"הבן שלי שם קץ לחייו - והרג את כולנו", זועק האב

אם הילד מסתגר, לא לחשוב שזה יעבור לו לבד (צילום: שאטרסטוק)

אחרי הכתבה הקודמת בנושא הרגיש והחשוב למה אנשים שולחים יד בנפשם ואיך ניתן להציל אותם רגע לפני, במהלכה דנו בשאלה איך לפתח חוסן נפשי ומה ניתן לעשות כדי למנוע מקרים כאלה, הפעם נכתוב למי שמרגיש שהוא הגיע לקצה, נראיין אבא שבנו בחר לשים יד בנפשו ונבדוק מה עושים במוסדות ובקהילה למניעת המקרה הבא ולפיתוח החוסן הנפשי של ילדינו.

בוא לעבור את הגל

מרגיש מיואש? הנה כמה מילים שחשוב שתקרא וייתכן שיעזרו לך לעבור את הגל בהצלחה.

• לדבר עם אדם קרוב.
דאגה בלב איש ישיחנה. חשוב לשתף אדם קרוב ולתאר לו מה אנחנו עוברים. הרבה פעמים מישהו מ'חוץ לקופסה' יכול לעזור לנו במקומות שחשבנו שכבר אין דרך מוצא.

• לעשות משהו בעל משמעות יומיומי
כולנו אוהבים לעשות דברים שאחריהם יש לנו סיפוק. זה עושה לנו טוב. לכן חשוב למצוא לעשות דברים בעלי משמעות. אם אין לך רעיון כזה, פנה לארגוני החסד, תציע את עצמך כמתנדב – הם ישמחו לקבל אותך באהבה ובהוקרה.

• פינוק קטן
פנק את עצמך מעת לעת באיזה חטיף או שתיה שאתה אוהב. בארוחה או באקסטרים מעניין. זה חשוב. זה מוסיף טעם ביום. מותר וחשוב לעשות לעצמנו טוב.

• דברו אל עצמכם טובות
תזכור שלכל אדם יש מעלות. הנה תרגיל פשוט. תסתכל על מישהו סביבך ותמנה שלוש מעלות שלו. יופי. עכשיו, תבדוק את עצמך, ייתכן שתגיע לשש מעלות. לכל אחד יש מעלות טובות. אפילו מישהו שהוא מאוד קפדן, המעלה שלו נניח שהוא דייקן ורוצה שהכל ייצא מושלם.

• הכירו בכאב
חשוב לא להתעלם מהאתגרים וכן לדבר עליהם עם עצמכם או עם חברים. בדקו מה הכאב שלא נותן לכם מנוח ואיך ניתן, אפילו בקצת, לשחרר אותו.

זכרו!
הכל עובר בחיים והם כגלגל. אם אנחנו למטה עכשיו סימן שבעז"ה בקרוב ממש נעלה למעלה!

• בקשו עזרה מקצועית
זאת לא בושה. להיפך, מי שאמיץ מטפל בעצמו ועוזר לעצמו לצאת לדרך חדשה, טובה יותר ומלאת משמעות.

"שיידע שהוא הורס את המשפחה"

"מי שחושב לעשות מעשה שאין ממנו דרך חזרה עליו לדעת שהוא הורס לכל המשפחה שלו". זועק האב, בכאב עמוק, לאחר שבנו שלח יד בנפשו. "הוא גומר אותם. הוא אומנם בטוח שהם מאוד חזקים והם יתמודדו אחרי שהוא ילך ושהם יצליחו להתמודד עם האובדן שלו, הוא הרי מכיר את ההורים שלו, אבל שיידע לו שגם הבן אדם הכי חזק - יתמוטט. עליו לדעת 'אתה הורג את כל הסביבה הקרובה אליך'.

"הוא חושב 'בטוח שיהיה טוב יותר בלעדיי. אבל עדיין מה שלא יהיה – המצב יהיה גרוע הרבה יותר".

מה אפשר להגיד לאדם שחושב לעשות מעשה חמור?

"שזה אחת משלושת העברות בתורה", משיב האב אבל אני קוטע אותו. אבל בן אדם שרוצה לעשות כזה מעשה לא מעניין אותו ל"ע מה התורה אומרת, הוא מילא הולך לשלוח יד בנפשו...

"תראה", עונה האב, "יש את נקודת האל חזור - שם באמת, שום דבר לא נכנס לשיקולים. אבל לפני הנקודה הזאת, אני בהחלט חושב שאצל חלק גדול זה יכול להוות שיקול. אם מדברים איתם על הנושאים האלה בצורה נכונה – אפשר למנוע את המעשה".

האם אצל הבן, אני מברר בעדינות, ראו לפני זה סימנים מקדימים?

"ממש לא", עונה האב נמרצות, "לאחר מעשה גילינו שיכול להיות שהיו סימנים שאותתו לנו לשים לב".

איך ניתן לזהות מישהו שרוצה לעשות סוף לסבל?

"עלינו לדעת שצעיר כשהוא נמצא במשבר לא להשאיר אותו לבד ולו לרגע. לא להגיד 'ניתן לו את הזמן, הוא יתגבר על זה', אלא להיות עם יד על הדופק".

מה ניתן לשפר אצלנו בחברה החרדית בנושא חוסן נפשי?

"שיהיה בכל בית ספר כתובת", עונה האב. "צריך שבכל בית ספר יהיה מישהו שידבר עם הבנות ובכל תלמוד תורה מי שידבר עם הבנים, העניין של חוסן נפשי צריך להיות כחלק מרכזי מתכנית הלימודים".

ומילה של האב לסיום להורים: "תהיו ערניים, אם הילד מסתגר, לא לחשוב שזה יעבור לו לבד. ואם צריך לערב גורמי מקצוע (אפילו בלי הילד) אלא רק שאנחנו כהורים נדע מה לעשות במקרי משבר – לא לדחות את זה אלא לטפל בנושא מידית ולגשת למטפל מקצועי".

"אנחנו, החרדים, גם ובעיקר בני אדם"

האם יש סימנים מקדימים לזהות אדם במצוקה? אני שואל את פרופסור יהודה בר שלום מרצה במרכז י.נ.ר. וראש התכנית לייעוץ חינוכי במכללה האקדמית רמת גן.

"הרבה פעמים אנחנו רואים התנהגויות שמעידות על דיכאון", מסביר בר שלום. "לאדם יש חוסר רצון לעשות דברים שהוא עשה פעם, כמו ניתוק מחברים או דיבור על אובדנות".

יש כאלה שאפשר לא לראות עליהם את התסמינים?

"כן. הם מצליחים להסתיר את הסימפטומים".

מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי לזהות אצל ילדינו שהם במצוקה?

"נניח שהיה בחור שחשב שהוא יקבל תפקיד חשוב בישיבה ולפתע מישהו פחות בולט קיבל את זה – ורואים שהוא מתכנס בעצמו ואומר: 'טוב, אז מה הטעם לחיי', הוא חושב שהוא מאכזב את עצמו ואת הוריו, הוא שוכח את כל מה שלמד וחושב "הכל או לא כלום". אם אני לא מקבל כך וכך אני לא שווה שום דבר. צריך לשים לב למקרים האלה ולהיות ערניים אליהם".

מה חושב לעצמו אדם הרוצה לאבד את עצמו, רגע לפני?

"'חיי אינם שווים דבר ללא ההישג הזה או האהבה הזאת', 'אני לא יכול לשאת את הכאב ולכן אני אסיים עם זה'".

נכון המיתוס שמי ששולח יד בנפשו מתחרט בשעת מעשה?

"מי שמצליח חלילה אין לנו כמובן דרך לדעת. אבל אלה שמנסים ולא מצליחים לעיתים מתחרטים. אבל ההתאבדות לא מביאה פתרון – כי אתה לא חווה את הפתרון. אתה צריך את החיים לחוות את הפתרון והמוות רק מכחיד את הפתרון".

אם אני מכיר משיהו קרוב שיש לו תסמינים של ייאוש, האם לדבר איתו על זה ישירות?

"אם מדברים אם מישהו בצורה אמפתית קרובה, זה בסדר גמור לשאול אותו: 'זה נשמע שאתה סובל מאוד, היה לך מחשבות לסיים את חייך? זה שאלה מצילת חיים".

האם זה נכון לפרסם כזאת כתבה? אני שואל ומקבל תשובה חד משמעית מבר שלום: "המחשבה שאצלנו דברים כאלה לא קורים היא לא נכונה. הציבור החרדי הוא חלק מבני האדם כידוע וכולם כבני אדם יכולים ליפול לבעיה הזאת. אפשר להיעזר במחקר שמראה לנו שהידיעה על הבעיה לא מוביל למקרים כאלה - אלא הימנעות היא זו שמובילה למקרים כאלה שישנו".

למי לרוב זה קורה, מי שיש לו מצוקות כלכליות או דווקא נפשיות?

"אתגרי החיים. זה מה שמוביל לדיכאון. מצב כלכלי לא גורם להתאבדות אבל יכול להיות שזה מזרז דיכאון וזה מה שמוביל להחלטה אובדנית".

מה אומרים למי שמיואש כבר מחייו?

"אתה לא לבד ואתה מאוד חשוב לנו. יש יותר מפתרון אחד לכל האתגרים שלנו. לכולם חולפת כזו מחשבה, ספקות, משברים וחרדות. זה חלק מהקיום האנושי. יש להפנות אותו לעזרה. להזכיר לו שעזרה זה עוצמה וכוח".

כמה מדברים על חוסן נפשי במגזר החרדי?

"כיוון שרוב המקרים האלה קוראים בעקבות משבר ערכי. לרוב - אין למי לפנות ולהתייעץ".

מה ניתן לעשות?

"אנחנו צריכים לערב רבנים שיבואו ויגידו לזקוקים לעזרה: 'אני מבין שזה מאוד קשה לך, בוא ותספר לי עוד איך אתה מרגיש וננסה לפתור את זה'".

למצוא את המשמעות בכל אדם

"בזימבבואה יש חמש עשרה מיליון איש, ועל כל המספר העצום הזה יש פחות מעשרים פסיכיאטרים. איך הם עשו את זה? הם לימדו נשים בוגרות איך לזהות אנשים במצוקה ואיך להתייחס לזה", מספרת לנו ריקי לבל – עובדת סוציאלית באזור השרון ומרצה בי.נ.ר. בתחילת שיחתנו.

"פעם היו שאמרו שככל שמדברים על אובדנות זה מדביק אחרים חלילה לעשות את זה גם", אומרת לבל, "אבל זה לא נכון. מי שמסתובב עם זה בראש - זה אצלו. אבל זה לא נכון לגבי אדם שלא חושב על זה ביום-יום. אם יש למישהי חברה שהן מדברות הרבה והיא עשתה מעשה אז יכול להיות שגם לחברה הראשונה יעלה כזה רעיון בראש – אבל זה לא תמיד ככה".

אז את אומרת שהפרסום בנושא הוא מועיל?

לבל נחרצת: "אם המטרה היא איך להעלות מודעות אצל הציבור ואיך אני עוזר לזהות אסונות מראש – אז נכון אומנם שאנחנו מוסיפים עוד ציבור שלא חשוף, אבל אנחנו נמנע ממי שכן חושב על זה".

איך מזהים מישהו שבכיוון?

"הדבר הראשון: שינוי בהתנהגות. הסתגרות. בעיקר סביב התרחקות מהחברה. התעסקות במשמעות, בה האדם שואל 'מה שווים חיי'. כמו גם אובדן משמעותי סביב משבר. פיטורין, גירושין. האדם לא מצליח להחזיק את זה.

"אנשים אומרים 'עליו לא האמנו' – כשמסתכלים אחורה מגלים שהיה על מה. זה מגיע לאחר תקופה ארוכה בשהייה במנרה שחשוך שם ואין אור בקצה".

ברגע שזיהינו אדם כזה, מה אנחנו יכולים לומר לו?

"ראשית לשאול: 'אני שם לב שבתקופה האחרונה אתה מנותק מאתנו. מה קורה?', וכן, לשאול ממש. 'האם יש לך מחשבות אובדניות'. הדבר הבא, במידה והבנו שהוא לא במצב טוב יהיה להכניס איש מקצוע לתמונה. אחר כך לבדוק איתו מה יכול להרגיע אותו כעת.

"בנוסף, במשבר, כדאי שיהיה לי רשימה של אנשים שאיתם אני יכולה לדבר. כל עוד אדם לבד אם המחשבות שלו זה מצב לא טוב. צריך לשתף".

מה את אומרת על חוסן נפשי בבתי ספר?

"תפקיד המורה לזהות את הכוחות של התלמיד ולתת להם ביטוי. כשכל ילד ירגיש בכיתה בביטחון ועם יכולת. נכון שללמידה יש מקום חשוב לכל נער ונערה, אבל במוסד גם נבנה החלק החברתי ובגיל הזה מתגבשת הזהות. חשוב לשים לב מקום לזה ולפתח אותו כמה שיותר במוסדות".

לסיום שיחתנו מסכמת לבל: "אנשים צריכים להיות ערניים למה שקורה סביבם. אפילו אם רואים אדם ברחוב, לגשת ולשאול האם הוא צריך עזרה. דבר נוסף: לא לפחד לדבר על זה. אנשים סיפרו שאם מישהו אחד היה ניגש אליהם ובאמת מתעניין בהם הם לא היו עושים את זה. האמירה שלי מכל השיחה שלנו: קהילה יכולה להציל חיים. רק לשים לב".

רעש עושה לשטח רק טוב

כדי לקבל תמונת מצב מה קורה במוסדות ובקהילות, אני פונה לחני ירס, מטפלת בפסיכודרמה ומנחת קבוצות.

