס, וישב והגה בתורה הקדושה לאחר נישואיו בעידוד ובמימון חמיו.
בגיל 25 מונה לרב עיר
הגר"ש מונה לכהן פאר כרב העיר חלם בגיל 25 בלבד לעיר גדולה שבאותה העת היתה אחת הקהילות החשובות ביותר בפולין וחתם את שמו "שלמה מחלמא" בכתביו הרבים כאות חשיבות לעיר.
כרוב חכמי ישראל בכל הדורות, הגאון רבי שלמה מחלמא השקיע את עיקר כוחו וזמנו בלימודי התורה, אולם, הוא לא פסל לימוד חכמות חיצוניות לצורך הבנת התורה, ולכן כשהיה לו צורך להבנת סוגיה העמיק בכל סוגי החכמה לדעת דבר על בוריו, כך שסדר יומו כלל לימוד פילוסופיה ומדעים, ובין תחומי סדרי לימודיו היו אסטרונומיה, דקדוק, הנדסה, אלגברה, ולוגיקה.
בהקדמתו ל"מרכבת המשנה" כתב:
"ואבוא אלימה שם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, בחכמת המספרים שלמים ושברים, וחכמת האלגברה ומופתי ההנדסה, בדוק ומנוסה, ואבן בוחן ואבן פינה, בחכמת הגאומטריה והתכונה, לרוץ אורח כגיבור, ונגעתי באצבע קטנה בחכמת הטבע ומה שאחרי הטבע".
הגר"ש מחלמא אף קרא לאחרים לעסוק בלימודי חול: "ומקרא עומד וצווח חצבה עמודיה שבעה ולמה זה ימוש מפיכם, והיא חכמתכם ובינתכם, לעיני העמים", אולם הוא לא חייב זאת את ציבור הלומדים, ואדרבא הוא שיבח את אלו שאינם לומדים, כדברים הבאים: "ואין כוונתי ח"ו להטיל מום בקדשים. להיות קובל על הפרושים, אשר תורת ד' בפיהם, ובה יבלו כל ימיהם", ועין בכל דבריו הנפלאים מהם משתמע שהגר"ש מחלמא בהקדמתו התגונן מפני קנאים שהתנגדו ללימודי חול באופן כללי, והוא טען להם שהוא לומד זאת כדי להבין סתרי תורה, והוא מקיים את מאמרם ז"ל כי היא "חכמתכם ובינתכם", במקביל הוא לא משכנע את כל קהל הלומדים כהוראה כללית שילמדו גם חכמות חיצוניות, וציבור "הפרושים" לדבריו, ימשיכו ללמוד את "תורת ד' ובה יבלו כל ימיהם".
ועד ד' ארצות
הגר"ש מחלמא כיהן כמנהיג דגול וכנציג העיר חלם בכינוסי ועד ד' ארצות. חתימתו מצויה בכרוזים ביחד עם גדולי הרבנים. בשנת תק"ג (1743) הוא חתם על איסור נטילת כספי צדקת עניי ארץ ישראל לצרכים אחרים, ובשנת תקי"א (1751) חתם על 'זכויות יוצרים' על הדפסת הש"ס לטובת המדפיסים יוסף ויעקב פרופס כ"ץ, למשך עשרים וחמש שנים.
פרשת הקמיעות של רבי יונתן אייבשיץ
בשנת תקי"ד (1754) דן ועד ד' ארצות בפרשת הקמיעות של הגאון רבי יונתן אייבשיץ לאחר שהגאון יעב"ץ חשדו לחינם כמעריץ סמוי של משיח השקר שבתאי צבי. ועד ד' ארצות פסק לטובת רבי יונתן אייבשיץ ודן את ספר 'מגילת סתרים' שכתב היעב"ץ לשריפה.
