לאחר חתונתו של הבעל שם טוב הקדוש, ביקש ממנו גיסו מורנו רבי גרשון מקיטובר שעדיין לא הכיר את גדלותנו של הבעל שם טוב הקדוש, ללמוד עמו - אולי יקבל ממנו איזה דבר תורה.
אבל, הבעל שם טוב הקדוש הסתיר ממנו שהוא מבין את דבריו, ועשה כאילו אינו יכול לקבל מאומה.
ויאמר רבי גרשון לאחותו: הנה באמת יש לי חרפה גדולה מאישך, ואם תרצי להתגרש ממנו - הרי טוב, ובאם לא - אני אקנה לך סוס ותיסעי עימו ולגור באשר תגורי, כי לא אוכל לשאת עליך חרפה.
ותסכים לדבר זה, וילכו באשר יתהלכו.
ויקבע להם הבעל שם טוב הקדוש מקום לגור שם, והוא הלך להתבודד בין ההרים גדולים הנקרא 'גיבירג'.
וזה היה פרנסתה, כי פעמים או שלוש פעמים בשבוע הייתה באה אליו על הסוס עם עגלה, והיה חופר טיט, והיא הוליכה לעיר, ומזה היה לה פרנסתה.
והבעל שם טוב הקדוש היה מתענה תמיד בהפסקות גדולות, וכאשר היה רוצה לאכול, היה חופר גומא בארץ, ונותן לשם קמח ומים והיה נאפה מחום החמה, זה היה כל מאכלו אחר תעניתו.
וכל ימיו היה בהתבודדות...
והגיע לדרגות רמות ונשגבות...
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך:
הבעל שם טוב הקדוש הגיע למעלות קדושות ונשגבות כמלאך אלוקים, והיה מרבה – להתבודד.
התבודדות: בימינו, משרד הבריאות מחליט בשבילנו, מתי נשב 'בדד', יש קצת דימיון בין בידוד להתבודדות, ונוכל לנצל את הבידוד כדי להכיר את הרווחים של ההתבודדות.
התבודדות היא: מעלה עליונה, וניתן להגיע בעזרתה לשינויים שהיו רוצים תמיד לעשות, ולא היה לנו את היכולת.
הבחירה חופשית: אומר הבעל שם טוב הקדוש - מי שירצה – לו הבחירה!
'ידבק בזה או בזה - והבחירה חופשית': יש לאדם את הזכות לבחור במה שטוב לו באמת! אבל, אם האדם רוצה להקל על נפשו בימים אלו, שישמע מה שאומרים הצדיקים, מה יכול לעזור לאדם להיות מחובר לעצמו ולקב"ה כדי לזכות לשמחה גם בימים אלו, ו'בדרך שהאדם רוצה לילך – מוליכין אותו'.
הבחירה מתבטאת בכח הדיבור: כח הבחירה טמון בדיבור, כי הדיבור מבטא את החלטת האדם, ובחירתו.
"האמנתי כי אדבר" – ניתן לחזק את האמונה ע"י כח הדיבור, כאשר האדם משנן לעצמו, או משיח לאחרים שהוא מאמין ש'אין מציאות אחרת בעולם חוץ מה' יתברך', ורק הוא מוביל את מה שקורה בעולם, יש לאדם אפשרות להתנהל עם יותר רוגע ושמחה.
אדם שמשנן - "מלוא כל הארץ כבודו", "אין אתר פנוי מיניה", בכל תנועה ותנועה – שם נמצא אלופו של עולם! "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", ולכל אחד יש משפטים ש'צצים' בראשו כשצריך חיזוק.
לכל אדם, יש את 'הילד' הקטן שבתוכו – שמתמודד עם הקושי של הימים האלו, ודווקא ההתבודדות יכולה לשחרר לאדם את הרגשות והחסמים – שעוצרים את הכח להתמודד עם המציאות.
"ה' מחסי ומגני": האדם חי בעולם 'מוגן' של ה' יתברך, איך הגנת הקב"ה קצת מוסתרת, ואם האדם ימצא את ה'שקט' בתוכו הוא יוכל ל'מצוא' בתוכו גם את הרוגע והשווה שמצוי בעומק הנשמה, שנובעים מאמונה ובטחון בה', ולקבל מהם חוזק וחוסן, ולהרגיש איך שהוא – "כגמול עלי אימו".
השקט מחבר למהות הפנימית: האדם צריך להיות במצב ומקום שמצוי בו שקט חיצוני ופנימי, וידוע, שהניגון עוזר לאדם להתחבר למקום עמוק ופנימי, שיעזור לו להרפות ולשחרר את 'מטעני' הימים הללו.
אנו חיים... עובדה שאנו קוראים את מה שכתוב כאן, זה הזמן להודות על החיים, על האפשרות שאנו יכולים לעשות טוב, כל הגעגוע והכיסופין שיש לגלות את 'אור' ה' בתוכנו, ולהאיר אותו החוצה.
"השלך על ה' יהבך": אם האדם רק יתחיל, הוא ירגיש שמשהו 'משתחרר' לו מבפנים, והאדם מרשה לעצמו ל'הרפות' ולהיות 'תלוי', והוא מתחיל להשתחרר, ולנשום, מתחילים לרצות יותר ויותר – לדבר עם ה', לספר לו מה עובר עלינו.
חיבור לרצון העליון: ככל שמדברים עם הקב"ה, רוצים יותר להגיע לקרבת אלוקים, כי כאשר 'מפרקים' את הקושי והכאב – הוא הופך לגורם מקשר לרצון העליון!
"יתן לך כלבבך": הידיעה שהכל לטובה, ממעיטה ברגשות הלא רצויים, כגון: פחד ועצבות... והמילים מבקשות לבד... עזרה וסיוע מה' יתברך. זהו – תיקון הדיבור! ע"י ההתבודדות - הבחירה העליונה ביותר!
חיות ועוצמה ממקור עליון: הפניה לה' יתברך - זוהי הבחירה העליונה שנותנת לאדם: חיות חדשה עצומה!
תחושה של ערך עצמי - שורשי האמיתי!
תחושה של "בנים אתם לה' אלוקיכם", יש מטרה למה שקורה בעולם, ועוד מעט 'אור' ה' יתגלה בעולם – ויאיר לכולם את הנשמה.
מציאות רגשית יציבה: המציאות הרגשית שמקבלים מהדיבור עם מלך העולם, מכניסה חיות ללב – בעוצמה ובחוזקה.
היא נותנת לאדם הרגשת יציבות וודאות גמורה, שהוא אף פעם לא לבד – כי הקב"ה תמיד איתו עימו ואצלו - שומר ומגן עליו!
ולתחושת הבטחון הזאת – אין שום תחליף בעולם!
תכלית האדם – חיבור למקור החיים: אמונת הרצון, החיבור והקשר שמגיע לאדם מתוך השיחה עם ה' יתברך, נותן לאדם רצון חזק להכלל ב'אור' ה', ולהתחבר לרצון העליון, ולזרום עם רצון ה' מתוך אהבה ויראה.
"ויהי ערב ויהי בוקר" – אחרי הערב חייב לבוא בוקר!
הירידה היא – לצורך עליה! הימים האלו יחדדו את הרצון האמיתי שלנו, לחיות לרצות שמלכות ה' תתגלה בעולם.
דווקא הקושי והכאב מביאים לרצון לקרבת אלוקים, שיקרב את ביאת המשיח "פתאום יבוא אדון להיכלו..."
יהי רצון שכל עם ישראל יזכה לראות במהרה בתפארת עוזו, בבנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן!
הצגת כל התגובות