פרק א': בשנת תכ"ב (1662) עלה משיח השקר המפורסם ביותר - שבתי צבי, לארץ ישראל כדי ללמוד בישיבת החכמים בירושלים. בירושלים, שבתי למד בצנעה, ומידי פעם ערך מסע השתטחות בקברי צדיקים ומסעי התנזרות במדבר יהודה, שם טען שהוא שמע "קולות" מתוך קברים.
בשנים הללו, לא כל הרבנים הרגישו במשיחיות השקר של שבתי צבי, וחכמי ירושלים מינוהו לשד"ר והוא יצא למצרים לאסוף תרומות[1].
מסעות השד"רות היו שווים לשד"רים, (שהתפרנסו מאחוזים בתרומות), אלא שלאחר ששבתי צבי יצא לדרך, הוא שמע ידיעות מופלאות על איש פלא שיושב בעזה, ושבתי עצר את שליחותו, ונסע ישירות לעזה.
איש הפלא האמור, הוא אברהם נתן אשכנזי מילידי ירושלים עיר הקודש. אביו כיהן כשד"ר מפורסם, והיה מלומדי הקבלה ומפיציה. עם ישראל חב לו, כיון שהוא זכה והדפיס לראשונה את חלקו השני של 'מגיד מישרים' למלאך שהתגלה למרן הבית יוסף.
בצעירותו נתן למד בישיבתו של הגאון רבי יעקב חגיז בירושלים, והוא הרבה להפליא אותו בכישרונותיו.
בכישרון רב התברך נתן הצעיר, והוא היה בעל שכל, ומחשבה מעמיקה, אולם גם בעל דמיון פורה. בצעירותו בירושלים הוא שמע על שבתי צבי, ויתכן שכבר אז הוא האמין שהוא מיועד להיות המשיח.
משנכנס נתן הצעיר ל"שידוכים", הופיע בישיבת הרב חאגיז הירושלמית, יהודי עשיר מדמשק שהתיישב בעזה שמואל ליסבונה שמו, וביקש חתן לבת העיוורת באחת מעיניה.
בעקבות מצב בתו, השווער המיועד העלה את הנדוניה פלאים, ונתן המתמיד הצעיר קפץ על המציאה על מנת שיוכל להמשיך לשקוד על תלמודו. כך התגורר נתן אצל חמיו בעיר עזה ברחוב היהודים "חראת אל יהוד" (כיום באזור הכנסייה הקתולית).
נתן העזתי כבר בגיל צעיר היה מופלג בתורה, וידע ג' סדרים מן הש"ס בע"פ. לאחר נישואיו הוא התמסר ללימודי הקבלה העמוקים (בגיל עשרים בלבד!), ומני אז החלה אצלו הדרדרות רוחנית, ובמוחו התפתחה זחיחות דעת חולנית משיחית מיסטית (כך הובא בספר 'משיחי השקר ומתנגדיהם' על סמך מקורות רבים).
נתן טען שרפיון בלימוד הקבלה, גורם לרפיון באמונת המשיח: "ובעונותינו הרבים רובא דרובא קהל עדת ישראל... אין להם עסק בנסתרות כלל"[2].
ארכובותיו של נתן העזתי
נתן כתב על מראות מסתוריים שהוא רואה, והוא החשיב אותם ל"מראות אלוהים":
"בשנת העשרים התחלתי ללמוד ספר הזוהר ומעט כתבי האר"י ז"ל, והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים, ושלח ממלאכיו הקדושים ונשמותיו הטהורות... בהיותי עסוק בתחנונים, הנה רוח על פני יחלוף, תסמר שערת בשרי וארכובותי דא לדא נקשן, צפיתי המרכבה, וראיתי מראות אלוהים כל היום ההוא וכל הלילה, ואז נבאתי נבואה גמורה כאחד מן הנביאים...".
כמובן שהזיות אלו כביכול נתן "אחד מן הנביאים", אין להם על מה להתבסס, והמדובר על ילדון טועה, ותו לא.
נתן ממשיך בנבואתו וטוען שנמסר לו ממרומים ששבתי צבי הוא המשיח:
"ראיתי עשר ספירות פושטות לפני כגלי הם... את כל מדרגות מעשה בראשית, ומעשה מרכבה, ואת פרצופו של שבתי צבי, ומתוכם יצא קול לאזני בלשון הזה 'כה אמר ה', הנה מושיעכם...".
נבואה זו, העניקה דחיפה רצינית ליחצנותו של נתן מקרב יהודי העיר, ומעמדו השווה לאריז"ל (להבדיל אלפי הבדלות בין הטמא לטהור), והוא החל לגלות לבריות את עונותיהם, וקרא להם דרכי תיקון.
מסתבר שבתקופה זו, היו גדולים שטעו והעריצו את נתן העזתי. מורו ורבו הגדול של רמח"ל רבי ישעיה באסאן, העיד מאת מגידי אמת שנשמות הצדיקים מתגלים לנתן העזתי הצעיר:
"בזמן הצבי... כמו רבו בארץ המזרח גדולים חקרי לב שנחה עליהם הרוח בנפילה אפים, והגדילו לעשות חיבורים נוראים ודברים עתיקים אשר היו לפלא בעיני כל רואיהם, ועל כולם ר' נתן, ששרטט וכתב דרושים עמוקים... וגם הוא השיב רבים מעון... ואומר היה שנשמות הצדיקים היו מתגלים אליו"[3].
מסתבר שכבר בשנת תכ"ב (1662) נפוצה שמועה בקרב מעריצי שבתי צבי, שאחד מחכמי עזה הגיע אליו בקפיצת הדרך בעודו במדבר סיני: "ונתן לו סימנים שהוא עתיד להיות מלך המשיח". לא ברור מי האיש, ומהי מהימנות העדות[4].
בשנת תכ"ה (1665), הופיע שבתי צבי בעזה, ובראות נתן את שבתי צבי, הוא נפל אפיים קומתו וביקש מחילה על שלא התאבק באפר רגליו עד כה[5].
כך יצאו למסע העורב והזרזיר ביישובי ישראל, וקראו לרבים לחזור בתשובה, וכל זה כשנתן משתמש בפרקטיקות קבליות כאריז"ל, ומגלה להמונים את תיקוני נשמותיהם.
המשך יבוא...
לקריאה נוספת:
- חגי הוברמן, 'קהילה יהודית בעזה', ההיסטוריה היהודית של עזה וסביבתה, מאברהם אבינו ועד ההתנתקות בהוצאת 'ראשית ירושלים' תש"פ.
- ישראל שפירא, 'שלום לך עזה - בעקבות עזה היהודית' מופץ ב'ראשית ירושלים' תשפ"ד.
• • •
[1] א' יערי, שלוחי ארץ ישראל, ירושלים תשי"א עמ' 157, 281-282
[2] 'שני שרידים של כתבי יד באוסף אדלר הנוגעים לתולדות השבתאות', ארץ ישראל ד (תשט"ז), עמ' 192
[3] רמח"ל ובני דורו – אוסף אגרות ותעודות, תל אביב תרצ"ז עמ' קד-קה.
[4] מהימנות העדות כוונתי, האם העדות על 'השמועה' אמינה, וח"ו אין דיון על המעשה שכמובן לא היה ולא נברא. ראה ר"א פריימאנן, עניני שבתי צבי, ברלין תרע"ג, עמ' 97.
[5] ראה: לקוטי מכתבים בענין התנועה השבתית, יוצא לאור ע"י א"מ הברמן, קבץ על יד, סדרה חדשה ג (ת"ש), עמ' רח.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות