על המגש / דנה ורון

דנה ורון (באדיבות המצלם)

ראיתי "מגש הכסף" עם ירון זליכה חשב המדינה לשעבר.

הרשת מלאה בשיח נוקב כל-כך ועירני כל-כך עד שהרגשתי שמי שלא ראה "מגש הכסף" טוב לו שלא נברא.

למי שלא ראה אספר שזהו פרק אחד מתוך סדרה שעוד תזעזע את אמות הסיפים ואף יתכן שמהווה את יריית הפתיחה למחאה חברתית שעוד טרם נראתה כמותה במחוזותינו.

זליכה שוחט בזו אחר זו פרות קדושות, ושומט מתחת לרגלינו פעם אחר פעם את הנחות היסוד עליהן הסכמנו להיות אזרח קטן, מושפל וממושמע.

מדבר על שחיתות הממשל, על העדר התחרותיות והשוויון, ועל העוני, העוני שכל ילד שלישי בישראל זוכה להכיר מקרוב.

אז ראיתי "מגש הכסף" והוא נח לי על הלב כמו זית על צלחת שכבר עמדה להתפקע ממילא. כי הכל ככה. קונספירציה נוראית שנחתה עלינו עם הסגולה.

מתחיל במצב הביטחוני הרעוע שנראה שיש מישהו למעלה בכיסאות הממשל שניחא לו שאנחנו טבוחים ונלעגים, מפוצצים ונדקרים, סקולים ומפונים.

עובר דרך האוכל המרוסס, המומתק, הצבוע, המשומר, המהונדס, המוזרק, המעובד, המפוטם, המגודר, המפוסטר והמחומצן.

ונגמר בשחיתות הכלכלית, ביוקר המחיה, במעמד הביניים, בשכר המינימום, בקו העוני, בריבית, בטייקונים, במיסים, בבנקים, באשראי, בבורסה, במונופול, בתמלוגים, בגז, בתרופות, בבשר, בדיור, בציבור, בפיזור, ובעיקר בסיפור... בסיפור הזה שמספרים לנו כבר קרוב ל-70 שנה...

על טוב למות בעד ארצנו, ואח"כ על קורבנות השלום, ועל מלח הארץ, ועל הנהגה אמיצה, ועל כלכלה חזקה, ועל מדינה קטנה, ועל חברה דמוקרטית, ועל שוויון הזדמנויות, והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה...

עד עצם היום הזה בו ראיתי מגש הכסף, ומה שידעתי, והרגשתי, וזמזם וניקר בי תמיד קיבל עוד אישור קטן רשמי וסופי, כל-כך מתסכל עד שזה גאוני.

זוהי גלות בבל בשיא תפארתה, זהו מצח הנחש, תקראו לזה הבונים החופשיים, תקראו לזה, השב"כ, תקראו לזה המוסד, או הימ"מ או הימ"ר או מצדי שבט המאיה.

איך שלא תקראו לזה, זה בא להעיר אותנו ולברר אותנו ולהגיד לנו, חברים יקרים, אתם הכי גבוה או הכי נמוך, אתם הכי קדוש או הכי טמא, אתם הכי ציון או שתהיו אל אקצה, זה להיות? או לחדול הפעם. וזה ברור, וזה שקוף וזה מוגש לנו שחור על גבי לבן.

יתבררו ויתלבנו ויצטרפו רבין, אה סליחה, רבים. ועל מגש של כסף, קאפיש??