התובעת, בעלת יקבי הכורמים שבמעלה אדומים, תבעה את המושב השיתופי תלם על הפרת התחייבותו לספק לה ענבים בשנת 2011.
חתמתם על הסכם שלא כובד?
פנו ל-עורך דין דיני חוזים
לטענתה, ב-2010 היא חתמה עם המושב על הסכם למכירת ענבים. מי שחתם על ההסכם בפועל היה מזכיר המושב שנחזה להיות נציגו. ההסכם הופר ולכן סוכם כי בשנה שלאחר מכן ימכור המושב לתובעת ענבים בסכום מופחת המגלם פיצוי על ההפרה. ב-2011 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף למכירת 200,000 קילו ענבים.
בסוף שנת 2011 כשהגיע המועד לאספקת הענבים פנה מנהל התובעת למושב אך גילה שהענבים נמכרו ליקב אחר. משכך, החברה דרשה את הפיצוי המוסכם בחוזה וכן פיצוי על ההפסדים שנגרמו לה בסכום כולל של 980,000 שקל.
המושב טען כי הוא אינו צד להסכם אלא מזכיר המושב כאיש פרטי. לטענת המושב הוא השכיר את הכרם למזכיר בשנת 2005 לתקופה של 10 שנים והמזכיר הוא זה שגידל את הענבים ומכר אותם.
לדברי המושב, המזכיר עזב במפתיע את המושב ואת הכרם במאי 2011, והותיר אחריו חובות כבדים. בעקבות עזיבתו הפתאומית נאלץ המושב למכור במהירות את הענבים שנותרו על העצים מבלי שידע בכלל על ההסכם עם התובעת.
ניסו להתנער מההסכם
השופטת יעל ייטב קבעה כי המושב היה צד להסכם של 2011, בין מכוח חתימתו על ההסכם ובין מכוח דיני השליחות. השופטת קבעה כי ההסכם נחזה להיות חתום הן על ידי המזכיר והן על ידי המושב והמושב לא טען ולא הוכיח טענות זיוף או מרמה.
לדבריה, אמנם השיקים נרשמו לפקודת המזכיר אך טענת מנהל התובעת לפיה הדבר נעשה לבקשת המזכיר וכנראה כדי להקטין את נטל המס על המושב מקובלת עליה.
השופטת לא קיבלה את גרסת המושב לפיה הכרם הושכר למזכיר מכיוון שהסכם השכירות שהציג עמד בסתירה להסכם שימוש אחר בכרם. כמו כן, התנהלות המושב לאחר היעלמות המזכיר תמכה בכך שהכרם היתה בבעלותו. בנוסף, המושב לא זימן לעדות עדי מפתח להוכחת גרסתו.
כאמור, השופטת קבעה כי חתימת המזכיר על ההסכם מחייבת את המושב גם מכוח דיני השליחות. השופטת הדגישה שהמזכיר לא היה עובד שכיר אלא חבר מושב, חבר הוועד המנהל ומורשה חתימה ולכן הצטייר באופן אובייקטיבי כזרוע של המושב – שליחו.
טענת המושב לפיה לא ידע על ההסכם לפני שמכר את הענבים נדחתה ונקבע כי בכל מקרה עם היעלמותו של המזכיר חייב היה המושב לבדוק מהם החובות וההסכמים הרובצים על הכרם.
השופטת התרשמה כי חברי המושב ניסו להתנער מההסכם וסיכמה כי המושב היה צד להסכם והפר אותו, ובתוך כך התעלמה מסדרה של פגמים פורמאליים שנמצאו בהסכם (למשל, מספר זהות שגוי), כחלק מהגישה הרווחת לאתר את מהות העסקה ולא לאפשר לצד המפר ליהנות מטעויות טכניות.
לפיכך, השופטת קבעה כי על המושב לשלם לתובעת את הפיצוי המוסכם בחוזה: 2.20 שקל עבור כל קילו ענבים שלא סופק ובסך הכל 440,000 שקל. טענת התובעת לפיצוי נוסף על הפסדיה בפועל נדחתה מהיעדר הוכחה.
לטובת התובעת נפסקו גם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 45,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אשר ברק
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שבתאי אברהם
לעורכי דין דיני חוזים • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין נדב ארגוב עוסק בדיני חוזים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.