ל"ג בעומר עבר, והשאיר עלינו את חותמו, וכמה משפטים שכדאי לזכור כל השנה: "מה הקב"ה לכל, אף רשב"י לכל".
"יכול אני לפטור את כל העולם מהדין" – כל העולם וכל תחום.
"ראוי הוא רבי שמעון, לסמוך עליו בשעת הדחק" – כל שעת דחק.
לסמוך על צדיק, מצריך אמונה בקדוש ברוך הוא, ואמונה בכוחו של הצדיק, שהוא כ'צינור' להוריד את השפע בחייו, ועוד יותר לאחר מיתתו, כי צדיקים במיתתן קרויים חיים, וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם (חולין, ז') וכאשר אדם לומד את תורת הצדיק, זה בבחינת: "הושיבו ישיבה על קברו" ובזה מתקיים מאמר חז"ל: "כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר" (כתר שם טוב, סימן ש"כ). ע"י לימוד תורת הצדיק, האדם 'מקשר עצמו' אל הצדיק "לשרשו ואור שבמרכבה העליונה".
הזוהר הקדוש מביא את הדברים (פר' בראשית, כז', ב') אודות קבורת משה רבנו: "קבורתא דילי' משנה". ומוזכר במקומות נוספים ש"צדיקים דומין לבוראן" (בראשית רבה, פס"ז, ח'), וכשם שהקב"ה הכניס עצמותו בתורתו, כמו שכתוב ש"אנוכי" ר"ת "אנא נפשי כתבית יהבית" הוא הדין בצדיקי הדורות, ובטח ברשב"י הקדוש, וממשיכי דרכו והבעש"ט הקדוש.
כך, יוצאים מהיום המרומם והקדוש ל"ג בעומר ומתכוננים למתן תורה, ומהסיפור על הבעש"ט הקדוש נוכל ללמוד למה ניתן להגיע, ובמה ניתן לזכות.
סיפר המגיד ממעזריטש לחסידיו, על רבו הבעל שם טוב הקדוש אור שבעת הימים, שפעם אחת בסיום שבת קודש, כסיים הבעש"ט הקדוש – את תפילת ערבית של מוצ"ש קודש עם חסידיו, לפני שעשו הבדלה, נכנסה אישה אחת לחדר שבו התפללו, וקרא בקול כאוב ורם: "רבי! אתה מוכרח לעזור לי!" והוסיפה: "אני צריכה בדחיפות כסף כדי להשיא את בתי, ואין בכיסי אף פרוטה!".
הבעל שם טוב הקדוש האזין לדבריה, והורה לחסידיו להכניס את ידיהם לכיסם, ולתת לאשה את כל הכסף שימצאו שם, למען המטרה החשובה של - הכנסת כלה.
החסידים התפלאו, הרי, הם לבושים בבגדי שבת, ועדיין לא עשו הבדלה, מנין שיהיה בכלל כסף בכיסם?!
אבל, הבעל שם טוב הקדוש אמר – אין מהרהרים! כולם הכניסו את ידיהם לכיסיהם. והנה זה פלא! כל החסידים מצאו ממון בכיסיהם, ואם לא די בכך, אלא, הכסף שהצטבר בין תלמידי הבעש"ט הקדוש, הגיע בדיוק לסכום אותו נקבה האישה, שהיא צריכה לחתונת ביתה.
"אמרו לי" חתם המגיד את סיפורו – "מה הלקח שיש ללמוד מסיפור זה?
הביע חסיד אחד את דעתו: הסיפור מראה שיש לבעל שם טוב הקדוש כוחותיו פלאיים, שלמרות שהאירוע התרחש כמה דקות לאחר יציאת השבת, ושלא היה לאף תלמיד כסף בכיסו, חולל הבעל שם טוב הקדוש נס, כדי לעזור לאישה המסכנה.
ענה לו המגיד ממזריטש: "יש לנו סיפורים רבים, שמראים את יכולותיו של בעל שם טוב הקדוש – לחולל ניסים", והדבר אינו חידוש, ולכן, אין לנו צורך לשם כך, דווקא בסיפור זה!
אבל, היה כאן נס כפול, כי לא זו בלבד שהבעל שם טוב הקדוש גרם לכסף להופיע באורח פלא, אלא, שהסכום שנצבר בכיסי כל החסידים ביחד, היה הסכום המדוייק עד לקופיקה האחרונה! - התערב חסיד אחר.
ענה המגיד שוב, הדבר ידוע, לא חסרים סיפורים שממחישים את הניסים מדהימים, וגם הניסים הכפולים ומכופלים שחולל הבעל שם טוב הקדוש.
אמר החסיד השלישי: "ברור שהבעל שם טוב הקדוש מסוגל היה לחולל ניסים מופלאים, אך הבעל שם טוב הקדוש יכול היה לגרום שכל הכסף יופיע בכיסו שלו, וכך היה עושה את המצוה בעצמו, אך בגלל אהבתו הגדולה לזולת, הוא רצה לחלוק את מצוה גדולה וחשובה זו עמם, וכך גרם לכסף להופיע בכיסיהם של כל הנוכחים. אני חושב שזהו המסר של הסיפור".
"אם יורשה לי לומר" אמר המגיד ממעזריטש, אני סבור שהסיפור אינו עוסק כלל בגדולתו ובמופתיו המופלאים של הבעל שם טוב הקדוש, אני חושב שסיפור מורה על גדולתם של תלמידיו של הבעל שם טוב הקדוש.
על אף ששבת קודש שעתה הסתיימה השבת, ואין לאיש מהם כסף בכיס, הם הכניסו את ידיהם לכיסם, כהוראת רבם הקדוש - באמונה שלמה, ללא שום פקפוק בדבר".
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה לדרך' לשבוע טוב ומבורך
כשיש לאדם אמונה חזקה, שאף דבר שנראה בלתי אפשרי מעל הטבע, יכול להתממש, אמונתו החזקה עושה את הדבר לאפשרי, והוא פלא ומופת.
בני ישראל האמינו בקדוש ברוך הוא, ובצדיק מנהיג הדור: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא), וכשיש אמונה בצדיק, הצדיק יכול לפעול עבורו ניסים ונפלאות גדולות, בכל מה שצריך: בבני חיי ומזוני, אם אינו מאמין בכוחם של הצדיקים, אי אפשר לצדיק לעשות טובות עבורו, ואין תרופה למכתו (מנחת יהודה אמת ואמונה אות לא).
האמונה ובטחון היא הכח האמיתי שפועל, חוץ מההשתדלות שהאדם חייב לעשות, וצריך להאמין בפשטות שהשם הטוב נמצא עם כל אחד, ויגמור בעדו הכל לטובה, ועם אמונה ותפילה "ישועת ה' כהרף עין", והשם הטוב פועל ישועות לכל מי שפונה אליו, כפי שפתחנו: "מה הקב"ה לכל..." ותן לחכם ויחכם, והבן.
יהי רצון שכלל בית ישראל יזכו לשבוע טוב ומבורך, בריאות ופרנסה, ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, וישמור ה' את עמו, כל הישועות, אמן!