מערב ארצות הברית. קצה מדינת נאבדה המדברית והצחיחה. לא רחוק מקליפורניה. השעה שעת צהרים מוקדמת. אזור הזמן כמעט הכי מאוחר בעולם (יש חמישה אזורי זמן מאוחרים יותר, אך אלה באיים ואזורים נידחים וכמעט לא מיושבים). שמש חזקה קופחת. סביב שולחנות מרובעים במסעדת "חומוס וגאס" כמניין וחצי סועדים. מרביתם תיירים, חלקם יהודים מקומיים. כולם ישראלים.
>> למגזין המלא - כנסו
המקום מקום בילוי שוקק לישראלים. זירה לדיונים על המתרחש בארץ. המאכלים ישראלים. התפריט בעברית. גם המלצרים והעובדים דוברי עברית. המוזיקה ברקע יהודית. והכשרות - מהודרת.
ליד דלת הכניסה הרב יוסף שׁוּחאט. כובע לראשו ועניבה לצווארו. בידיו זוג תפילין. הוא מסייע לאחד ממקורביו המקומיים להניח אותן. כעבור דקות מתקרב סועד אחר, גם הוא ישראלי מקומי, ומפשיל את ידו השמאלית. גם לו מסייע הרב שוחאט להניח.
ליד הקיר בצד, על מדף במסעדה, עמדה קבועה וממותגת בעברית להנחת תפילין. בתוכה כיפות, דפי נוסח קריאת שמע, טליתות, קופת צדקה וכמובן זוג תפילין. כבר כמה שנים שהעמדה הזו מוצבת במקום בידי הרב שוחאט, ויהודים מניחים לצדה תפילין בימות השבוע. בעל המסעדה, ישראלי אילתי במקורו, השומר על קשר קרוב עם השליח לישראלים בעיר, נעתר בחפץ לב להציב אותה.
"עיר החטאים"
לאס וגאס, עיר התיירות העולמית, מלאה ביהודים וישראלים. לפי הערכות, כעשרת אלפים ישראלים מתגוררים בה. אזור שלם בקצה העיר נבנה לפני כמה עשרות שנים בידי ישראלים ובו שמות רחובות בעברית, כמו 'במדבר', 'גלית', 'תומר', 'ליאור', 'שם טוב', 'שלומי', 'אביב' ועוד. באותו אזור מתגורר כיום השליח הרב שוחאט ובו שוכן בית חב"ד לישראלים.
הגעתי אל העיר השנה בתחילת חודש חשוון, במסגרת מסע ברחבי ארצות הברית שערכתי מטעם עיתון "כפר חב"ד", לקראת כינוס השלוחים העולמי. תשע וחצי שעות בלבד שהיתי בעיר. נחתי באחת וחצי בצהרים והמראתי בחזרה באחת עשרה בערב.
העיר חווה תנופה מתמדת. יש בה פוטנציאל גדול לאנשי עסקים. בשנים האחרונות היגרו אליה בעקבות הקורונה - שחוללה תמורות משמעותיות במקומות עבודה - לא מעט תושבים מקליפורניה והסביבה, שחיפשו מקום מגורים צפוף פחות ונוח יותר למגורים. בנוסף בכל ימות השנה מבקרים בה מטיילים רבים, בהם לא מעט יהודים וישראלים.
זו עיר נופש ותיירות פר אקסלנס. באמצע מדבר. די קטנה במושגים של ארצות הברית. ערים גבוהים מקיפים אותה מכל עבריה. נדיר מאוד שיורדים בה גשמים. מרכזה הוא רחוב ארוך ('סטריפ', בעגה מקומית) עמוס בבתי מלון ובאתרי בילוי. המבנים ככלל גרנדיוזיים וראוותניים. הכל נוצץ. חומרי.
במשך שנים לא פעל שליח חב"ד בלאס וגאס. הרבי מליובאוויטש זי"ע לא התיר לשלוחים להגיע אליה, בשל אופייה. בעולם הצמידו לעיר הזו כמה כינויי גנאי, במידה רבה של צדק. הרב יהושע הארליג, שליח חב"ד הראשון והראשי בעיר, כתב בסרקזם בפתח מאמר שפרסם בעלון מקומי לפני מספר שנים כי לאס וגאס זו עיר של תפילות. "מתפללים בה הרבה, בבתי ההימורים".
מכונות ההימורים הם הדבר שמאפיין בעיקר את העיר. אלו פזורים כמעט בכל מקום. אפילו בנמל התעופה. ביום כיפור, אז מקיים השליח - כמו מרבית עמיתיו השלוחים - תפילות ענק בבתי מלון, נבחר מראש לתפילות בית מלון "ללא קזינו", והדבר מצוין במפורש במודעות. המתפללים חפצים במקום נקי וטהור שיוכלו להיות בו ביום הקדוש ביותר בשנה.
