יום הקשיש הבינלאומי 2013: בשנת 2010 חיו בישראל כ-763,400 קשישים בני יותר מ-65 שנים. בהמשך למגמת העלייה בתוחלת החיים בישראל שעולה בהתמדה, לפי התחזית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יגדל שיעורם של הקשישים ליותר מ12% מהאוכלוסייה בשנת 2020 ויתקרב ל14% בשנת 2030.
אולם, נראה שמערכת הזכויות והתמיכה באוכלוסיית הקשישים אינה מדביקה את הפער, ויש אומרים שלהיפך.
בסקר שביצע מכון גיאוקרטוגרפיה זו השנה השנייה, נמצא כי אחד מכל חמישה קשישים (21%) נאלץ לוותר על שימוש במים חמים במהלך השבוע. 28% מהם דיווחו שמצבם הכלכלי הורע ביחס לשנה שעבר. אחד מכל ארבעה קשישים דיווח כי הוא נאלץ לוותר על צרכים בסיסיים כמו מזון, תרופות או פעילות חברתית כדי לממן את עלויות החשמל בחודשי החורף. כשליש מהנשאלים השיבו כי הם זקוקים לסיוע ו-60% מהם סבורים שממשלת ישראל לא עושה מספיק למענם.
התמיכה המגיעה לקשישים עוברת באמצעות המוסד לביטוח לאומי, רשת סבוכה ופתלתלה של זכויות לטובת אוכלוסיית הקשישים שחסרה מדיניות אחידה ועקבית שנועדה לסייע לאוכלוסיה זו.
עו"ד שרונה תגר, העוסקת בזכויות ביטוח לאומי מסבירה: "גיל הפרישה וגיל הזקנה הם שני מועדים שונים: גיל הפרישה הוא הגיל שבו מבוטח שיש לו בן זוג זכאי לקצבת זקנה ובלבד שהכנסתו מעבודה אינה עולה על 6709 ₪ או לקיצבת זקנה חלקית אם הכנסתו אינה עולה על 10,903 ₪ (הכנסה מפנסיה לא נחשבת) גיל הפרישה לגבר הוא 67 וגיל הפרישה לאישה הוא 62 (ישנו ניסיון לשנות את החוק ולהעלות את גיל הפרישה אולם כרגע מוקפאת העלייה ההדרגתית שדובר בה). גיל הזכאות לקצבת זקנה הוא הגיל שבו המבוטח זכאי לקצבת זקנה בלא קשר להכנסותיו. 70 לגברים ו65 לנשים"
"ביטוח זקנה נועד להבטיח לתושבי ישראל הכנסה חודשית קבועה לעת זקנה. על פי חוק הביטוח הלאומי זכאים לקצבת זקנה מבוטחים תושבי ישראל שהגיעו לגיל המתאים, ובלבד שהיו מבוטחים בפרק הזמן הנדרש בחוק ושולמו בעדם דמי ביטוח. מי שביום עלייתו ארצה היה מעל גיל הפרישה – אינו זכאי ויקבל קצבאות אחרות בהתאם למבחנים השונים".
הקשישים זכאים גם להנחות שונות בדמי ביטוח בריאות, בקופות החולים, ברשויות המקומיות, במשרד התחבורה, באגרת הטלויזיה, בחשמל ועוד, כאשר לעיתים קרובות, כל זכות נובעת מחוק אחר.
"מי שמנסה לצמצם את הפער שבין החקיקה החסרה למציאות המשתנה ולצרכיה, הם בתי המשפט" אומרת עו"ד תגר, ''דוגמא לכך ניתן למצוא בפס"ד שפינט שניתן בביה"ד הארצי לעבודה בירושלים. ימים ספורים לפני יציאת בתיהמ"ש לפגרת הקיץ, אז הוביל כב' השופט אילן איטח את הרוב להמשך הגמשת המבחנים לקביעת תושבתו של אדם, בעיקר בגיל המבוגר וכאשר המטרה היא הטבות סוציאליות".
המבחן לקביעת תושבותו של אדם לצורך זכויות מכוח החוק הינו מבחן מרכז החיים. כבר בעבר, הגמיש ביה"ד לעבודה את המבחנים לקביעת תושבותו של אדם ונקבע כי מבחן התושבות, בעיקר בגיל המבוגר, הוא גמיש יותר, ולא נשללת התושבות בשל שהייה בחו"ל למטרות כגון טיולים, ביקורי בני משפחה וכיו"ב.