הגר"ש מחלמא חולק על היעב"ץ שצידד נגד קדמות 'הזוהר הקדוש'
הערה סתמית שכתב הגר"ש מחלמא אודות ספר 'מטפחת סופרים' שכתב הגאון יעב"ץ, נותנת לנו להבין שהגר"ש מחלמא צידד בקדמות הזוהר, ואת דברי היעב"ץ שסבר שלא רשב"י חיבר את הזוהר הגדיר כ"הטיל דופי", וכך דברי הגר"ש מחלמא: "ראיתי במטפחת סופרים.. שהרחיב לשונו על מה שכתב ברעייא מהימנא.. להטיל דופי וזהו יסוד אצלו".
כחלק מהביקורת ליעב"ץ על דעתו זו, הגר"ש מחלמא הגיב לחלק מהטענות והמענות שהביא בספרו 'מטפחת סופרים' בו ציטט היעב"ץ ציטוט של 'בעל הזוהר' ממשנה במסכת מידות: "היסוד היה מהלך על פני כל המערב ועל פני כל הצפון אוכל במזרח חצי אמה ובדרום חצי אמה", ע"כ דברי הזוהר.
מקשה היעב"ץ על מחבר הזוהר: הרי במשנה נאמר להיפך: "ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת". הגר"ש כדי להפריך את הביקורת נגד הזוהר מביא ביאור מדעי מאת ידידו הספרדי ר"ח מודעי (ראש חכמי צפת, ורב העיר איזמיר) ומסכם: "אם כן שפיר קאמר אוכל חצי אמה בדרום, היינו החצי האמה אשר נוכל לומר עליה כי היא שייכת באמצע לחלק דרומי וכן בכולם".
לקריאה נוספת:
- חוג הארץ השלם ירושלים תשמ"ח, מכון הרב פרנק.
- ריכב (בוני) רובין "צורת הארץ" ארץ ישראל במפה העברית מרש"י ועד ראשית המאה העשרים יד יצחק בן צבי ירושלים תשע"ד עמודים 120-123.
- אברהם בריק, ספר רבי שלמה חעלמא בעל מרכבת המשנה, ירושלים תשמ"ה.
- משולחנו של יחיאל גולדהבר פרשת יתרו תש"פ
- אברהם אביש שור קובץ 'המעיין', 233 ניסן תש"פ, מהדורה מקוונת ראה באתר מכון עד הנה - המרכז לחקר המורשת התורנית בגליציה ובוקובינה.
- אלחנן ריינר, בין יהושע וכו', מסיפור מקראי למיתוס מקומי (פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי), אלחנן ריינר ציון סא חוברת ג תשנו.
- יערי אברהם, מסעות ארץ ישראל, עמ' 436, מסדה, רמת גן 1976.
- רחל צרפתי, "איורי "ייחוס האבות": אמנות עממית מארץ-ישראל", בתוך הספר: מנחה שלוחה: תיאור מקומות קדושים בידי אמנים יהודים, מוזיאון ישראל, 2002;
- שלמה צוקר, "יחוס האבות" או "אלה מסעי": מגילת המקומות הקדושים באוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", אריאל, 123-122, תשנ"ז;
- אלחנן ריינר, "'מפיהם ולא מפי כתבם': על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ-ישראל בימי הביניים", בתוך הספר: וזאת ליהודה: מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת, 2003.
- פנקסי הפקוא"ם, כרך 5, דף 26 ע"א.
- א אלמליך, 'מגנזי' העבר', מזרח ומערב: ירחון: מדעי, היסטורי, לחקירת המזרח, ירושלים ג (תרפ"ט), עמוד 232.
- Travels in Syria & the Holy Land, London 1822, p. 325
- "ראשיתן של עליות חסידים", חיה שטימן-כ"ץ, הוצ' יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז
- שלמה טל, "הגט מקליבה". סיני כרך כד עמוד רל.
- הספרנים בלוג הספריה הלאומית. דניאל ליפסון
- אתר הספריה ומרכז ההנצחה קרית טבעון, כתב יגאל אורן.
• • •
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com