הימורים ככלל אסורים הלכתית. הפוסקים בדורות האחרונים דנים במהמרים העושים זאת להנאה בלבד ללא מטרות פרנסה וללא משחק מול בן אדם אלא באמצעות מכונה בלבד. הרב שוחאט מספר כי אחד ממקורביו העוסק בתעשייה המפוקפקת הציע לו לפני מספר שנים להעמיד בכניסה לבית חב"ד מכונת הימורים 'יהודית', כך שאת הכספים והמספרים הרגילים יחליפו סמלים של מצוות. השליח כמובן סירב. בתפקידו כרב בית הכלא המקומי וכשליח באזור נחשף מקרוב לא אחת לאנשים שעולמם חרב עליהם בעקבות ההתמכרות למשחקים הללו. אנשים שביתם התפרק, וכאלו שהגיעו לעבר פי פחת.
הוא לא יכול היה להסכים לכך.
בין קודש לחול
כיום יש בעיר כמעט עשרה בתי חב"ד, מפוזרים בשכונותיה ואזוריה, תחת שרביטו של הרב הארליג. באזור הישראלי יותר בוגאס שוכן בית חב"ד לישראלים שאותו מנהיג במסירות הרב שוחאט. הישראלים באים אליו מכל רחבי העיר. מעגל המשפחות והיהודים שנמצאים בקשר עמו מונה מאות רבות.
הוא חדור מטרה ונלהב. התושבים המקורבים מעריצים אותו. חלקם שינו את אורח חייהם ואת עולמם הרוחני בעקבותיו. יש מקורבים בוגאס המתגוררים בקצה השני של העיר, במרחק כחצי שעת נסיעה מבית חב"ד שלו - ואלו בשבתות וחגים נותרים ללון בבית חב"ד כי הפכו לשומרי מצוות ואינם מעוניינים לוותר על הגעה למקום, למרות שיש בתי כנסת אחרים קרובים יותר אליהם. עם שניים מאלו שוחחתי בביקורי הקצר בעיר.
הרב שוחאט מציג תרשימי תכניות בנייה שעתידים לשנות את כל רחבת בית חב"ד ובד בבד להביא פתרון לאותם חברי קהילה המתגוררים במרחק. לפי התכנון, בחודשים הקרובים יוקם מבנה גדול ברחבת בית הכנסת ובו יהיו חדרי הארחה ברמה גבוהה עבור אורחים והמתגוררים במרחק וכן מקווה מהודר.
אור במדבר
מבנה בית חב"ד לישראלים בוגאס די עתיק. במשך עשרות שנים פעלה בו קהילה יהודית ספרדית מקומית בשם "אור במדבר". אלא שרבני הקהילה ובית הכנסת התחלפו בתדירות די גבוהה מסיבות שונות. לאורך השנים שיגר הרבי מליובאוויטש אף דולרים לברכה עבור בית הכנסת.
מרדכי יעקב, אחד מחברי הקהילה בעבר, איש עסקים שכיום חזר לישראל ומתגורר בירושלים, סיפר שבאחת הפעמים שעבר בחלוקת דולרים אצל הרבי מליובאוויטש זי"ע ודיבר עם הרבי על אודות הגעת שליח לוגאס קיבל תשובה הקשורה לבניית מקווה טהרה במקום.
ביום ראשון י"ט באלול תש"נ עבר יעקב שוב בחלוקת דולרים והציג לרבי את תכניות הבנייה של המקווה. השיח בינו ובין הרבי מתועד בקטע וידאו. הוא ביקש מהרבי ברכה שירדו גשמים בעיר עבור מילוי בור המקווה. הרבי הגיב: "בשורות טובות והצלחה רבה בכל העניינים". הרבי העניק לו שטר נוסף של דולר ואמר: "זה תיתן לצדקה בקופת צדקה שבבית הכנסת, בשורות טובות". לדברי יעקב, כבר באותו יום ירדו גשמים באורח חריג מאוד בוגאס המדברית בכמות שהספיקה למילוי בור המקווה.
בשנת תשע"ג הגיע לעיר הרב שוחאט והפך לרב בית הכנסת. היה זה לאחר שאנשי קהילת אור במדבר חיפשו שוב אחר רב לבית הכנסת ופנו לשליח הראשי בעיר הרב הארליג בבקשה שיסייע להם למצוא רב מתאים. הרב יוסף שוחאט, בנו של ראש ישיבת "תומכי תמימים" בקראקאס שבוונצואלה וקודם לכן בקזבלנקה בהוראת הרבי הרב אברהם לייב שוחאט, הגיע לעיר ומאז נשאר בה. הוא הפך את הקהילה שבקושי התנהלה לתוססת ומלאת חיים.
כיום בבית הכנסת, שהיסב את שמו ל"אור במדבר חב"ד" מתקיימים מנינים לתפילות בכם יום. אליהם מגיעים עשרות ישראלים מכל רחבי העיר. בכל בוקר אחרי תפילת שחרית מוסר הרב שוחאט שיעור בחומש למתפללים. בשבתות נמסרים גם שיעורים בתניא.
"הפעילויות בחגים הן הגדולות ביותר שלנו", אמר לי הרב שוחאט השנה, כשביקרתי במקום מטעם עיתון 'כפר חב"ד'. "הישראלים פה רוצים להרגיש את החג בגולה, ואנחנו משקיעים בזה הרבה. יש חגים כמו חנוכה ול"ג בעומר שבהם מגיעים מאות ישראלים לאירועים שלנו. הם מתנהלים באווירה ישראלית. עם מוזיקה ישראלית ואוכל ישראלי". בנוסף בימי חמישי מפעיל הרב שוחאט מערך של חלוקת אוכל חם עבור סעודות שבת למשפחות יהודיות נזקקים.