בפסה"ד החדש, ממשיך ביה"ד הארצי ומגמיש את המבחנים תוך התבוננות מעמיקה בנסיבות וקובע כי גם שהייה "מוגדרת וזמנית" בחו"ל בנסיבות מסוימות ואפילו טרם הספיק המבקש לבסס את מרכז חייו בישראל - אינה מבטלת את הכוונה לקבוע את מרכז החיים בישראל ואת הזכאות הנובעת ממנה, ובעיקר את זכאותו לקצבת זקנה.
בנסיבות המקרה הנדון, סברו השופטים כי יש לתת את המשקל לכוונה הסובייקטיבית של המערער ורעייתו להעתיק את מרכז חייהם לישראל, ואין לשלול את התושבות בשל שהיית הרעיה בחו"ל כדי לסעוד את אמה.
פסיקה חשובה נוספת וחדשה של ביה"ד הארצי לעבודה שניתנה במהלך השנה האחרונה, קובעת שאין לאשר את מדיניות המוסד לביטוח לאומי לשלול זכאות לגמלת סיעוד גם ממי שמתגורר בבית אבות בפיקוח ולא במחלקה או מוסד המוגדרים כסיעודיים.
לאורך השנים ניתנה גמלת סיעוד רק לקשישים שהגיעו לגיל פרישה והזדקקו לסיוע בפעולות היומיום תוך כדי מגורים בביתם. מי שהתגוררו בבתי אבות או במוסדות סיעודיים לא היו זכאים לגמלה. בפס"ד גורה קבע ביה"ד כי מגורים בבית אבות שאינו מוגדר סיעודי אינו צריך להביא לביטול מיידי של קבלת גמלת הסיעוד. באותו עניין נקבע למשל כי גם אם המוסד עצמו מוגדר סיעודי הרי שהקשישה לא התגוררה באגף סיעודי והמגורים כשלעצמם אינם פוגעים בזכאות. המשמעות היא שקשישים רבים יוכלו לחזור ולהיות זכאים לגמלת סיעוד אם יענו על מבחני הזכאות.
ח"כ איציק שמולי שיזם לפני מספר חודשים דיון בוועדה בעניין מצבם של הקשישים ציין בפני וועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בראשות ח"כ חיים כ"ץ, את מצב הקשישים בישראל. תמונת המצב, כך אמר, היא עגומה ודורשה מענה מידי של המדינה. הוא חשף בפני הוועדה את הנתונים שכ-190,000 קשישים בישראל נמצאים מתחת לקו העוני, 11.5% יותר מאשר במדינות ה-OECD, שאנו כה מתגאים להיות שייכים לה, כלשונו. לדבריו, הקשישים נמצאים במצוקה כלכלית וביטחונית שגורמת להם לפחד ללכת ברחובות מחד גיסא ולברור בין תרופות מאידך גיסא.
עוד הוסיף ח"כ שמולי, כי הדאגה העיקרית למצבם של אוכלוסיית הקשישים בישראל היא מפני הגזירות העתידיות שיוגשו בחוק התקציב הקרוב, ולדעתו תקציב זה יפגע אנושות באוכלוסיות החלשות ובעיקר באוכלוסיית הקשישים. נוכח דברי פתיחה אלה, אמר יו"ר הוועדה ח"כ חיים כ"ץ, כי בארבע השנים האחרונות, בהן הוא כיהן כיו"ר הוועדה, לא נפגע מעמדם של הקשישים במדינה מפני שהם לא אפשרו שזה יקרה. לדבריו, גם לפני ארבע שנים היו קולות של "גזירות" וקיצוצים, אך מצבם של המבוגרים נשמר בזכות הפעילות של הוועדה.
מספר ארגונים חברתיים הגיעו גם כן לאותו דיון. יו"ר עמותת "כן לזקן", נתן לבון, אמר כי לא מדובר בדיון חדש ושבכל תקופה מקיימים דיון דומה. לטענתו הפגיעה בקשישים לא התחילה בארבע השנים האחרונות, אלא ב-2003, אז החלה הפגיעה המשמעותית בקשישים, שכן אז שונתה שיטת החישוב לקצבאות הזקנה מחישוב שהיה מוצמד לשכר הממוצע במשק, לחישוב שהוצמד למדד.
לפי לבון, בחברה הישראלית יש הדרת זקנים, הם נראים כאנשים מיותרים במדינה, וכל מי שלא חזק יפגע בסופו של דבר מכוחה של המדינה. כמו כן, קבל הוא על העלייה המתמדת במחירי התחבורה הציבורית והגזרה האיומה, כלשונו, הנוגעת לשינויים שיחולו בהטבות לקשישים בנוגע לתשלומי ארנונה. בנקודה זו יו"ר הוועדה קטע את דבריו ואמר כי הנושא טופל מול האוצר, והמצב יישאר כבעבר.