תגובה למאמרו שלישראל שפירא: על עדות האדמו"ר הריי"צ על הגאון מוילנא.
קטנים אנו לחקור אחרי מה שהיה עם צדיקי עולם בדורות קודמים, להביא הנאמר כראיה או לחשוב שמא... הס מלהזכיר, כי:
אין אנו יכולים להיות אף לא - עפר לרגליהם...
אומר ה'נוצר חסד' על הבעש"ט הקדוש:
"והלוואי שאזכה להיות עפר ואפר תחת כפות רגליו" (פרק ו', אות ו')
לנו נותר רק לספר בשבח כל תלמידי חכמים בדורות הקודמים, כפי שאמר הבעל שם טוב הקדוש:
"שכל מי שמספר בשבחי הצדיקים, כאילו עוסק במעשה מרכבה".
ניתן לשבח במאמר אחד – ובנשימה אחת את:
הגאון מוילנא והבעל שם טוב הקדוש והריי"צ, להתחמם לגחלתן:
לספר בשבחיהם – דווקא, כי כל מעשיהם היו לשם שמים.
מדוע דווקא מטה משה הפך לנחש?
הקב"ה התגלה למשה רבנו בסנה, מטהו היה נהפך מנחש למטה וההיפך, אומר ה'כלי יקר' שסופו של משה רבנו שהיה - לרועה ישראל.
מטה של משה רבנו קיבל תפקיד להיות: כנחש מזיק למצרים, וכמטה עוז בידי ישראל, שני דברים כאחד, והיה:
"עוז לטובים ונחש שורף לרעים, כי נשיכתן של חכמים נשיכת נחש"
ועל כן, הנס שנעשה עם המטה:
היה דווקא במטהו של משה רבנו (כלי יקר, שמות).
"הוי זהיר בגחלתן" – להתחמם לאורן בזהירות
"והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים" - כנגד ולא קרוב.
"והוי זהיר בגחלתן שמא תכוה" - משל למתחמם כנגד האור אם עמד רחוק כראוי, נהנה ואינו נכווה, ואם קרוב יותר מידי, נמצא שנכווה.
אומר רבנו יונה על אבות: "כך המתחמם כנגד אורן של חכמים, ונהנה מחוכמתם, צריך לעמוד לפניהם מתוך יראה ואימה וכובד ראש, ואל ינהיג קלות ראש לפניהם... שנשיכתן נשיכת נחש ועקיצתן עקיצת עקרב".
וממשיך: "ושמא תעלה על דעתך, שאתה יכול לפתותן כדרך שלוחשין את הנחש ואינו נושך, אין הדבר כן, אלא:
נשיכתן נשיכת נחש ולחישתן לחישת שרף, אשר לא ישמע לקול מלחשים".
ומסיים: "שישית אל ליבו ליזהר בכבוד חכמים" (פרק שני, משנה יד).
זהירות בכבוד תלמידי חכמים
כתוב בפרקי אבות על תלמידי חכמים:
"שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב.."
אומרים חז"ל במסכת יומא (כ"ג):
"כל תלמיד חכם, שאינו נוקם ונוטר כנחש, אינו תלמיד חכם".
אמרו בשמו של הבעל שם טוב הקדוש:
'כנחש' – דייקא: מה נחש כל מאכל שמכניס לפיו, אינו טועם כי אם טעם עפר, כך תהיה נקמתו של תלמיד חכם.
נקמה לשם שמים, ללא - שמץ הנאה.
מעשה מרים הנביאה – זכרון תמידי בכל יום!
צריך לזכור בכל יום מעשה מרים, כי השכחה מתגברת על הזכרון, וד"ל.
גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם - כי לצדיק אין מנוחה לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא, כי גם בעולם הבא עיניהם פקוחה, לשמור ולהציל את עם ישראל מחטא ועוון, ופשוט וברור שיש להם דאגה מיוחדת על אנשי דורם.
בטח שאין לנו זכות להביע דעה על שום גדול בישראל, וראוי להעריך את כבוד התורה של:
הגאון שבגאונים - הגאון מוילנא שמסר נפש על התורה ולומדיה, ונשארה תורתו כנכס לעם ישראל.
והריי"צ הקדוש שהשקיע כל כוחו - ללמד ולהעביר את תורת החסידות לדורות הבאים.
ושאר צדיקי הדורות שכל מטרתם היתה:
לקרב כל אחד לאביהם שבשמים בדרכו המיוחדת לרצון ה' יתברך.
כוחנו באהבתנו ואחדותנו - ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
והאמת והשלום אהבו, אמן!
הצגת כל התגובות