מלבד שלל תפקידיו משמש הרב שוחאט גם כמוהל בכל רחבי האזור. בממוצע אחת לשבוע הוא טס למדינות נושקות על מנת להכניס ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו. "עד לפני עשר שנים", הוא מרחיב, "היו מתקיימות כאן אולי חמש בריתות בשנה. אבל אז החל גל של צעירים לעבור ולהתגורר בעיר ובעקבות כך המספר זינק משמעותית. כיום יש בכל שנה כמאה בריתות. כששמתי לב שיש צורך במוהל נגיש החלטתי ללמוד את המלאכה".
מסלול בקניונים
בשונה אולי משלוחים רבים אחרים, הרב שוחאט ממלא את מרבית סדר יומו בנסיעות. הוא לא ממתין שיגיעו אל הבית חב"ד שלו אלא יוצא החוצה וחורש את השטח במטרה להצית נשמות. יש לו מסלולים קבועים בעיר התיירות המשגשגת. הוא עושה אותם כשזוג תפילין וכמה פריטי תשמישי קדושה בחיקו.
אני מצטרף אליו למסלול כזה. השעה שעת אחר הצהרים מאוחרת. יום רביעי בשבוע. אנחנו חונים בחניון הקרקעי של מלון 'ונציה' בלב שדרת הבילוי המרכזית. זה מלון המדמה בכל אורחותיו את העיר האיטלקית המפורסמת. בתחתיתו שדרות חנויות וביניהן תעלות מים. תיירים שטים על גבי סירות צרות תמורת תשלום. הקירות הגבוהים מדמים שדרות מפורסמות בוונציה. זה מלון אחד מני רבים דומים לו בשדרת 'לאס וגאס' - שמה של שדרת התיירות החוצה את העיר. כמוהו ישנם מלונות המדמים את פריז, את מצרים, את ניו יורק. חרף העובדה שאחד מבעלי המלונות הללו היה יהודי ישראלי (שיחד עם רעייתו תבדל לחיים עבר בחלוקת דולרים אצל הרבי בחודש סיון תנש"א וקיבל ברכה לילדים) מלון המדמה את ארץ הקודש עדיין אין בעיר. ואולי טוב שכך. בין קודש לחול.
"דווקא החומריות והחולין והעובדה שכל מה שנוצץ בעיר וגאס הוא זול ומאוס", יסבור בהמשך הרב שוחאט, "הן שגורמות לתושבים מקומיים לחפוץ בקרש רוחני להיאחז בו, בחיבור עמוק יותר לעצמם ולנשמתם. והם עושים זאת בהגעתם לבית חב"ד".
המסלול בבית המלון מתחיל. הרב שוחאט מסתובב במהירות ועוצר בחנויות שבעליהן ישראלים. הוא מכיר אותם היטב. אחת לשבוע בימי חמישי הוא עושה בקביעות את הסיבוב הזה. הפעם עושה אותו יום מוקדם יותר בעקבות בקשה של אחד מבעלי החנויות שיקבע מזוזות בחנות חדשה שפתח.
אנחנו מגיעים לחנות. שלמה, מנהל החנות, נמצא במקום. גם מנהל הסניף, אף הוא ישראלי, מצטרף. שניהם חובשים כיפה לבנה. הרב שוחאט אוחז במזוזה ובעל החנות מברך. כולם עונים אמן. השליח מציע הנחת תפילין והפעם שלמה נעתר.
בחנות אחרת, חנות תכשיטים, מבקר הרב שוחאט את בן, גם הוא ישראלי. הרב שוחאט הכין את בניו לבר מצווה. כיום הילדים לומדים באוניברסיטאות שונות בארצות הברית. בן מספר לשליח על פעילות 'חב"ד בקמפוס' שילדיו משתתפים בה. בחנות אחרת אנחנו פוגשים בישראל. ישראל הוא יהודי שומר מצוות כיום לחלוטין. כשהגיע לוגאס מישראל לפני מספר שנים היה רחוק מכל סממן של מצוות. הוא כבר לא חלק אינטגראלי מקהילת הרב שוחאט ומתפלל לרוב בבית כנסת קרוב יותר לאזורו אבל ביום כיפור מגיע דווקא לתפילות של בית חב"ד.
בשעת ערב, אחרי תפילת ערבית, אנחנו מתכנסים בחזרה בבית חב"ד. סביב שולחן צר וארוך במערב בית הכנסת ישובים כשלושים יהודים. מנעד הגילים רחב. כולם ישראלים. כיבוד מוגש. הרב שוחאט עומד בראש השולחן ומרצה בשטף על נושאים בפרשת השבוע. דממה שוררת באולם. הקהל צמא. מחפש מים ורוחניות במקום שהוא אולי בירת החומריות והגשם.
אור במדבר.
הצגת כל התגובות