"כמי שליוותה מקרוב מקרים רבים אני רוצה להגיד לך שלושה אבני יסוד: הדבר הראשון החשוב ביותר: עלינו לפתוח את הלב להיות עבור הנוער שלנו מלכתחילה. שיח רגשי. סמכות רגשית. יכולת להיות ולהכיל. שם מתרחשים הדברים הגדולים ונמנעים מלהגיע לקצוות. אובדנות זה קריאה לעזרה ועלינו לראות אותה ככזאת. הנער או הנערה אומרים באיום שלהם או בנסיון שלהם "אנחנו רוצים לחיות. תעזרו לנו".

"לכן אם אנחנו רואים שעובר על מישהו קרוב אלינו משהו – לא להדחיק. אם אתם יודעים על מישהו ש"אולי", או "ייתכן ש.." – אז זה קיים וצריך לקרוא לעזרה. לפעמים יש פחד לערב משטרה או רווחה או לעדכן הורים אבל זה לגמרי חשוב".

האם פרסום הכתבה הוא נכון? אני שואל את ירס את השאלה החשובה ששאלתי את כל המומחים עימם שוחחתי במהלך הכנת הכתבה.

"חשוב ליצור שיח. לא לפחד ממנו". ענה ירס. "יש פחד לפעמים לדבר וגם תחושה של חוסר אונים כי לא יודעים מה לדבר ואיך. אבל לא צריך לדעת לדבר או לדבר בכלל. צריך להיות יכולים להקשיב".

"שמעתי פעם יועצת אומרת: "אני מקווה שאף פעם בת לא תגיע אלי עם חומרים מפחידים שכאלה", הסתכלתי עליה וחשבתי בליבי "אל תדאגי. הם גם לא יגיעו" משום שילד/ילדה/נער/נערה מחפשים בחיישנים רגישים ועדינים מי מסוגל לשמוע אותם ואליהם הם יפתחו. וזה מה שצריך להיות שם. לב ער ומוכנות להקשיב ולשהות. כקהילה וכמוסדות עליינו לתת הכונה מדויקת למקרים כאלה. מראש. לא לאחר מעשה".

נער שאומר 'אני מסיים' – רוצה שלא יוותרו עליו

ירס מוסיפה ומדגישה: "שכל מורה והורה ידע: נוער שאומר אני רוצה להתאבד הוא בעצם אומר אל תוותרו עלי".

"הדבר השלישי הוא לשים מדרג. בני נוער בעיקר, נוטים לקיצוניות. אובדנות מגיעה הרבה פעמים מהתמודדות עם קצוות. ילדה או ילד יכולים להיחשב ל'חסידי' מאוד או 'מתמיד' איכותי, ופתאום הוא מתחיל לראות מראות אסורים או כל מני פנטזיות בכל מיני נושאים. אין לו מדרג מאוזן. הוא אומר לעצמו 'אם אני רואה סרטון אסור אני פושע'. לא פלא שמקרים כאלה נראה דיכאון ואובדנות או יציאה מהדת בצורה קיצונית".

ירס מדברת בלב כאוב: "הרי על זה מושתת תורת החסידות - אתה יהודי בכל מצב ולא משנה מה עשית אתה תמיד קרוב לה'. עברה כזו או אחרת לא הופכת אותך לפושע. בכללותך אתה יהודי טוב".

מה עושים בקהילה למניעת אובדנות?

"אצלנו בקהילת חב"ד יש אתר של עמותת 'בנות חבד', בסגנון של 'אקשיבה', שם אפשר לשאול ולהתייעץ בכל נושא. התחלנו מחמש עשרה נשים מקצועיות שעונות באתר על שאלות בשיתוף רב אחד וכעת אנחנו ב-40, עם עשר רבנים שעובדים נון-סטפ לענות לשאלות.

"בקהילה אצלנו יש 'שומרות סף' שתפקידן לשים לב לכל מקרה חריג. השומרות הוכשרו למקרים האלה והם יודעות בדיוק מה צריך לעשות ואת מי לערב במידה והם נתקלים במקרה שנראה להם חריג".

ההבדל ביניהם לבין סתם שכנה מסוקרנת", מחדדת ירס, "שהן הוכשרו והן יודעות בדיוק מה צריך לעשות ואיך למנוע את המקרה הבא".

"בנוסף", היא מגלה, "בימים אלה מוקם מיזם גדול בשיתוף רבנים נשות ואנשי חינוך הליך שנועד לרשת את כל בני הנוער".

עוד כתבות בנושא:

• כך הציל ישיש אוסטרלי אנשים מלמות בעזרת כוס תה בלבד
• מדוע אנשים שמים קץ לחייהם ואיך אפשר למנוע את האסון הבא?

• נהניתם מהכתבה, מצאתם טעות? רוצים להחמיא, להאיר או להעיר? שמא לספר לנו האם הכתבה עזרה לכם או למקורביכם או לספר לנו על מקרים שאתם מכירים? כתבו לנו בתגובות או למייל: ari@kikar.co.il - אנו קוראים כל תגובה בעיון.