"מזל שיש רגע אחד במהלך הצילומים, שעליו אולי הומצא המשפט תמונה אחת שווה אלף מילים. עובדיה, בן 6, נשכב על קברו של אביו, פורש ידיים לצדדים, ובמקום בכי, נמרח על פניו חיוך ילדותי קסום".
כך, במילים הללו, היטיב כתב 'ישראל היום' יהודה שלזינגר לבטא, את התנהלותה השונה, הייחודית מאוד, של משפחת שבח בראשות האם יעל, שמזה כארבע שנים חיה ללא האב, הרב רזיאל הי"ד.
כזכור, בליל כ"ג טבת אירע פיגוע הירי הקטלני שזעזע את המדינה, כאשר הרב רזיאל שבח נרצח מירי מחבלים בעת שעשה את דרכו לביתו שבחוות גלעד בשומרון.
עם הסתלקותו לעולם האמת, על קידוש השם, הותיר רזיאל בן ה-35 את אלמנתו יעל וילדיהם רננה, נעמי, מרים, מלכה, עובדיה ובניהו, ללא עטרת ראשם.
אך המילה הזו, מהפסקה האחרונה - אלמנתו - לא חביבה בכלל על אם המשפחה. יעל, המוכרת כיום מאוד בהיותה 'אושיית רשת' שמשדרת בציוציה רוח טובה והומוריסטית, אומרת: "אני לא יכולה לסבול את המילה הזאת".
"גם תחבירית היא לא מסתדרת לי", היא מסבירה בחיוך ליהודה שלזינגר, בכתבה שתתפרסם מחר במלואה במוסף של 'ישראל היום': "מה זה 'אלמנתו של'? הוא כבר לא נמצא, אז איך אני שלו?! גם במהות של המילה הזאת, אני לא אוהבת אותה ולא אוהבת את הביטוי הזה, הוא לא מייצג אותי בשום צורה. הוא מציג מישהו חלש, מסכן".
יעל מוסיפה, בכנות: "אני לא מסכנה. אני מוצאת את עצמי תומכת באנשים, יותר ממה שאנשים תומכים בי. החלטתי שאני רוצה לעצב את המילה הזאת אחרת, אז ישבנו כמה חברות וחשבנו על מילה אחרת, ולא מצאנו. מישהי הציעה 'אלמנולוגית', שזה כמו אלמנה אבל חכמולוגית, אלמנה עם פלפל, אבל בינתיים לא נראה שזה יתפוס...".
הצגת כל התגובות