פעם אחת ביום שישי בבוקר לפני תפילת שחרית, הבעל שם טוב הקדוש אמר לחסיד המפורסם רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב שלא ישבות את השבת אצלו, אלא יחזור לביתו.
רבי יחיאל מיכל לא ענה לבעל שם טוב הקדוש, כי חשב בליבו שלא יצליח להשיג עגלה לנסוע לביתו, ולא יספיק להגיע לפני כניסת השבת, ועל כן, הלך לבית המדרש לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום.
וכשהגיע זמן הארוחה, אשתו של הבעל שם טוב הקדוש שאלה: היכן רבי מיכל? ענה לה הבעל שם טוב הקודש: אני צוויתי אותו לנסוע לביתו.
על אף התשובה שקיבלה שלחה לבדוק היכן הוא, ומצאו אותו בבית-המדרש, ובקשה שיקראו לו לבוא לאכול.
כשבא אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: "שב לאכול, ותהיה לך עגלה".
אכן התממשו דברי הבעל שם טוב הקדוש, לאחר הארוחה כשהוא יצא החוצה, הוא ראה נער שעומד עם עגלה בעלת שלושה סוסים.
שאל אותו: מאין אתה? אמר: מעיר אליק! (יש אומרים מהעיר: קאליק, שבה שימש רבי מיכל מגיד מישרים במשך תקופה), סיפר הנער שהוא הביא סוחר לאזור מזיבוז, ועתה הוא מתכוון לחזור לעירו עם העגלה הריקה.
והעיר מז'בוז' רחוקה מהעיר אליק שבע עשרה פרסה, ורבי מיכל ידע שלא ניתן להגיע לשם לפני שבת, ולכן שאל את בעל העגלה היכן חשבת לשבות בשבת, וענה לו שהוא לא יודע איך יפול הדבר.
רבי מיכל שכר את בעל העגלה והלך להיפרד מהבעל שם טוב הקדוש.
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: לך לביתך לשלום, ותמצא בבית את אשתך שמקשה ללדת, והיו איתה שם נשים רבות, תוציא אותן מביתך, ותלחש לה באוזן מה שאלמד אותך, ויוולד לך בן זכר למזל טוב.
ואכן כך היה, כשהגיע לביתו שעתיים לפני הלילה, עשה כמו שציווה אותו הבעל שם טוב הקדוש, ובמזל טוב אשתו ילדה זכר, והילד הזה הוא רבי יוסף מימפאלע.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
אנו מרגישים את ההשתוקקות שנזכה לבית המקדש, ולרצון העז ולתקווה יש חשיבות מיוחדת: "כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בבניינה", שרק מי שמתאבל ומשתוקק מצליח לחוות את ההתקשרות לבית המקדש.
הבעל שם טוב הקדוש אומר שגם בימי הגלות יש מעלה להרגשת ה'קירבת אלוקים' שניתן לחוות דווקא בגלות, שאז התשוקה לזכות לגילוי השכינה - גדולה, וגילוי האהבה והקרבה גורמים שיתגלה ויתפרסם כבוד ה' בעולם, ויחוד שמו באהבה.
הגלות עצמה מובילה לגאולה, כפי שידוע מאמר הבעל שם טוב הקדוש: "קרבה אל נפשי גלה" - כאשר למילה "גלה" - שהוא 'גלה עמי בלא דעת', מוסיפים את ה-"א" שהיא ה' יתברך אלופו של עולם - ממילא נעשה ה"גאולה", מכיוון שהמרכיב העיקרי של הגאולה הוא דווקא ה"גלה", הגלות הארוכה מוכיחה בעצמה על הגאולה תבוא במהרה.
התאבלות על בנין בית המקדש, מוכיח על ההשתוקקות וכמיהה לזכות לגילויים נפלאים שיהיו כאשר בית המקדש יבנה והשכינה תשכון בתוכנו, ולהקמת שכינה מעפרא, ביחוד שלם בין קודשא בריך הוא ושכינא, ונזכה לכך במהרה בימינו.
יהי רצון שנרגיש את נחמת מלכו של עולם כטל תחיה על נשמתנו, ונראה בישועתו במהרה, אמן.