"אלופי העולם בחיסונים", זעקו סרטוני 'הליכוד' בתחילת מערכת הבחירות; "נהיה הראשונים בעולם שנצא מהקורונה", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בריאיונות בתקשורת באמצע מבצע החיסונים - ואז משהו נכבה. "אף אחד לא יודע מה משך החיסון. נערכים לתרחיש הפסימי שבלי חיסון כל חצי שנה, הקורונה לא תיגמר", אמר רה"מ נתניהו השבוע, וחשף את מערומי ממשלתו במאבק במגיפה היחידה שהייתה כאן מאז קמה המדינה.
אם נסתכל בבסיס התנהלות מדינת ישראל ומיקומה, הרי שיש ביכולתה לנצח אויבים מבחוץ או אסונות טבע בדרך נוחה יותר מאשר מדינות אחרות: ישראל רגילה במצבי חירום, יש לה זרועות ביצוע שמאומנים כל השנה עבור ימים כאלו ויחסי החוץ שלה טובים עם מרבית המדינות המשמעותיות בעולם. בנוסף, שער הכניסה הראשי למדינה בר סגירה או פיקוח אדוק, בשונה ממדינות אירופה או אחרות, ואחוז רב מתושביה הם צעירים.
על אף נתונים חשובים אלו, נניח לשאלה איך קרה שהתדרדרנו למצב הכאוטי הנוכחי, ונדון בשאלה "מה הלאה?".
אסטרטגיית היציאה של מדינת ישראל, שנה מפרוץ המגיפה, היא אחת ואין בלתה: חיסונים. הסגרים שהוטלו מלכתחילה לא הגיעו כדי למגר את הנגיף, אלא כדי להנמיך את קצב דהירתו; ההגבלות שנעשו לא היו בהכרח הגיוניות, והיו נתונות ללחצים פוליטיים או ציבוריים, כשמטבע הדברים בעלי האינטרסים לא מתחשבים באיך מתפשטת מגיפה.
נתוני ההתחסנות בישראל מרשימים בקנה מידה עולמי. שלושה וחצי מיליון ישראלים כבר הזריקו לכתפם את המנה השנייה של 'פייזר', עוד מיליון ושלוש מאות אלף ממתינים לה וכמעט שמונה מאות אלף מחלימים מציבים את ישראל כפסע ממיגור המגיפה.
השיטה הישראלית מתייחסת לקורונה כמו לאש: התרחק ממנה פן תיפגע. ככלל, הדרך הטובה ביותר לנצח משהו היא להכחיד את קיומו. לא להמעיט משמעותית - להכחיד. אבל הדרך הזו לא בהכרח אפשרית נגד נגיף שמשתולל שנה ורק בחודשים האחרונים החל לפתח זנים חדשים.
נכון להיום, יעילות החיסונים קיימת מול כל הזנים שנבדקו, כולל הדרום אפריקני המרתיע, אבל לא לעולם חוסן. רק היום דיווח משרד הבריאות כי שלושה אובחנו כחולים בזן הקורונה שנמצא בניו יורק, זן שבארה"ב חוששים שיכול להדביק מחלימים ואולי אף גרוע מכך.
החשש הגדול ביותר הוא שיכנס לישראל זן של נגיף הקורונה שגובר על החיסונים (הבהרה: כרגע לא ידוע על נגיף כזה), שיחזיר אותנו לתמונות הקשות מהעבר ולסגרים החונקים - רק שהפעם המצב צפוי להיות גרוע בהרבה.
תמונות החגיגות בפורים בכל רחבי הארץ, ההפרות החוזרות ונשנות של כלל האוכלוסייה וחוסר האונים של הממשלה מוכיחים שישראל לא תוכל להתמודד עם גל תחלואה חדש שלא ניתן לבלום בחיסונים. השחיקה באמון הציבור בשרים ובמשרד הבריאות, צניחת החשש מהידבקות והרצון המזנק לחיות כאנשים חופשיים יגרמו לכך שתמונות כמו שראינו בסגר הראשון, של מדינה שלמה שמקיימת את כל ההנחיות בחרדה, לא תהיינה עוד.
למצב כזה, שהאפשרות הרצויה לא מצליחה, יש תוכנית חלופית בכל מקום מתוקן - אבל לא בישראל. למל"ל, רח"ל (רשות החירום הלאומית) ולמשרד הבריאות אין כל כוונה לצאת מהתבנית שהונהגה בו בשנה שחלפה, ולבנות תוכנית מפורטת ומסודרת שתחזיק מעמד גם מול לחץ ציבורי וגם בתחלואה גבוהה.
על כל פעימה של יציאה מהסגר מחליטים השרים רק ברגע האחרון, אחרי מופע ראווה לתקשורת, כדי לזכות בעוד כמה קולות בקלפי. למעשה, גם החלטות שמתקבלות יכולות להתהפך תוך כמה ימים, כי פתאום זה נראה לא מתאים.
אם ישראל לא תתעשת ותכין את עצמה ליום סגריר שבו החיסונים לא יעילים, אנו יכולים להגיע לאיבוד שליטה, כי אם אין ציבור שמאמין, אין יכולת להצליח בניהול. אבל רגע, אל תפריעו לנתניהו וגנץ, הם עסוקים במה יקרה ב-23.3. אולי אח"כ הם יחזרו לנהל.
הצגת כל התגובות