החייל שנפל אתמול: בן דוד של הלל ויגל יניב הי"ד | שוחח עם בנו בוידיאו שעתיים לפני

יהונתן והשיחה עם בנו שעתיים לפני

הבוקר (שלישי) הותר לפרסום כי אלישע יהונתן לובר (24) הי"ד מהישוב יצהר, לוחם חרמ"ש בגדוד 8104 בחטיבה 197, נפל אתמול בעזה.

יהונתן הי"ד, היה בן דודם של הלל ויגל יניב הי"ד. הוא היה רכז נוער בישוב יצהר. אברך בישיבת 'רועה ישראל' ביצהר, היה עובד מועצה אזורית שומרון, הותיר אחריו אשה, תינוק בן 10 חודשים הורים ואחים.

שעתיים לפני שנהרג כתב עליו אביו חגי בפוסט בפייסבוק: "תראו מה קורה כשהנכד שלי רואה את אבא שלו בטלפון, לאחר שלא ראה אותו שבועות ארוכים שאביו נלחם בעזה" והוסיף: "לא בלתי רלוונטי לציין שבני הוא בן הציונות הדתית הבוזזת והמשתמטת (תושב יצהר!) והוא עדיין לא הושעה מלחימה בעזה)".

לפני נפילתו כתב לנוער יצהר: "מבסוט מכם על ההתנדבות, חולה עליכם. והוסיף: "תתפללו עלי". אביו העלה פוסט בפייסבוק שעתיים לפני נפילת בנו וכתב: "בני הוא בן הציונות הדתית הבוזזת והמשתמטת (תושב יצהר!) והוא עדיין לא הושעה מלחימה בעזה)". לאחר מותו זה עתה ביקש אביו: "יום אחד של אחדות לעילוי נשמתו אנא אל תכתבו ואל תשדרו שום דבר של מחלוקת".

הפוסט המרגש של יעל שבח על יהונתן הי"ד

יעל שבח, רעייתו של רזיאל שבח הי"ד, כתבה פוסט מרגש: "מוצ"ש, חורף, גשם זלעפות בחוץ, דפיקות בדלת. אני, ילדונת בת 32 עם שישה תינוקות סביבה, עוד לא לגמרי בסיום סדר הערב עם הילדים כלומר יושבת על הספה ומנסה להבין מה אמור לקרות עכשיו עם החיים האומללים השבורים והחצויים שלי, כלומר בוהה בחלל כשמסביבי הכל כאוס ובלגן, קמה לפתוח".

"מולי חבורת בחורים צעירים לבושים במה שהיה עד לפני כמה דקות חולצה לבנה, וכעת רטובים עד לשד עצמותיהם, חיוך מרוח על פניהם. "שבוע טוב" הם אומרים מבעד למסך הגשם, "באנו לעשות לכם מלווה מלכה" בעיניים חסרות הבעה אני זזה מהכניסה והם נכנסים, האחד אחרי השני. בתוך דקות השולחן נפרש ועליו פיצוחים שתיה עוגות ומטעמים שהם הביאו איתם, שניים מתיישבים ומוציאים מנרתיק מטפטף גיטרות בוהקות ומתחילים בניגוני מוצ"ש. במצבי דאז- בסך הכל עשרה ימים אחרי הרצח של רזיאל- פשוט לא הגבתי. חזרתי לפינתי בספה וכיביתי את עצמי לאפס. לקח להם כמה רגעים והם הבינו את הארוע".

"שני בחורים ניגשים לילדים ועוזרים להם להתארגן לשינה, עוזרים להם להכנס להתקלח וללבוש פיג'מות, בחור אחד לוקח תינוק זוחל מבולבל מהרצפה ומחליף לו חיתול ובגדים. עודי יושבת על הספה וההתרחשות הזו למולי והם פוצחים בשירה וריקוד כשהילדים שלי סביבם שמחים וצוהלים. חצי שעה מאוחר יותר כל יתקפל וישוב למקומו וכל ילדיי ישכבו במיטותיהם עייפים ומחויכים מהמפנה שהערב העצוב והיתום כל כך קיבל לפתע".

"יהונתן לא הגיע איתם בכל פעם שהבחורים המצילים האלו באו. הוא לא תמיד לקח חלק בחסדים שהם עטפו בהם אותנו ואת היגון שלנו. אבל כשהיה, אי אפשר היה לפספס אותו. אי אפשר היה לשכוח כמה מתוק היה החיוך שלו, כמה מצחיקים היו קטעי הסטנדאפ השטותיים שלו, כמה פעמים הוא שכח אצלנו את המעיל/ את הכובע/ את המשקפיים/ את הציצית. אני לא חושבת שאמרתי אי פעם על מישהו כל כך הרבה פעמים שהוא מתוק, כמו שאמרתי עליו. לא חושבת שהרגשתי כזה פספוס באבדן של אדם שלא הכרתי, כל כך חזק יהונתן לובר, עובר אורח פשוט שהשאיר את מלוא החותם על סביבתו, בכל כך הרבה מתיקות וחן. מאז רזיאל אני יודעת, כשאתה יודע מה היה אדם בחייו ככה זה כואב יותר במותו. וזה מחייב יותר בחיינו. מרגישה מחויבת לחיים עוד יותר עכשיו. לזכרו. ולכבודו".

ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן ספד לו: "יהונתן היה מתפארת גידולי ההתיישבות בשומרון, נפל מות גיבורים בהגנה על עם ישראל ומדינת ישראל. היה מתנדב, בן למשפחה מפוארת מבית אל, ורק החל את חייו הצעירים עם אשתו אביה ביצהר. הלב נשבר לחשוב על המשפחה הצעירה. שרק החלה את חייה. על הבן שלא יכיר את אביו. מועצה אזורית שומרון תחבק את משפחת לובר היקרה ותסייע לה בכל שניתן".

לפני מותו כתב יהונתן לנוער הישוב יצהר אותו הדריך בעבר: "אנחנו פה עדיין מתאמנים, עכשיו בשבת זה הזמן לנשום תורה, להתאפס מה ה' רוצה ממני. מבסוט מכם אש על ההתנדבות. חולה עליכם, בטוח שאתם מתגעגעים אלי. והוסיף: "תתפללו עלי".

אביו חגי לובר, מייסד תיאטרון אספקלריה, כתב לאחר הוודע לו דבר נפילתו: "אנחנו מחבקים את כל עם ישראל ומבקשים מהתקשורת ומכל אחד בעם שלנו אנא , יום אחד של אחדות לעילוי נשמתו אנא אל תכתבו ואל תשדרו שום דבר של מחלוקת , אנא , דברו טוב הבליטו את הטוב במקבלי ההחלטות ובעם הנפלא שלנו שיהונתן היה גאה להלחם בשבילו .

אנא יום אחד של אחדות ודיבורים טובים . יהונתן כל כך יהיה שמח למעלה".